תזמון זה הכל בחיים. כך למדה על בשרה דאנה איבגי, שתכננה להוציא בקיץ 2014 את אלבום הבכורה שלה I.D – ראשי התיבות של שמה וגם סוג של תעודת זהות, כפי שבאה לידי ביטוי בשירי האלבום. אז, במועד היציאה המקורי, פרץ מבצע צוק איתן, "וממש לא הייתי מסוגלת להתעסק בזה", היא אומרת היום.
אחר כך הגיע סיבוב ההופעות של אנסמבל ציפורלה - שבו היא חברה - בניו יורק, עוד סרט, והנה, הגיע הזמן לשחרר את החומרים לאוויר הפתוח. רוב שירי האלבום שקטים, מלודיות נעימות, אבל אנרגטיות, גרוביות, אך נוגות, יצירתיות וכנות. מקסימות ומשכנעות. בקיצור – אלף חלקים שמרכיבים את השלם הזה, שהוא כל כך היא. גם שחקנית מדהימה המככבת בשלל סרטים מעולים ("אור", "את לי לילה", "אפס ביחסי אנוש" ועוד) וגם זמרת מחוננת? כן, אנחנו אוהבים להכניס אנשים לתבניות, אבל את איבגי קשה להכניס לתבנית ספציפית.
כדי שלא יגלו
אם מוכרחים, אפשר לציין שמעייניה של איבגי היו מאז ומתמיד במוזיקה. היא רק בחרה שלא לחשוף את הצד הזה באישיותה הרב־גונית. עד עכשיו. "המוזיקה היא משהו מאוד בסיסי בחיים שלי", היא אומרת. "עכשיו כולם שואלים אותי לגבי המוזיקה, ומה פתאום. מבחינתי זה בילט אין בחיים ובאישיות שלי, אבל אני שוכחת שאנשים לא מכירים את הצד הזה שלי. טוב, זה לא שחשפתי אותו. למעשה רק חברים קרובים ובני משפחה שמעו את החומרים שלי".
למה שמרת את זה בסוד?
"כי מבחינתי היה מדובר במשהו כל כך ראשוני, שעשיתי עוד כשהייתי ילדה, ואני עושה עד היום לבד. זה נראה עבורי אישי, עד שלא הבנתי איך אפשר לשתף מישהו אחר בדבר הזה. כשחקנית היה לי פחד, אולי, לחשוף את הדמות שהיא אני, ולהתחייב עליה. לא ברור לי למה, אולי כי זה חוסם, או כדי שלא יגלו מי אני באמת".
המשחק ענה עבורך על הצורך בהסתרה?
"זה נחמד שחושבים שאני הדמות שאני מגלמת. זה מאוד גמיש. ולמרות שאני יכולה לצפות בסרטים שלי, תמיד היה לי קושי לראות את עצמי מתראיינת. בסוף הבנתי שהכל עונה על אותו צורך, וזה המקום שאפשר לי לשחרר, בסופו של דבר, את השירים: להיות בעולמות אחרים חלק נכבד מהזמן. להמציא עולמות - ולהיות בתוכם. זה אותו דבר מיום שאני זוכרת את עצמי, בגיל שנתיים. משם מגיע המשחק, המוזיקה, הכתיבה, הבמה. הכל מאותו מקור. כשהבנתי את זה, היה לי קל יותר לשחרר. הבנתי שאני אולי חושפת דמות שהיא עצמי, נכון לרגע זה, אבל אני לא חייבת להתחייב אליה".
עטיפת האלבום החדש. צילום: יח"צ
גם את, מתברר, לא חפה מתבניות.
"זה נכון. הרבה זמן התבניות האלו עצרו אותי, עד שהבנתי שאני לא יכולה להגביל את עצמי, כי זה יחנוק אותי. זה קשור לדרך שבה אני רוצה לחיות את חיי. אם אני יכולה להגיד לא לתפקיד שלא מוצא חן בעיניי - גם אם יש בו הרבה כסף - אני צריכה לדעת להגיד מה אני כן רוצה לעשות, ושזה לא יעצור אותי. הרי נשארו עוד כמה דברים שאני רוצה לעשות בעולם הזה".
כמו מה, למשל?
"מה שעשיתי בתיכון: לביים סרטי קולנוע. כשיצאתי מהתיכון זה מה שרציתי לעשות. לא להיות שחקנית. בסופו של דבר, לא יכולתי להתנגד למשחק, זה היה חזק ממני. אבל עדיין אני ארצה לחוות את כל הצדדים של הקולנוע".
את האלבום הקליטה כשהייתה בחודש התשיעי להריונה. "לא יכולתי להתנגד לזה: היו לי יותר מדי שירים ואנרגיה, והייתי צריכה לשחרר אותה", היא מסבירה. בהמשך היא ובן זוגה, האמן איתמר שמשוני, גידלו את הילד בבית, עד שבימים אלו, כשהוא בן שנה ותשעה חודשים, הוא נכנס לראשונה למסגרת. ואף שהילד שחרר ועושה סימנים של אושר, אמו עדיין לא מאמינה. בראיון טלפוני שנערך איתה, כשהיא בביתה בשכונת שפירא בתל אביב, איבגי עם אוזן אחת כרויה לבואו.
"תמיד חשבתי שאני טיפוס של ניו יורק, אבל מתברר שאני מעדיפה את לוס אנג'לס, שם יש היפים, כמו פה – בשכונת שפירא", היא צוחקת, ומתייחסת לביקורה האחרון בניו יורק עם אנסמבל ציפורלה. "בפעם הראשונה שביקרתי במנהטן היה חורף, ונעלבתי מהעיר. כי קר, ואת עפה ברוח, וכל מטרייה נשברת תוך דקה, והמוניות משפריצות עלייך, ואת לא יכולה ללכת ברחוב או להיות בסאבוויי. זה כאילו העיר אומרת לך: עופי מפה, או שתהיי מיליונרית. כשהייתי בקיץ, זה היה משהו אחר, אבל עדיין זאת עיר קשה לבעלי הפרעות קשב וריכוז".
נראה שהכל פתוח בפנייך.
"זה בדיוק סיפור חיי. לטוב ולרע. כל כך הרבה אפשרויות: מה אעשה ובמה אתעסק? אם אקליט אלבום, מתי יבוא הבא אחריו? לשמחתי, נהיה לזה סדר משל עצמו. אולי בזכות הילד".
אז עכשיו לקחת הפסקה לטובת המוזיקה?
"לא בדיוק. החלטתי שאני חייבת את הזמן הטהור הזה להתעסק באלבום. אחר כך הבנתי שאני זקוקה לזמן הטהור כדי לעסוק בהופעה, אז סירבתי לכמה דברים כדי לקדם אותה. אם היה בא תפקיד שאי אפשר היה לעמוד מולו, לא הייתי מסרבת. לפעמים נראה לאנשים שאני עושה המון. אבל יכולה להיות תקופה ארוכה שבה אעשה משהו שהוא לא קולנוע, ואז יגיעו שלושה תפקידים שבמקרה יצאו בשנה אחת".
חלק מהשירים באלבום באנגלית, אחרים בעברית. איך זה עבד?
"אני מתחילה מלנגן, או לזמזם, ואז המילים נוצקות פנימה, ולפי הלחן מגיעה השפה. שפות מרתקות אותי. הן מוזיקליות כל כך. זה לא סתם שלצרפתים יש שאנסונים, לאמריקאים את הגוספל, ולישראלים את שירי ארץ הישנה. אז החלטתי שאני חייבת לעשות מה שאני אוהבת, גם אם זה לא יהיה מיינסטרים. לא משנה אם אלו יהיו שירים בעברית, אנגלית או ארמנית. מה שחשוב היה לי שאלו יהיו שירים שאני מחוברת אליהם וארצה להוציא לאור. זה לא משהו קצר או רגעי, אלא מלא שכבות ושלבים. אני עדיין רוצה להיות שם ולא לעשות שום דבר כדי לרצות אף אחד. אחרת זה אוויר, ואני לא מסוגלת לכך".
עכשיו היא יוצאת לסיבוב הופעות. בהופעות, חוץ מהשירים, יהיו פרפורמנס ומיצגי וידיאו, שעליהם היא תהיה אחראית, כמובן. "חברים תמיד צוחקים עלי שאני מתאמצת להסביר את הבלתי ניתן להסבר", היא מודה. "אני חושבת שהווידיאו הוא האפשרות שלי להסביר את השירים".
דאנה איבגי – מופע בכורה לאלבום חדש, 22.10, חמישי, 22:30, המשכן לאמנויות הבמה, תל אביב