חמישי בלילה, נקרות ראש הנקרה. המקום התיירותי, שאליו מגיעים בדרך כלל בשעות היום כדי לחזות בפלאי הטבע, הופך עורו ונקיקיו למועדון הופעות פר אקסלנס. תאורה אפלולית, עשן, מוזיקה. ואז דיקלה עולה לבמה הקטנה, הממוקמת בטווח אפס מהקהל. היא מתחילה עם "הוא כותב לי מאמי", ואז עוצרת. במקום להמשיך לשיר שני, היא מפתיעה את הקהל ושואלת: "איפה מירי?" הקהל מסתכל ימינה ושמאלה, מתלחשש, מחפש את מירי, ודיקלה בשלה: "איפה מירי?!" ואז מירי מרימה את היד, דיקלה יורדת מהבמה, ניגשת אליה, מחבקת אותה ושרה איתה מתוך הקהל את "אהבה מוזיקה". כשהיא מסיימת, היא שוב עולה לבמה, והקהל נותר עם סימן שאלה ענקי: מי זאת המירי הזאת? מה קורה פה?
הופעתה של דיקלה בנקרות פתחה את פסטיבל "ים של גליל מערבי" 2017, שקורה כבר שנה שמינית, ובו, בין היתר, סדרת מופעי "לילות בנקרות 2017" - מופעי מוזיקה ישראליים בלילות חמישי בין ההר לים מול הצוקים.
לא משנה כמה הופעות ראיתם, לדיקלה יש קול וסטייל משלה, והיא באמת לא דומה לאף אחת אחרת. רק דיקלה יכולה לשיר מחובקת עם מירי, להדליק את הקהל ולהפוך את כל ההופעה לשכונה. וזה כל כך כיף.
אני עוקב אחריה כבר 15 שנה, עוד לפני שחלמה על קיסריה (כן, זה יקרה ב־16.9). עוד לפני שכל המופעים שלה הפכו סולד אאוט. זאת הרבה בזכות אלבומה "ואם פרידה", שעליו קיבלה את פרס אקו"ם, והאלבום החדש, "סיפור אופטימי".
עם הרכב של שישה נגנים, מביאה דיקלה לבמה תמהיל מהפנט של שירי האלבום החדש, לצד ביצועים חמים וחדשים לכל שיריה הגדולים, המעמידים על הרגליים גם קהל מבוגר ומנומנם: "מסקרה שחורה", "ואם פרידה", "שבע בערב", Here Comes The Rain Again, ועוד. מי שראה מופע שלה יודע על מה אני מדבר. מי שלא, אתם עוד כאן?
עוד פרטים על אירועי "ים של גליל מערבי 2017": www.bgalil.co.il