רוצה שינוי: יונתן שפירא, מיוזמי מכתב הטייסים, פעיל שמאל מוכר וגיבור הלהיט של איה כורם, הוציא אלבום בכורה ששמו "נומו נומו", ומצהיר: "אני אותו אדם שמנסה לשנות את המציאות למשהו יותר צודק, דמוקרטי ושואף לשלום. הפעם אני מנסה לעשות את זה בדרך של המוזיקה". בסוף השבוע הלפני אחרון, כשח"כ אחמד טיבי התראיין למוסף הארץ, הוא נשאל על הרכב ממשלת החלומות שלו במדינה האחת. חבר הכנסת פירט את רשימת המועמדים לכל תפקיד, וכשהגיע למינוי שר הביטחון הכריז: "יונתן שפירא".
למי שלא מכיר, שפירא (45) הוא מיוזמי מכתב הטייסים הסרבנים ב־2003, שבו קרא לקולגות בחיל האוויר להימנע מהשתתפות בסיכולים ממוקדים. בתגובה, הוא, מילואימניק בטייסת בלק הוק, הודח מהחיל ובהמשך איבד את עבודתו באל על. "אני מודה לטיבי על המינוי, ומבטיח שביומי הראשון אשחרר את מאות הילדים הפלסטינים הכלואים ואפסיק את ההתעללות במשוררת דארין טאטור, ששנה וחצי נמצאת במעצר בית על שיר שכתבה ופוסט בפייסבוק", הוא אומר.
אבל עתה מתברר כי שפירא הוא לא רק אקטיביסט פוליטי. הוא גם מוזיקאי יוצר, שהוציא בימים אלו את אלבום הבכורה שלו, "נומו, נומו". "ילד טקסים", הסינגל הראשון מהאלבום יצא בימים אלו, ספק שיר, ספק סיפור המתאר את ילדותו: "הייתי ילד טקסים מרמת השרון/ עם חולצה לבנה בימי זיכרון/ הקראתי יזכור ואת שמות הנופלים/ שרתי שירים להורים שכולים/אז מה קרה לבן של שלמה? היה עדיף שיתנצר או יודיע שהוא הומו".
"התלבטתי איזה סינגל להוציא ראשון, ובסוף החלטתי על 'ילד טקסים', מתוך הרגשה שהוא יאפשר הצגה של הדברים", אומר שפירא. "אני עושה משהו שתמיד רציתי לעשות: לשיר, לספר ולשתף את הקהל. החוויה שבא לי שתקרה בהופעות, היא לשוחח עם הקהל, ושאנשים יצטרפו וישירו בפזמון או יהמהמו איזה תדר שיש בו תחושה אינטימית של ביחד. וגם, מין הסתם, מסר שהוא קצת שונה מהשירה בציבור הסטנדרטית".
איזה מסר יש בשירים שלך?
"אני אותו אדם שפעיל ומנסה לשנות את המציאות למשהו יותר צודק, דמוקרטי ושואף לשלום. הפעם אני מנסה בדרך של המוזיקה, ובמקביל אני ממשיך בשאר הדברים שאני עושה ובאותה מוטיבציה. הרצון שלי הוא לגעת באנשים ואיכשהו לפתוח את הלב על ידי משהו שהוא יותר אמנותי ורך. להעביר את הדברים שאמרתי תמיד, אבל בדרך שאולי תהיה יותר מקרבת".
באילו תחומים אתה פעיל בימים אלו?
"אני חבר בארגונים שונים, אחד מהם הוא 'מסרבות', ארגון שתומך בצעירים וצעירות שבוחרים לא להתגייס ולתרום לחברה בדרכים אחרות. זה משהו שקשור, מן הסתם, בעברי ובדרך שעשיתי מלבו של הקונצנזוס למקומות אחרים בחברה הישראלית".
במציאות לא נורמלית
את שירי האלבום התחיל שפירא לכתוב ב־2000, שלוש שנים לפני פרוץ הסערה התקשורתית; ואת השיר האחרון, "ילד טקסים", כתב לפני כשנה וחצי, רגע לפני תחילת ההקלטות. שירים נוספים נכתבו בתקופת לימודיו בבית ספר רימון, ואחרים בתקופת האינתיפאדה השנייה. "אפשר להגיד שבאלבום ניתן לראות את התהליך שעברתי ואת הדרך המוזרה שעשיתי", הוא אומר.
מתחרט לפעמים על הדרך הזאת?
"לא, אני שלם איתה מאוד. תמיד כשאני בוחר בחירות, לוקח החלטות קשות ועושה מעשה, אני יודע שהמחיר שאשלם הוא שלא כולם יבינו למה התכוונתי. אני גאה ולא מתחרט על העובדה שסירבתי להיות חלק ממשהו שבעיני הוא נפשע".
אם היית מפרסם מכתב כזה כיום, אולי היית צריך לשכור שומרי ראש.
"אחרי פרסום מכתב הטייסים, עשו סקר בקול ישראל, ובערך 20% מהציבור היהודי גילה אמפתיה ואמר שהמכתב לגיטימי. אנחנו מדברים על בערך מיליון אנשים. אני מתקשה להאמין שכיום הייתה תמיכה או הבעת לגיטימיות של ציבור כזה גדול. אנשים עוברים תהליך שטיפת מוח והתרגלות למצב לא נורמלי, וכל החברה עוברת תהליך מפחיד של הקצנה ופילוג. אף אחד לא חסין מפני תהליך של נרמול הלא נורמלי. אנחנו חיים במציאות לא נורמלית, שבה קורים דברים מזעזעים ולא צודקים ונפשעים, אז המציאות מחלחלת אלינו בכל מיני דרכים, ואנחנו מקבלים אותה ומתרגלים לזה. ויש תרדמת כזאת שאנחנו לא חסינים מפניה, וזה יכול לקרות לכל אחד, גם לי. השם של האלבום 'נומו, נומו' מרמז על הדבר הזה".
לאמנות יש כוח להשפיע לדעתך?
"דרך האמנות אפשר לפעמים לגעת באנשים, כי הם פחות מצפים לכך ופחות מוכנים עם מנגנוני ההדחקה והמגננות הרגילות. כשאנחנו נכנסים לוויכוח פוליטי או אידיאולוגי עם מישהו, אנחנו ישר שולפים את האמירות שהתרגלנו לדבר בהן. אולי כשאתה שר עם מישהו, קורה משהו אחר. בכל מקרה, זאת התקווה הכמוסה שלי".
אתה לא חושש שבגלל העבר שלך, אנשים ייאטמו לאמנות שלך והיא לא תצבור את התהודה שהיית מייחל לה?
"זה חלק מעסקת החבילה של להגיד מה אתה חושב, ובמה אתה מאמין. יש אנשים שאולי בגלל זה יכתבו שירים ויצרו יצירות שהן פחות מתריסות ויותר מסתדרות עם כולם. מה שמניע אותי זה השאיפה שלי לשלום ולצדק, וקשה לי לדכא אותה בשביל להתקבל לאיזה פלייליסט. ובכלל, הציפיות שלי הן מאוד נמוכות. כל דבר מבחינתי הוא משמח. גם הראיון הזה".
בגלל זה לקח לך הרבה זמן להוציא את האלבום?
"עשיתי הרבה דברים אחרים תוך כדי, ובמוזיקה תמיד הייתי סוג של כלבויניק שלא הולך עד הסוף. עכשיו יש לי ילדה, ואני צריך לתכנן את הדברים מראש. אז החלטתי הפעם ללכת עד הסוף. במקרה הזה, הודות למזל הגדול שנפל בחלקי, שיהוא ירון הסכים להפיק את האלבום מוזיקלית. זה קשה לפעמים להחליט לבד מה טוב ומה לא טוב, מה עובד ומה מוגזם. ניתנה לי אפשרות לעבוד עם בעל מקצוע מדהים, שיש לו גישה לטקסט ויכולת מוזיקלית".
יש מצב שאחרי המוזיקה תנסה להשפיע במקום שבו מתקבלות ההחלטות, למשל, בפוליטיקה?
"עכשיו אני מנסה בדרך של אמנות, אבל אני עדיין אקטיביסט ופעיל. פוליטיקה לא עומדת על הפרק ובכלל, לא הרבה יבחרו במפלגה שאבחר להיות חלק ממנה. צריך לדעת איפה אתה עומד. אחד הדברים שאני עושה בשנים האחרונות זה הנחייה בהתנדבות של סדנאות דיאלוג בין תלמידי תיכון יהודים לערבים. אנחנו עושים פעולת עומק של חקירת הזהות והכרת האחר ולומדים את הנרטיב של כל צד, וקצת מתחברים למציאות של אנשים שלא הכרנו ולא יוצא לנו לפגוש. אני מאמין שעם פעילות המחאה היותר רדיקלית יש מקום לפעולת עומק בתוך החברה שבה אני חי. אני תומך בדברים כמו חרם ולחץ בינלאומי על הממשלה שלנו לשנות את המדיניות. אבל אני חי פה, בתוך העם שלי, ורוצה גם לגעת בלב של אנשים שנמצאים פה. בסך הכל גם אני, לא לפני המון שנים, חשבתי כמו הרבה אנשים. המקרה שלי לא חריג. יש הרבה אנשים שעברו את התהליך הטרנספורמציה הזה. אני עדיין גבר יהודי, ישראלי, עטור פריבילגיות ביחס לפליטים שחיים פה, לפלסטינים, לנשים ולאנשים משכונות מצוקה. אז אני לא תופס את עצמי כקורבן ששילם מחיר נורא".
ומילה על איה כורם, מי שהייתה בת זוגך לפני המון שנים ואפילו כתבה עליך את הלהיט "יונתן שפירא". היא עצמה השתתפה במאבק והצליחה להסדיר את זכויות האמנים בישראל. "אני מאוד מעריך את המאבק שהיא ניהלה, ובעד שכל מי שמרגיש שנעשה לו עוול, שיפעל וינסה להשיג תמיכה. אולי ביום מן הימים היא תרצה להצטרף למאבקים על עוול שנעשה לאנשים אחרים".
יונתן שפירא – "נומו נומו", 16.3, ספריית השלום, נווה שלום; 18.3, סינקופה, חיפה; 25.3, מופע השקת האלבום בתיאטרון תמונע, תל אביב.