אנחנו חובבי הופעות. אם מזדמן לנו להגיע ליעד משתלם בחו"ל, אנחנו מיד מחפשים אירועים מוזיקליים ראויים. הפעם חזרנו מהופעה של הפו פיייטרז בקרקוב והמשכנו לפריז. רצינו להגיע להופעה של איגלז אוף דת' מטאל ואם לא, אז לפסטיבל מקומי של להקות אינדי. התאכזבנו לגלות שההופעה של איגלז אוף דת' מטאל סולד אאוט. הכרטיסים אזלו. שמענו שיש גם משחק כדורגל בין גרמניה לצרפת, אבל גם לשם איחרנו את המועד. נשאר רק הפסטיבל.
כשיצאנו מהפסטיבל משהו ברחוב הרגיש מוזר. אפשר לכנות את זה "גלים שליליים". חזינו במאבטח מרסן במכות עובר אורח שצעק בצרפתית, בעוד שפרצופו זב דם. המראה היה מטריד אבל הנחנו שמדובר בעוד שיכור ששתה יותר מדי בשישי בערב בפריז. בהמשך נתקלנו בניידת טלוויזיה אבל גם לזה לא ייחסנו חשיבות. אולי משדרים את ההופעה שלא הצלחנו לראות? בירידה למטרו כבר הבנו. היה נטוש, הנסיעה הופסקה לכמה דקות והנהג כרז משהו בצרפתית. לא הבנו מילה, אז לא חששנו לרגע. זכרנו שבמהלך היום הסתובבנו ברבעים שבהם יש בתי כנסת וראינו חיילים מאבטחים. הנחנו שזו מתכונת האבטחה הקבועה.
כשהגענו למלון הטלפון הנייד כבר התפוצץ בהודעות ובשלל מסרים ברשתות החברתיות. הבנו מה קרה. זכינו ב"לוטו" של החיים. הגורל סידר לנו הופעה ומשחק כדורגל שכל הכרטיסים בהם נמכרו מראש. מה אפשר לומר? פעמיים לפספס אירועים מרכזיים, ולגלות שבשניהם הכה הטרור של דעאש? אין לי סיבה להתלונן.
בנסיעה לשדה התעופה שארל דה גול נהג המונית נראה רגוע. הכביש היה ריק. הוא אמר שהתקשורת אוהבת להלחיץ, כמו זו בישראל.
משהו בכל זאת לא דומה למה שקורה בארץ. אף על פי שראינו כוחות צבאיים ברחבי פריז, לא היו פקקים או עומס. ההפחדה עבדה והפריזאים לא יצאו לרחובות. ומה נשאר לנו לעשות? לאחל לכולם שלום, שלווה וסובלנות.
הדרך חזרה לישראל עברה חלק. שמחנו שהפראנויות של הצרפתים המוכים לא יצאו עלינו בבידוק הביטחוני. השילוב המושלם מבחינתם של ארגוני הטרור הוא רצח, ואם אפשר המוני, ותקשורת שמנפחת את הדרמה. גם הפעם זה עבד. מזכיר לכם משהו?