ב"אקס פקטור" שהתרגש בקיץ האחרון, כינו אותו "חתיך שרמנטי" ו"ממיס לבבות". המוזיקה בשבילו היא "כמו פילגש, כי היא נשארת איתך לעד", וממרומי המטר תשעים שלו, הוא כמעט בוכה כשהוא מדבר על "אהבה וסדר עולמי חדש שיתרחשו בעקבות המוזיקה".
כך היוצר והזמר בן גולדשטיין (23), שהיגר מאוסטרליה הרחוקה עם שני אחיו המבוגרים, כדי לעשות קריירה מוזיקלית בישראל. "הישראליות מאוד קרובה ללבי. אמא שלי ישראלית מקיבוץ מעיין צבי, והבית שלנו בסידני שימש מקום עלייה לרגל לישראלים", הוא טופח לעצמו על השכם.
בגיל 11 התחיל גולדשטיין לשיר במקהלת בית הכנסת המקומי, משם הפך לסולן להקת הרוק "היחפנים", ששיגרה אותו ל"דה ווייס" האוסטרלי, שבה הגיע ל־20 הגדולים. במקביל למוזיקה, פיתח גולדשטיין קריירת ספורטאי כשוער בכדור מים. אך ביום בהיר אחד התברר לו שייאלץ לעבור סדרת ניתוחים ברגליים, שקטעה לו את הקריירה הספורטיבית. אז חזרה המוזיקה ששלפה אותו מדיכאון עמוק.
"הכל שם הולך בענק", נזכר גולדשטיין בעברו האוסטרלי, "אבל יש הרגשה כאילו אתה שר ואתה יכול ללכת הביתה, לעומת מה שקורה בתוכנית הישראלית, שבה אתה מרגיש כמו משפחה אחת גדולה, ולאנשים אכפת ממך".
כשאני מתעניינת כיצד הוא כותב שיר, הוא מיד עונה: "כשאני מתעורר בבוקר עם שיר בלב, אני מזהה את התחושה הזאת בעצמי, אני מנגן בגיטרה איזושהי סקיצה, ומיד יושב לכתוב מילים ובונה שלד של טקסט. משם הדרך לשיר שלם קצרה".
את שיריו הוא מעדיף לשיר בעיקר באנגלית. "יש הרבה מאזינים למוזיקה כמו שלי, ואני מודה שאני קורץ גם לחו"ל". כרגע הוא עובד עם שני מפיקים אירופים על מוזיקת פולק, ועם שני מפיקים ישראלים, גל מלכה והראל צמח, על מוזיקת דאנס. "אני לא מבין למה זמרים שרים בז'אנר אחד. אני שר בחמישה ז'אנרים שונים - פולק, רגאיי, fאנק, רוק ודאנס. ככה אני הופך את המוזיקה שלי למגוונת שמדברת ליותר אנשים".
לארץ הגיע גולדשטיין במסגרת "תגלית" - ארגון חינוכי ללא כוונת רווח ומיזם ציוני שהוקם כדי להילחם בתופעת ההתבוללות של הדור הצעיר היהודי בתפוצות, וכדי לחזק את הקשר שבין צעירי התפוצות לישראל. אחרי שחרש את הארץ לאורכה ולרוחבה, וראה "ישראל שונה לגמרי מזאת שראיתי בטלוויזיה", גמלה בלבו החלטה. "העלייה לארץ הייתה המהפך הכי גדול והכי קל בחיים שלי. הכל קרא לי לבוא. הרגשתי שזה הבית האמיתי שלי. ישראל בחרה בי, לא אני בה".
חלפו ארבעה חודשים מאז ש"אקס פקטור" ירדה. עדיין מזהים אותך ברחוב?
"רוצים לחבק אותי, כאילו אני החבר הכי טוב שלהם. גם להצטלם. אני מחובר לרחוב הישראלי. אני אוהב את זה".
מה עם צבא?
"נאמר לי שאני לא כשיר לצבא, בגלל ניתוחים שעברתי ברגליים. אולי אני לא לוחם במובן הפשוט של המילה, אבל אני לוחם דרך המוזיקה שלי. אני מתחיל פרויקט עם 'תגלית', שהשתיקה עדיין יפה לו, ומבחינתי זה כמו שירות לאומי. אני לא מהמשתמטים והמתחמקים".
גיבשת כבר דעה על המוזיקה המסתלסלת ששולטת כאן?
"אני אוהב מוזיקה מזרחית, ומושפע ממנה. הסלסולים מזכירים לי את בית הכנסת כשהייתי נער מקהלה, ואת בית אמי, שהייתה שומעת הרבה אייל גולן ומשה פרץ, שאותם היא אוהבת במיוחד. הבעיה עם חלק מהמוזיקה המזרחית שהוא נעשה בסרט נע כמו במפעל, ולא מתוך אהבה למוזיקה הזאת".
מה יקרה איתך עוד עשר שנים?
"אני מקווה להרגיש צעיר כמו היום. המוזיקה בשבילי היא לא רק מקצוע, אלא גם ייעוד בחיים. אני מקווה לעשות הופעות באצטדיונים שמאה אלף איש יבואו לשמוע אותי. אני מאמין שיהיו אנשים שיאמינו בי וילכו אחרי בגלל המוזיקה שלי. אני גם מקווה לשנות את העולם דרך המוזיקה. הביטלס עשו את זה. אני יודע שזה נשמע מטורף, אבל אני מרגיש שזה יקרה לי.