מותו של מאיר בנאי: גברי בנאי התראיין לרדיו 103FM וסיפר על ההתמודדות של המשפחה עם האובדן הקשה. "אני לא יכול יותר עם הבכי הזה, כבר אין לי דמעות. זה מטריף אותי וזה משגע אותי וזה קשה לי מאוד. אני לא קולט ולא תופס. אני מסתכל על ההורים שלו, הם אומללים. כואב הלב לראות בחור צעיר מת".
"אני זוכר אותו כתינוק", סיפר. "אני תמיד מספר את זה ועכשיו זה חזק יותר כי אני זוכר את ליל הסדר. אצלנו בבית היה חדר בעליית הגג והילדים מאיר, אביתר ואהוד היו עולים לעליית גג עם סולם ואחר כך לוקחים את הסולם כדי שילדים אחרים כמו אורי הבן שלי לא יפריעו להם. הם ניגנו ושרו מגיל צעיר מאוד. אני זוכר טוב טוב שהוא היה בא לכל הצגה של הגשש בבאר שבע, הוא היה בא לכל ההצגות. בכל האירועים המשפחתיים הוא היה מצחיק אותנו, הוא היה מחקה את יוסי ואותי בגשש". על האמנות שיצר סיפר: "איזה שירים הוא השאיר לנו הלחנים של מאיר הם מדהימים".
על ההתמודדות של מאיר עם מחלת הסרטן אמר כך: "זה היה בסודי סודות משהו כמו שנה. ידעתי כבר הרבה חודשים טובים שהוא חולה. הייתי בא לבקר. הייתי כותב לו סמס 'אני רוצה לבוא לבקר'. הוא לא היה עונה לי וכעבור כמה זמן פתאום היה אומר לי לבוא".
על הפעם האחרונה שדיברו אמר: "דיברתי איתו ביום רביעי כי הוא אמר שהוא רוצה לראות אותי, ואז צלצלה אליי הבת שלו נוגה ואמרה לי 'אבא רוצה לראות אותך'. למחרת בבוקר צלצלתי והיא אמרה לי 'אל תבוא הוא ישן. אמרתי בסדר. תני לי צלצול מתי שהוא מתעורר אני בא'. בסוף אני התקשרתי ונגה אמרה לי שהוא ישן כי לקח כדור. ואז למחרת מצלצל נועם הבן אומר לי 'אבא אומר שתבוא'. אני אומר לו 'אני בעין הוד ואני לא יכול', ופתאום אני שומע את מאיר צועק שהוא רוצה לדבר איתי.
"הכל קרה ביום רביעי. דיברנו, עשינו צחוקים וזה. אני חושב שהוא היה בהשפעה של התרופות והוא היה כזה נחמד ואמר 'אוי, הקול שלך, אני כל כך אוהב את הקול שלך'. אמרתי לו שאבוא עוד מעט, אבל אז זה היה אבוד. אמרו לי שאין לי מה לבוא כי הוא נכנס לקומה והמצב אבוד".