אלונה טוראל: "הולכים ודוחקים הצידה את הדור שלי"

יש חלוקת עבודה ברורה בין השתיים במהלך המופע. לא רק שזו שרה וזו מנגנת, אלא שאופיר היא שמדברת עם הקהל וטוראל מצטנעת לה בשקט. "אומנם אלונה היא לא מהדברניות", אומרת עליה חברתה, "אבל לא להאמין איך היא סוחפת כל סוג של קהל, מחרדיות ועד קיבוצניקיות. פשוט מוקסמים ממנה".

כשמזמינים את טוראל למסע בזמן, היא עוברת ביעף אל ילדותה בשכונת בורוכוב בגבעתיים, במרחק פסיעות מה"מכתש", אצטדיון הכדורגל המיתולוגי של הפועל רמת גן. "הכל התחיל מהפסנתר של השכנים, שגרו בדירה הצמודה לזו שלנו", היא משחזרת. "הייתי בת שלוש או ארבע כשפשוט מצאה חן בעינַי ה'מכונה' הזאת שקראו לה פסנתר. בלי לשאול הרבה, הייתי נכנסת לשם ומאלתרת צלילים איך שבא לי. כך התחלתי להלחין מבלי להבין מה שעשיתי".

בהמשך למדה באופן מסודר פסנתר ומוזיקה קלאסית. כנערה הופיעה כסולנית בקונצרט לנוער של קול ישראל וזכתה בכמה מלגות מטעם "קרן התרבות אמריקה־ישראל". הכיוון שלה באותן שנים היה קלאסי. "עד אז בכלל לא ידעתי מהו ג'אז", היא מספרת. היכרותה הראשונה עם צליליו הייתה במועדון יפואי, כששמעה את נגינתו בפסנתר של נער הפלא זיגי סקרבניק שלמד בכיתה מעליה בתיכון ערב תל־אביבי. "זיגי ניגן שם נפלא ואז הבנתי שיש מוזיקה אחרת מזו שגדלתי עליה", היא נזכרת.

טוראל, בתם של פקיד ושל מורה שטרחה לפתח את הטאלנט המשפחתי, ניגנה הרבה ובעיקר הלחינה, "אני כותבת שירים מאז שאני זוכרת את עצמי". שירים אלה לא יצאו מפתח ביתה עד שיום אחד בישרה לה אמה: "יש פסטיבל!". בעידודה שלחה שני שירים לפסטיבל הזמר והפזמון השני שנערך במוצאי יום העצמאות 1961. שניהם התקבלו. חנוך חסון, ממפיקי הפסטיבל, זוכר אותה, נערה בת 17, מגיעה לקול ישראל עם אמה. לדבריו הבחין כבר אז בכישרונה.

אחד השירים - "טובים דודיך", שהלחינה טוראל לפסוק משיר השירים, כמנהג הימים ההם ובוצע בפסטיבל בפי נחמה הנדל וגדעון זינגר (אז זכה כל שיר לכפל ביצועים) - נשכח במרוצת השנים. את השיר השני, "כאשר אני ואת", טוראל כתבה וגם הלחינה - והוא שהביא לה את הפרס השלישי.

השיר, בביצועם המשתפך של נחמה הנדל ושמעון בר, היה מהשירים האהובים בתקופה ההיא - וגם לכותב כתבה זו - אך לא למחברת שלו. "אני לא אוהבת את מה שכתבתי אז", טוענת טוראל. "דווקא שיר מקסים", אני מרשה לעצמי לחלוק עליה. "עניין של טעם", היא סוגרת עניין. לבסוף שנינו מסכימים שהשיר שכתבה הנערה דאז, עם מילים כמו "כאשר אני ואת / לטייל נצא ביחד / אז תראי שהשמיים / הם כחול עמוק מאוד", נאיבי מעין כמוהו.

טוראל, כך מתברר, כל כך לא אהבה מה שהלך שם מאחורי הקלעים, עד שבראיון היא טוענת שלא שלחה עוד שירים לפסטיבל. "זה לא באופי שלי", היא מסבירה.

אלא שבירור קצר מעלה כי כעבור שמונה שנים, בפסטיבל 1969, ביצעו עדנה גורן וקובי רכט את "מכתבי אהבה", שירן של טוראל ושל תרצה אתר. אחרי כמעט יובל שנים אפשר שלא לזכור. תרצה אתר, דרך אגב, חתומה על כמה המילים של כמה מהלהיטים הגדולים ביותר של טוראל, ובהם "גשם בוא" ו"אחד חולמני" בביצוע להקת הנח"ל - ו"שיר שלכת אדומה", ששרה אסנת פז. "למעשה, תרצה ואני לא היינו בקשר", מציינת טוראל. "הגיעו אלי טקסטים שלה כמו מאחרים. פגשתי אותה פעם אחת ב'חמאם' וזהו".

מיד לאחר שירותה הצבאי כמדריכה המוזיקלית של להקות הנח"ל ופיקוד המרכז - "אהבתי לכתוב קולות ולהדריך איך לשיר" - יצאה ללימודי מוזיקה גבוהים בבית הספר "מאנס" בניו יורק. "יצאתי מהארץ עם רקע קלאסי, ובארצות הברית התרחש אצלי המהפך לכיוון הג'אז", היא מציינת.

בחופשות המולדת שלה הלחינה טוראל אי־אלה מהלהיטים הבולטים של התקופה. "גיחות הלחנה", כך מתאר זאת יורם טהרלב, שהיה מעביר אליה מילים של שירים דרך אמה. טהרלב, שכתב עמה ללהקת הנח"ל את "הוא לא כל כך חכם", עמד אז על הגיוון בלחניה ועל חדשנותם: "אלונה הביאה מניו יורק צבעים אחרים של מוזיקה. כך שילבה צלילים של בוסה נובה ב'בשביל אל הבריכות', ששרה חוה אלברשטיין, והדים של גוספל ב'קום לך אל נינווה', שביצעה להקת פיקוד המרכז".

בשעה שהושמעו כאן שירים נוספים שלה, דוגמת "בשום מקום" (ששרה שלישיית "גשר הירקון" למילותיו של ירון לונדון) ו"שלושה חיילים", (שביצעה להקת פיקוד הצפון למילותיו של חיים חפר), הופיעה טוראל במקביל בניו יורק עם זמרת הנשמה השחורה נובלה נלסון. "היה די בשהייה שם כדי להיסחף אל הג'אז", היא מעירה. "עולם חדש ומופלא נפתח לפניי כשנכחתי בהופעות של ענקים כמו מיילס דיוויס והרבי הנקוק".

כשחזרה ארצה ב־1969, נעשתה התנעת הקריירה שלה ברגל שמאל. יהונתן גפן כתב אז את המחזמר "קרחת" כתשובת נגד קומית כושלת ל"שיער", בכיכובם של קובי אשרת וקובי רכט, וטוראל התחלקה בהלחנתו עם מישה סגל. "זה היה מחזמר טרם זמנו", היא מסכמת.

טוראל הביאה עמה מארצות הברית את מקצבי הריתם אנ' בלוז והסול והפכה במהירות לנגנית אולפן מבוקשת ("כמעט גרתי אז באולפנים") שהיה קל לזהות את נגינתה. "בעקבות ניו יורק, נראה לי שהייתי כאן הראשונה שניגנה בפנדר רודס, כלומר פסנתר חשמלי, שצליליו שונים מאוד מצלילי הפסנתר האקוסטי".

בעולם הגברי של הג'אז דאז הייתה טוראל הכוהנת הגדולה. ככזאת, היה המפגש עם מתופף־העל אהר'לה קמינסקי משמעותי לגביה. לאחר שניגנו יחד בלהקת הג'אז־רוק "זיעה קרה" במועדון "ברברים", חברה אליו ואל הנשפן המופלא רומן קונסמן בלהקת "הפלטינה", שלא הייתה כמותה בארץ.

"רומן, נגן כלי נשיפה מדהים שמת בטרם עת, עלה מלנינגרד", היא מספרת. "בהמשך למה שספגתי בניו יורק, רומן השפיע עלי מאוד. הנגינה לצדו הייתה חוויה גדולה. הוא היה ענק. כשאנחנו, 'הפלטינה', נסענו לארה"בר כדי להופיע בפסטיבל ניופורט, איכשהו שמע אותו מלחין הג'אז הנודע צ'ארלס מינגוס. 'יו קן פליי!', הוא אמר בהתלהבות לרומן".

במקביל הייתה טוראל המנהלת המוזיקלית של תוכנית היחיד של תיקי דיין, ובצד הנגינה, הפכה למעבדת מבוקשת ביותר - גם למתי כספי, כשפצח עם "איך זה שכוכב". אז גם המשיכה להלחין ונולד "אדבר איתך", מלהיטיה הגדולים.

"במקור נוצר הלחן הזה לשיר של מירה מאיר, שהיה מיועד לזמרת גילה רונן", חושפת טוראל. "כשהיא נסעה לארצות הברית, הצעתי את השיר לחוה (אלברשטיין). חוה רצתה את הלחן, אך העבירה אותו לרחל שפירא כדי שתכתוב לו מילים חדשות".

ב־1975, שימשה טוראל המנהלת המוזיקלית של "לבד ביחד ולבד לבד", ערב שירי מרים ילן־שטקליס של שמוליק קראוס וג'וזי כץ. "חביב עם קפריזות", אומרת טוראל על מי שנודע כטייפון מהלך. "איך אומרים - שמוליק כמו שמוליק. הוא שינה את פני המוזיקה הישראלית בכישרון טבעי מובהק ועם חותמת מוזיקלית משלו".

"גם אירווינג ברלין וקול פורטר לא כתבו תווים, ותראה מה הלחינו. מי שיודע לנגן ולשיר את מה שהוא מלחין, לא חייב לדעת תווים".

"מחוץ למוזיקה ההתנהגות שלו הייתה לא פעם אלימה. פגשתי אותו בכל מיני מצבי רוח. לפעמים זה היה מפחיד..."

"שמוליק הלחין בעצמו את רוב שירי התוכנית, ובשירים שנראו לי כטעוני השלמה, כמו 'רוח רוח', ההלחנה הייתה משותפת. אם הוא טען שהלחין את השיר בעצמו, שינוח על משכבו בשלום. זה לא אכפת לי".

פניתי אל ג'וזי כץ. "אני ממש־ממש לא זוכרת, ונראה לי שאפשר לתת קרדיט לשניהם", היא מגיבה על הסוגיה השנויה במחלוקת. "מה שאני יכולה לומר הוא שהיה נהדר לעבוד עם אלונה. הלוואי שיכולתי לחזור על כך. היא גם נשמה טובה, לא רק מוכשרת. אני מתה עליה!"

טוראל, שעבדה אז כמעט עם כולם, חזרה לא פעם אל אריק איינשטיין וב־1979 ניגנה במופע האחרון שלו: "לא הייתי בחוג של אריק כפי שאף פעם לא הייתי ב'חוגים של'. את אריק לא היה אפשר שלא לאהוב. היו לו הסתכלויות מעניינות ומצחיקות על החיים, ותוך כדי כך היה משעשע באלתור קטעי משחק".

מאיינשטיין - למי שקראו לו "הזייפן של להקת הנח"ל", יוסי בנאי: "מיוסי אף פעם לא ציפו לדיוק מוזיקלי בשירה שלו, שאותה היה מגיש כמו מספר סיפורים. ההופעה שלו על הבמה הייתה מוקפדת מאוד, עם טיימינג מעולה ויכולת אלתור מופלאה. באיש הזה היו הרבה מתנות. העבודה איתו הייתה כמו איזו סוכרייה טעימה".

"הייתי המנהלת המוזיקלית של שלושה אלבומים שהוציא יצחק קלפטר. זאת הייתה חגיגה. בעינַי יצחק לא רק נגן מעולה ויוצר גאוני של השירים שלו, אלא גם מוזיקאי אמיתי. אצלי זה הכי חשוב".

"להגיד את האמת? אני לא כל כך אוהבת לכתוב שירים. זה פחות מעניין אותי מאשר לנגן או לעבד. בנגינה יש סיפוק מיידי, בייחוד שתוך כדי אלתור אתה מגיב על מה שאתה שומע, דבר שמקנה תחושה של הנאה רוחנית לצד הכיף מן ה'ביחד'".

ב־2005 חזרה להלחין מתוך מה שהיא מתארת "צורך כלכלי": "קראתי בעיתון שיר של אגי משעול והוא משך אותי להלחין לא רק אותו, אלא גם שירים נוספים של אגי. מזה נולד מופע שהוגש בפסטיבל ישראל בביצוע קורין אלאל".

רק אל תשאלו את טוראל מדוע אין אלבום משירי המופע הזה. זה לא מקרי. היא מוכרת כיוצרת מאוד לא מתועדת. שיריה הייחודיים לא כונסו עד היום בספר או בתקליטור. "אין לי חוש היסטורי", היא טוענת להגנתה. "מה שאני יודעת הוא שהדור שלי נדחק הצדה. אם לקחת למשל את תקליטי הוויניל של פעם, הם והחור שבאמצעם - בהשוואה לעבר, כשהיינו במרכז ומסביב לחור שבאמצע, כיום אנחנו הולכים ונדחפים לשולי התקליט, בלי ההשפעה שהייתה לנו. ככה זה, כל אחד בזמנו".

"באופן טבעי, כמי שבא מהדור ההוא, דור הדינוזאורים, אני לא מתרשמת מדברים שניצתים וכבים. הילה של רגע, שאחריה שוכחים אותך, אף פעם לא משכה אותי".