לוקחים את הזמן: אייל שכטר מגלה לאן בדיוק נעלמה אבטיפוס

"שם האלבום לא מקרי", משיב שכטר בדרכו להשתתף בהצגה "חשמלית ושמה תשוקה" של הבימה בחיפה. "אנחנו באמת לוקחים את הזמן, ומי שרוצה להצטרף אלינו במסעות שלנו במרחביו - מוזמן. מבחינתנו, סיימנו את המסלולים שלנו סביב כוכבים אחרים; לפחות בענייני מוזיקה. אחרי כל הגלגולים שעברה הלהקה, אנחנו מסתכלים קדימה בתקווה גדולה".
 

"רובנו, כלומר אמיר בן־דוד, טל יניב ואני, ממשיכים, ולמרות כל השינויים נשארנו עם אותו דנ"א מוזיקלי, למרות עזיבתו של שרון הולצמן, שלא הצטרף לגלגול החדש של הלהקה. יותר משהשתנינו, המציאות סביבנו השתנתה, כשיש הרבה יותר תחנות רדיו לצד רשתות חברתיות, מה שמקנה ללהקה כמו שלנו הרבה יותר אפשרות להשמיע את עצמה".
 

"השיער הכסוף גורם לנו להיות כעת הרבה יותר סובלנים, והרבה פחות אגו־מניאקים. הניסיון שלנו נהיה עשיר יותר, תוך כדי גילוי פתיחות לדברים חדשים שהתפתחו מאז. לצד זה, הצטרפו אלינו שני חברים חדשים ללהקה, המתופף בעז וולף ונגן הבס טל לוי, הצעירים מאיתנו וכאילו דור אחד אחרינו. הצירוף שלהם אלינו הוא כמו לשים את הז'יטונים על המספרים הנכונים, ולזכות בפרס אחר פרס. מבחינה מוזיקלית הם הצליחו לבעוט את המותג שנקרא 'אבטיפוס' קדימה".
 

לכאורה, השניים באו אל המוכן, לאחר המיני־איחוד של 'אבטיפוס', כשהלהקה התכנסה ב־2011 להקליט את השיר "פלאפל אוסלו" לרגל הופעת ספר באותו השם שכתב חבר הלהקה אמיר בן־דוד. זה, מתברר, הדליק את הניצוץ. "אמיר ואני לא רק חברים ותיקים, אלא גם שכנים בשכונת ביצרון בתל אביב", מעיד שכטר. "היינו נפגשים אצלו במרפסת וכותבים יחד שירים, כמו בתחילת דרכה של הלהקה. עברנו תהליך יצירתי פורה ובאווירה כיפית, בלי מתחים".

"זה אחרת. כיום, אנחנו מודעים בהפקה לכל אגורה שאנחנו מוציאים, ויודעים כמה כסף אנחנו צריכים כדי לממן את האלבום הזה. בחירת החומרים הרבה יותר שלנו, ואין מי שיעיר לנו אם צריך להוסיף להיט או שניים. האלבום מבטא יותר את התחושות שלנו, כשאחד החידושים בו, לעומת שני קודמיו, זאת תוספת של כלי מיתר וכלי נשיפה, מה שמבטא את הרוח של 'אבטיפוס".

שני האלבומים דאז הופקו מוזיקלית בידי יהודה עדר. והפעם?

"הפעם הפקדנו את ההפקה המוזיקלית בידי טל ובעז, הצעירים שהצטרפו אלינו ומביאים איתם רוח רעננה".

עדר ייוצג בהשקה ב"זאפה" על ידי בנו, אלון עדר, זמר בפני עצמו, שייתן בה הופעת אורח, כמו גם ערן צור, שלמד בקריית ביאליק כיתה מתחת לשכטר והתחיל איתו שם את הקריירה בלהקת נוער, שתרגום שמה לעברית היה "אמא מוח משוגע", "המצאה של ערן, כנראה בהשפעה פינק־פלוידית".

מאז ששכטר (51) ייסד ב־85' את "אבטיפוס" עם אמיר בן־דוד, במקור מקריית מוצקין, והוציא במסגרתה את האלבומים "מה החזאי מבין" (1995) ו"איך עושים מים" (1997), ניהל 
 

במקביל לזמרה קריירות אחרות. שנים רבות עסק בתקשורת, ככתב וכעורך במגזינים שונים. "די עזבתי את זה", הוא אומר. לצד היותו זמר, מופיע שכטר כבר שנים כשחקן, ומעיד: "קשה לי להיכנס להגדרות מה אני יותר".
 

שכטר, שאף פעם לא למד משחק בצורה מסודרת, הופיע בסרטיו של יוסף פיצ'חדזה "לנגד עיניים מערביות", "בסמה מוצ'ו" ו"שנת אפס", כמו גם ב"שבעה" של דינה צבי, "פעם הייתי" של אבי נשר, ו"סרק סרק" של חיים בוזגלו. בין סדרות הטלוויזיה שבהן הפגין נוכחות היו "משחק החיים", "כתב פלילי", "דני הוליווד" ועוד.
 

לאחרונה נראה שנרגע משהו מהמרוץ על המסך. "זה פחות מאתגר אותי, אחרי שמאז 'כתב פלילי' לא הייתה סדרה שבה הופעתי בתפקיד באותן עוצמות", הוא מודה.
 

גולת הכותרת שלו בתיאטרון הייתה זכייתו לפני חמש שנים ב"תיאטרונטו", עם הצגת היחיד "רצח בכביש המהיר", "מה שפתח בפני מסלול שהביא אותי להבימה". במקביל שכטר מתמרן בין שתי הצגות בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער, אחת מהן על תומאס אלווה אדיסון.
 

לכאורה, שכטר הוא סיפור הצלחה רציף, אם כי הוא מודה ש"התפרקות 'אבטיפוס' ב־97', יחד עם התפרקות הנישואים הראשונים שלי (לעינת פישביין) היו חלק מתהליך שכנראה הייתי צריך לעבור כדי לעבור פאזה בחיים". המסקנה? – "לזוז קדימה, ולא להיתקע בתמונה שכביכול ציירתי סביב עצמי". כיום הוא אב לשלוש בנות. זוגתו, ענת, התנסתה במעבר מעניין מעבודה בטלוויזיה לעבודה כאחות.

"כל מה שאנחנו רוצים כרגע זה להופיע כמה שיותר ולתת למוזיקה שלנו לדבר. התאחדנו לא כדי לדפוק קופה וללכת הביתה, אלא להמשיך להופיע כלהקה".

"הו, לא. לא מדליק אותי לשיר את השירים שלנו מפעם לפני 60 אלף איש. אני מעדיף להתחדש כל הזמן".

"אני מקווה שההשקה בזאפה תסמן לנו את התחלת העבודה על האלבום הבא".

"אנחנו כבר עשינו את הפירוק שלנו. גמרנו עם זה. כעת, הזמן לעשות מה שאנחנו באמת יודעים לעשות - לנגן ולשיר". 

"אבטיפוס" – השקת אלבום חדש, 6.9, ראשון, 22:00, זאפה תל אביב