פלא של "פלא", אלבום הילדים הקסום של עלמה זהר - שבימים אלה הפך למופע קסום לא פחות - נולד בנסיבות משפחתיות. לפני כמעט שנתיים וחצי נולד הלל (ה' בפתח), בנה בכורה, מאז הוא גדל למוזיקה. "כיאה לאמא זמרת, שגם כותבת, כל פעולה שלי איתו הייתה מלווה בשירים שנוצרו מאליהם", מספרת זוהר. "ביניהם שירי־משחק, שירי־אמבטיה, שירי־אוכל ובעיקר שירי־הרדמה רוויי תסכול מאחר שהילד שלי אף פעם לא ישן".



והתוצאה?
 "הלל כבר מנגן ומעלה הופעה מתחרה להופעה שלי ומציג אותה בסלון, כשכולם צריכים למחוא כפיים. ככה זה כשילד הוא בן של שני מוזיקאים (אביו הוא אסי ששון, מתופף להקת "הג'ירפות"). כנראה שגם הוא, למרבה הצער, בדרך אל הבמה".



מדוע "למרבה הצער"?
 "כי כפי שזה נראה עכשיו, אף אחד לא ידאג להורים שלו לעת זקנה. במקום לדחוף אותו להייטק, לפוליטיקה, או לנדל"ן, אנחנו דוחפים אותו בעל כורחנו למוזיקה, כי זה מה שיש לנו להציע".




אחת ששרה

מדבריה של זהר ניכרת מגמה לחזור לשירי הילדים של פעם, כשאמנים דוגמת אריק איינשטיין יצרו לילדים, לאו דווקא משיקולים מסחריים.



כששומעים את השירים המופלאים של "פלא", קשה שלא להבחין בנימת מחאה נגד מה שקורה בארץ בתחום שירי הילדים.
 "עם 'פלא' אני שמחה לחבור להפקות כמו 'ענן על מקל', 'ילדי בית העץ' ו'אינדילנד', העושות להחזרת האיכות לתחום. בנוסף לכך, מדובר בכיף צרוף. הרי גם אחרי הופעה שלי למבוגרים, הקהל עט עלי בחיבוקים ובנשיקות. הטוטאליות שבה הילדים חווים את המוזיקה והחום והאהבה שהם מעתירים על מי שמופיע בפניהם, זה משהו שלעולם לא נקבל מהמבוגרים".



"בעבר לא הופעתי בפני ילדים", מציינת זהר. "למעשה, פחדתי מהקהל הזה פחד מוות. אני הרי אחת ששרה, ומאוד לא שחקנית. פתאום אני מוצאת את עצמי גם מספרת במופע סיפורים, רוקדת, משחקת ומחליפה תלבושות. מבחינתי, כל תהליך העבודה על המופע, לרבות שיתוף הפעולה המבורך עם הבמאית ירדן בר־כוכבא, היה בשבילי טיפול עומק של להשתחרר ולשמוח, כשאגב כך יוצאות ממני איכויות שלא ידעתי שקיימות בי".



לא נראה שיצרת את שירי האלבום והמופע מתוך כוונה חינוכית.
"מטבעי אני לא מחנכת, אבל יש לי רצון להאכיל את הילד שלי בדברים מזינים. אני מרגישה כמו אמא, שמכניסה בשביל הילד לאכול מכל טוב עם כל אבות המזון. הילד הוא כמו גוזל, שפוער את הפה ובולע מה שנכנס לתוכו. כך הלל שלי שומע בגילו הצעיר ביטלס, בוב מארלי, אפילו ניל יאנג, לצד הקלאסיקות של הזמר העברי".



ניכר שבשירי הילדים שיצרת נתת דרור לדמיון הפורה שלך.
 "מה לעשות, נשארתי מאוד ילדותית. לא הייתי צריכה לחפש מה שהילדים אוהבים, אלא הבאתי ממני מהאינפנטילית שבי, וכך גם שימחתי את עצמי. אני לא יודעת להגיד איפה נמצא אצלי המבוגר האחראי, אבל הילד שבי מאוד נוכח. גם בשירי 'פלא'".



זה אלבום־פלא, אין בו סמארטפונים ושאר חידושי הזמן.
 "רציתי אלבום אורגני עם חומרים מהטבע, בלי מסכי פלזמה, משחקי מחשב וכל מיני כאלה".



את מקומם של כל הגאדג'טים, תפס הפעם רפרטואר דימויי ילדותה של זהר, החרוטים בזיכרונה. כמו, לדוגמה, הזאב הרע, או "פעם הייתי דג קטן". "לא רק שבכתיבת השירים חזרתי לילדות שלי, אלא שאיתם צף ועלה הסאונד מאז", היא אומרת. בעקבות השיר "שני אינדיאנים", מופיעה זהר עם כובע נוצות אינדיאני. "לא יודעת מאיפה זה בא", היא תוהה, "אבל יש לי אובססיה לא ברורה לגבי אינדיאנים, שלדמויות שלהם התחפשתי בערך מגיל שנתיים. במופע אני מחופשת לסינית, גם לאפריקאית, אבל כשאני עוברת לאינדיאנית, עולה איזה אור על פני הקהל. יש משהו בדמות הזאת, שפותחת את הלב לכל מי שפוגש בה".



חושבת שהילדים שמאזינים לשירי הילדים שלך, ידעו מה זה "החמה שקעה"?
 "זה לא שיקול אצלי. אני בעד עברית נכונה. לכן, כבר בגילו אני מקריאה להלל את 'דירה להשכיר' של לאה גולדברג, בלי שום הנחות והנמכות. כשלא מדברים לילדים בצורה ילדותית, תורמים להתפתחות שלהם".



רוב החומר באלבום הוא פרי עטה של זהר. יוצאי דופן הם "ילד יפה" של ג'ון לנון, שכאשר היא נתקעה בתרגומו, היא קראה לדגל, בשיתוף פעולה ראשון כזה לגביהם, את אביה החורג, יענק'לה רוטבליט, "כשאגב תרומתו לתרגום, הבנתי את הגאונות שלו". בנוסף, מביאה זהר לילדים את ז'ורז' ברסאנס בשיר "אי שם בלב", המוכר בביצועה של קורין אלאל.



משהו אפריקאי

את השיר "שלג", ממנו מבצבץ השלג הירושלמי, הלחין לה אסי איילון, המפיק המוזיקלי המעולה הקבוע שלה. "זאת אחת מהמתנות שקיבלתי מאסי כשהייתי בחופשת הלידה", היא מספרת. "בגלל שהייתי עסוקה בדברים אחרים, הוא קיבל ממני חופש פעולה ונהג להפתיע אותי. למשל, כשכתבתי את 'גלגולים', היה לי בדמיון משהו אפריקאי ולמחרת קיבלתי אותו מאסי כשיר אירי עם כינור. 'חירבת את השיר', אמרתי לו, ומהר מאוד התאהבתי בעיבוד שלו". היא מאוהבת - כמונו - גם בצד החזותי שובה הלב של האלבום. "זה הודות לשכנה שלי, הגרפיקאית שרה פלוט, שהייתה גרה מולי דלת ליד דלת", מתלהבת זהר. "ילדנו את הבנים שלנו ביחד, וגידלנו אותם כמו תאומים. מהסקיצה הראשונה, התגלה איזשהו קסם במה שהיא יצרה".



הערה אחרונה. זהר לא מסתפקת במופע בשירי "פלא". "הוספתי שירים שיכולים לקסום לילדים, כמו 'מיליארד סינים', של אריאל זילבר ו'למון טרי', של דורי בן־זאב", היא מדווחת, ומבשרת שבמקביל לכל ערוץ הילדים שהתחיל להתנקז לתוכה, נרקם בה אלבום חדש למבוגרים. "אני מקווה שזה יהיה עם אותה שמחת חיים שהתלוותה ל'פלא'".



"בדרך כלל אני בן אדם שעושה אלבומים בייסורי נפש, עם תחושה שאני חייבת לומר את האמת על הקיום האנושי", היא מעידה על עצמה. "נראה לי, שלשם שינוי, האלבום הבא שלי למבוגרים יהיה כיפי כזה, למרות שספק אם אצליח להשתחרר מהנטייה שלי לכיוון המחאה". 



עלמה זהר – "פלא" - מופע לילדים. 12.8. שישי. 14:00, זאפה תל אביב; 25.8. 17:00, המוזיאון הפתוח, תפן; 30.8. 17:30. ברהל'ה, להבות חביבה