סקס, סמים וטינופים: האם המלחמה בין אקסל רוז לסלאש הסתיימה?

"שיהיה ברור, אחד מאיתנו יצטרך למות לפני שיהיה איחוד, ועד כמה שזה עצוב, מכוער, או חסר מזל, כמו שכולם חושבים, ככה זה" (קובע נחרצות אקסל רוז ב–2009, בראיון למגזין "בילבורד").

השני במשוואה, שאליו כיוון אקסל רוז, סולן גאנז אנד רוזס, את חציו, הוא סלאש, הגיטריסט, אבל בעולם המטורף שבו השניים חיים, שום דבר כנראה לא ימנע מהם להופיע יחד ב–15 ביולי בפארק הירקון. רוצים לפחות סיבה אחת טובה? באפריל 2017, שנה אחרי שהתאחדה, הלהקה ספרה הכנסות של 230 מיליון דולר מסיבוב ההופעות ההיסטרי.

“בהתחשב בעובדה שאקסל זרק צופים מהופעותיו משום שלבשו חולצות וכובעים של סלאש, זו הייתה הפתעה עצומה כששמעתי שהם שוב ביחד, אבל כסף כנראה מרפא הכל", חיזקה את התזה ויקי המילטון, מי שניהלה בעבר את הלהקה.

תיאבון להרס
גאנז אנד רוזס היו יכולים לחיות חיי נצח בעולם המוזיקה, אילו היו מצליחים להתגבר על קרבות אגו וקנאה כמו הרולינג סטונס, שידעו שנים עקובות ממאבקים בין מיק ג'אגר לקית' ריצ'רדס, או מטאליקה, שבמשך שנים הסולן שלה, ג'יימס האטפילד, לא יכול היה לסבול את נוכחותו של המתופף, לארס אולריך.

בעיות יש במשפחות הכי טובות ובטח בלהקה שנועדה לגדולות מיום היוולדה. גאנז נוסדה בלוס אנג'לס ב–1985, כעבור שנה חתמה על חוזה בחברת התקליטים גפן וב–1987 הוציאה לחנויות את האלבום “תיאבון להרס", שדורג על ידי המגזין “רולינג סטון" במקום ה–62 בכל הזמנים ומכר קרוב ל–30 מיליון עותקים ברחבי העולם.

אבל כשהלהקה החלה להתמקם בפסגת האולימפוס, דברים החלו להשתבש. סקס, סמים ורוק'נרול קיבלו אצלה כניסה לממד לגמרי אחר. שערורייה אחרי שערורייה, כותרות בעמוד הראשון ולא מהסיבות הנכונות.

1989, למשל, הייתה שנה שסיפקה בציר סקנדלים משובח. במהלך טיסה בין לוס אנג'לס לאינדיאנפוליס גילו הנוסעים את הגיטריסט איזי סטראדלין עומד מולם משתין לתוך פחית, תוך כדי עישון סיגריה, כשכל השלטים הבהבו שהדבר אסור בהחלט.

“הייתי שיכור בתוך קבוצת אנשים שנראו כמו פנסיונרים", סיפר סטראדלין אחרי שנעצר. “שתיתי כל כך הרבה שהייתי חייב להשתין, אבל השירותים היו תפוסים. נדמה לי שחיכיתי איזה שעה בחוץ, אז לא הייתה ברירה והשתנתי בפחית. בנחיתה אני זוכר שירדנו מהמטוס וחיכו לי עשרה שוטרים. חשבתי לעצמי: ‘אוי לא, שוב נדפקתי'".

באריזונה זה היה תורו של סלאש, הגיטריסט המוביל, להתפרק לחלוטין כתוצאה מקוקטייל קטלני של הרואין וקוקאין בכמויות רציניות. אורחי המלון המפואר נאלצו לראות אותו רץ בעירום מלא ממגרש הגולף הסמוך כשהוא הוזה וטוען שטורפים רודפים אחריו עם מכונות ירייה. תוך כדי כך המוזיקאי ניפץ דלת זכוכית והשתמש באחת החדרניות כמגן אנושי מפני הרודפים. לשוטרים שהוזעקו למקום הוא נתן תיאור מדויק של המרדף.

באותם ימים נראו גם סימנים ברורים להפרעות שמהן סובל רוז. בסוף אוגוסט אותה שנה, במהלך הופעות ביפן, האיש נכנס לחדרו במלון וסירב במשך ימים לצאת.

בספר שיצא על הלהקה סופר שחבר בצוות בא לקרוא לרוז מחדרו והוא פוטר בו ברגע משום שהעז להפריע. לא עזרו ההסברים שרוז הוא שביקש השכמה.

רוז חשף, אחרי שנים, שיש לו בעיות נפשיות שהחלו כנראה כבר בגיל צעיר מאוד, אז נוצל מינית על ידי אביו. מדובר בהפרעות שנמשכו והתעצמו עם השנים. “הלכתי למרפאה, חשבתי שזה יפתור את בעיית מצבי הרוח שלי", סיפר בעבר. “הדבר היחיד שעשיתי היה למלא שאלון בן 500 שאלות ופתאום אני מאובחן כסובל ממאניה–דפרסיה, ‘בואו נשים את אקסל על תרופות'. אז התרופות לא עוזרות לי עם הלחץ, אבל הן כן עוזרות להוריד אנשים מהגב אחרי שהם מבינים שאני על תרופות".

מצבי הרוח של רוז השפיעו על כל מי שסבב את הלהקה. הסולן לא ספר את עמיתיו. באוקטובר 1989 הלהקה חיממה את הרולינג סטונס במסע הופעות בארצות הברית. תוך כדי המופע בלוס אנג'לס רוז החליט לשים את הקלפים על השולחן ולספר לצופים על בעיית ההתמכרות של חבריו. “אני לא אוהב לעשות את זה על הבמה, אבל ניסיתי כל דרך אפשרית", אמר רוז לנוכחים באולם הענקי. “אם כמה אנשים בלהקה לא יטפלו בחרא שלהם, זו תהיה אחת ההופעות האחרונות שלנו. נמאס לי מזה".

סלאש הבין שרוז מתכוון במיוחד אליו, מאחר שהיה מסומם בחלק גדול משעות היום. בראיון לתחנת הטלוויזיה VH1 הגיטריסט הודה: “זה כנראה אחד הדברים שגרם לי לשנוא את אקסל יותר מכל דבר אחר".

ירי בתוך הנגמ"ש
רוז לא עצר שם, ההתנהגות שלו הפכה לבלתי נסבלת. הוא נתן אגרוף לדיוויד בואי, משום שלדעתו הזמר המנוח פזל יותר מדי לכיוון חברתו; תקף שכן בבקבוק יין ריק; ואז ב–2 ביוני 1991 התרחש האירוע שנקרא “המהומה בפורטוויל".

במהלך הופעה בסט. לואיס רוז הבחין בשורות הראשונות בצופה שצילם ללא אישור. הוא שלח את המאבטחים לטפל בעניין, אבל מאחר שהם לא מיהרו לבצע את ההוראה, הוא קפץ מהבמה היישר לתוך הקהל והרביץ למי שעמד בדרך, כולל לצלם. הוא חזר עצבני: “בגלל המאבטחים העצלנים אני הולך הביתה", צעק, זרק את המיקרופון ולא חזר.

הצופים הנרגזים השתוללו באולם, עשרות מהם נפצעו. נגד רוז הוגש כתב אישום, והוא נקנס ב־50 אלף דולר. תגובתו הייתה קצרה ובעייתית: “לכי תזדייני, סט. לואיס".

האלבום “השתמש באשליה שלך", שיצא ב–1991, בשני חלקים, היה למעשה היצירה האחרונה הראויה לציון של הלהקה, עם להיטי ענק כמו הקאבר לבוב דילן “דופק על דלתות גן עדן", או “גשם נובמבר", ששברו את מצעדי הפזמונים.

אלא שמחוץ לאולפן ההקלטות זה לא היה זה. במאי 1993 הלהקה הגיעה להופעה בפארק הירקון. אני זוכר את הציפייה וההתרגשות שלפניה, ואחריה את האכזבה הגדולה, ולא רק ממערכת ההגברה האיומה. כל הכימיה נעלמה. אין ספק שהתיאבון להרס עשה את שלו.

אקסל כבר היה הרוס לחלוטין. הנישואים הקצרים עם ארין אוורלי הגיעו לקצם. נישואים מטורפים. הוא הציע לה להתחתן אחרי שאיים להתאבד אם תסרב. כעבור חודש מילא טופסי גירושים והתחרט. כשהתגרשו סיפרה בבית המשפט שהוא הסיר את הדלתות בבית כדי שיוכל להשגיח עליה, אמר לה שבגלגול הקודם שניהם היו אינדיאנים, היא הרגה את הילד שלהם וזו הסיבה שהוא מתאכזר אליה כעת, ואם זה לא מספיק לשיגעון, אז לדבריו רוחו של ג'ון בונהם, המתופף המנוח של לד זפלין, רודפת אחריו.

למי שהיה מאחורי הקלעים היה ברור שהלהקה לא תחזיק מעמד, במיוחד כשאקסל קיבל לידיו באופן בלעדי את הזכויות לשם הלהקה אחרי שחבריו חתמו על מסמך שמאפשר זאת. עד היום לא ברור מדוע חתמו. הם סיפרו שיום אחד איים שלא יעלה על הבמה להופעה, אז לא הייתה להם ברירה.

אלה היו בעיקר יחסיו של הסולן עם סלאש שהפכו לגרועים, במיוחד אחרי שרוז החליט שהוא משלב בלהקה את חברו מילדות, הגיטריסט פול טוביאס. סלאש עיקם את הפרצוף, והדבר הוביל לפיצוץ כשמאחורי גבו הדביקו על גבי קטע הסולו שלו בשיר “סימפתיה לשטן", הקאבר ללהיט של הרולינג סטונס, את הריף של טוביאס.

סלאש היה חם על אקסל ושחרר כל מעצור בראיונות איתו. למגזין הרוק “קראנג" ירה בכעס: “לא אהבתי את הבחור הזה מהיום הראשון. זה היה אחד הדברים הגדולים, הכי אישיים, שאני ואקסל עברנו. זה ממש עצבן אותי. הוא מביא גיטריסט מבחוץ בלי ליידע אותי. הקלטנו את הקטע שלי, אחרי זה אקסל הלך להקליט קולות, והדבר הבא שאני מבין הוא שיש גיטרה אחרת על הסולו שלי. כנראה שלעולם לא אסלח לאקסל על מה שעשה לי".

בעיתון “מישיגן דיילי" סלאש היה עוד יותר חסר נימוס. “הוא לא ידע לנגן טוב", הגיטריסט ירה. “הוא ניגן ב'סימפתיה לשטן', אידיוט דפוק. שנאתי אותו".

הסולן שיגע את חברי הלהקה, עשה מה שהתחשק לו. “בנקודה מסוימת אקסל אמר שהוא פונה לפרויקט סולו", סלאש סיפר בזמנו. “אחרי זה החליט שאת הפרויקט הוא יכול לעשות בעזרתנו, ואני אמרתי: ‘אוי לא, אני לא הולך להיות מעורב בכל מיני בלדות, או חרא כזה'".

אף אחד לא מלאך

באוקטובר 1996 הצדדים הודיעו על פרידה. אקסל מיהר לשלוח לאם־טי־וי הודעה מסודרת, וסלאש כתב: “אקסל ואני לא הצלחנו לראות עין בעין לגבי הנעשה בגאנז אנד רוזס. ניסינו לשתף פעולה, אבל בנקודה זו אני יותר לא בלהקה".

יותר מאוחר הגיטריסט הוסיף: “נקודת הראות של אקסל שונה לגמרי משלי. אני אוהב לנגן בגיטרה, לכתוב סולו טוב, לצאת לבמה ולנגן, שונה לחלוטין מלתת הצגה".

סלאש המשיך עם “סנייקפיט", פרויקט צדדי שהתחיל עוד כשניגן בגאנז, ואילו רוז ראה איך יתר חברי ההרכב עוזבים כל אחד מסיבותיו הוא. המתופף מאט סורום פוטר על ידי הסולן אחרי שהתלונן שוב על טוביאס, הגיטריסט, ואילו דאף מקאגן, הבסיסט, עזב וכתב באוטוביוגרפיה שלו: “הלהקה שילמה דמי שכירות לאולפנים במשך שלוש שנים בלי להוציא שיר אחד. כל העסק נראה כל כך רופף עד שזה לא התאים לרצונותי, לשותפות וליציבות".

לאקסל היה שם הלהקה, אבל הוא היה צריך לצרף נגנים כדי להחיות את ההרכב הגוסס. עברו שם לא מעט מוזיקאים, מגיטריסט שנהג להופיע עם דלי על ראשו ועד רון תאל, בחור יהודי משלנו, שגם הופיע בארץ והתראיין למוסף זה.

תאל סיפר לי לפני שש שנים: “שמעתי על אקסל הרבה דברים לפני שניגנתי איתם. אף אחד לא מלאך, כולל אני. בשוודיה יצאנו למועדון, ואחרי זה עברנו במלון. פתאום הוא נכנס לכלא, כי הוא נשך את המאבטח ברגל. זה אולי לא נורמלי לשאר העולם, אבל זה נורמלי ללהקה. יש הרבה דברים פרועים שקורים אצלנו, אבל מתגלגלים עם זה".

למרות כל התקלות בהרכב, כולם חיכו לצאת האלבום החדש. האחרון של גאנז אנד רוזס יצא ב–1993 וכבר נכנסנו לשנות האלפיים. ב–2001 היה נדמה שסוף־סוף יצאו לדרך חדשה, אפילו הבטיחו שלקראת הקיץ ייצא הדבר שכולם חיכו לו. אליזבת לביס, העוזרת של אקסל, אמרה לעיתון ברזילאי: “זה יהיה מדהים. יש להם 48 שירים, וחברת התקליטים בוחרת כעת את הטובים שבהם".

אבל הקיץ הגיע ושום אלבום לא נראה באופק. “עושה רושם שכל פעם שהוא מנסה לעשות משהו, נוצרת בעיה", הסביר אחד מחבריו של הסולן. “פתאום מי שאחראי לדברים טכניים עושה טעות. זה נראה כאילו מנסים להסיט אותו מהפרויקט".

האלבום “צ'יינס דמוקרסי" יצא רק בחודש נובמבר 2008 אחרי אינסוף דחיות ושערוריות, והעלות הייתה אסטרונומית - 13 מיליון דולר - אולי האלבום היקר ביותר שהופק אי־פעם.

מתברר שזה לא היה הטיל שהעיף את הלהקה חזרה למרכז העניינים, מאחר שאקסל המשיך להיות אותו טיפוס בעייתי שחוץ ממוזיקה תמיד נקלע לשערורייה חדשה.

במאי 2006 הוא אמור היה לתת הופעה פרטית קטנה במסיבת יום הולדת שנערכה לשחקנית רוזריו דוסון, במועדון הפלאם בניו יורק. המועדון היה עמוס באותו ערב בערימה של סלבס. לני קרביץ, מיקי רורק, קיד רוק. תוך כדי התמקמות רוז הזיז את כוסית המשקה שהחזיקה חברתו של מעצב האופנה טומי הילפיגר. לטענת הזמר, רק כדי שלא תישפך. מפה לשם התפתח קרב אגרופים בין רוז להילפיגר, שסיפר שלזמר הייתה על אחת האצבעות טבעת ורק בדרך נס הוא נשאר עם כל השיניים בפה.

טוב, התבגרנו קצת
גם הקריירה של סלאש סירבה לחזור לימיה הגדולים. הוא הקים הרכבים, ניגן בכל מיני אירועים, אבל לא יצר קשר עין עם רוז, ומי שהעמיקה את הקרע הייתה אשתו, פרלה האדסון, שניהלה את ענייניו ושמרה על בעלה מכל משמר.

כשרוז הופיע בתוכנית הלילה של ג'ימי קימל, האדסון אמרה בתגובה: “ציפיתי למשהו מיוחד, וכל מה שקיבלתי היה פרומו לתוכנית ויחס חיובי להמבורגר צ'ילי", כשהיא רומזת באכזריות לעלייה הדרמטית במשקלו של הסולן. “איפה האהבה, אקסל? בשביל זה נשארתי, סקס, סמים ונקניקיות צ'ילי? יחי אקסל רוז".

ב–2005 הגיש סלאש ביחד עם דאף מקאגן תביעה בבית המשפט בלוס אנג'לס נגד רוז, לאחר שלטענת השניים הוא החליף את המוציא לאור, האחראי לזכויות היוצרים של שירי הלהקה וגרף לכיסו את התמלוגים.

רוז ענה בבית המשפט והגיש תביעה נגדית נגד חבריו. עורך דינו של רוז כתב שהתביעה של סלאש ומקאגן רצופה בטעויות. “הפתיעו את אקסל הדיווחים האחרונים בתקשורת שבהם סלאש טען שתמיד תמך ברוז, כשלמען האמת בפעולותיו האחרונות היה הכל חוץ מתמיכה. מלבד התביעה, סלאש טען שאקסל אינו הבעלים של זכויות היוצרים, אלא מחזיק בהן ביחד עם חבריו ללהקה. סלאש ייצר ללא הרף הצהרות זדוניות על מנת לקנות לעצמו פרסום. פעולותיו של סלאש בגאנז אנד רוזס היו בגידה מוחלטת בידידות ובקשרים העסקיים".

בתצהיר שהגיש הזכיר עורך הדין ביקור לא מתוכנן של סלאש אצל רוז. “באוקטובר 2005 הוא הגיע בשעה חמש וחצי בבוקר ולא נראה שהיה תחת השפעת סמים. הוא אמר לרוז שדאף הוא הפכפך, שהוא שונא את מאט סורום, ושסקוט הוא רמאי", התייחס העו"ד לחבריו של סלאש להרכב באותם ימים. “סלאש דיבר על המלחמה או על התחרות שנמשכת קרוב ל־20 שנה, שאקסל הוכיח בה את עצמו כחזק. אקסל הניח שסלאש מעוניין להפסיק את הקרב ביניהם ולהמשיך בחייו, אבל עושה רושם שזה לא המצב".

סלאש נאלץ לתת את גרסתו לאירוע. הוא אמר שאכן היה בביתו של רוז אבל לא פגש אותו, לא דיבר איתו וכל שעשה היה להשאיר לו פתק הקשור לתביעה שבה השניים מעורבים. “לא יודע איך זה התפתח למה שהתפתח", אמר בתגובה.

במקרה של יחסי השניים לא היה צפוי האפי אנד, ואיחוד נראה כמשהו דמיוני, אבל סלאש כבר לא ילד. הוא בחור בן 51, ואקסל רוז לא אותו צעיר חסר אחריות, אלא מוזיקאי בן 55.

בתחילת שנות האלפיים סלאש הבין שאין לו ברירה, והוא חייב לקחת את עצמו בידיים. הוא התנקה מערימות הסמים וכמויות האלכוהול שכמעט הרגו אותו. ב–2001 הוא הגיע לבית החולים במצב קשה בגלל אי־ספיקת לב.

הרופאים אמרו לו שזו מחלה שממנה סובלים בדרך כלל אנשים מבוגרים, אבל אצלו זה כתוצאה משנים ארוכות של שתייה וצריכת סמים קשים. סלאש סיפר שהרופאים העריכו שנותרו לו שישה ימים עד שישה שבועות לחיות, וזה למעשה הדבר שדחף אותו לגמילה ולפתיחת דף חדש.

“זה מעניין שאני עדיין בחיים", אמר בעבר בראיון ל"טלגרף" הבריטי. “הסמים הרגו אותי עשרות פעמים, אבל משום מה הם תמיד מחיים אותי. בסוף אמרתי לעצמי: ‘מישהו מנסה להשאיר אותי כאן, אסור לי להתייחס לזה כאל דבר מובן מאליו". סלאש התחתן, נולדו לו שני בנים. סיפר שמה שמעביר לו את היום הוא כבר לא השתייה, אלא בנייה באבני לגו בחיק המשפחה.

אקסל רוז אולי לא הפך לבורגני כמו הגיטריסט שליווה אותו במשך שנים, אבל גם הוא ראה את הדברים בצורה קצת אחרת. אין לו אולי הקול העוצמתי שהצליח להפיק בתחילת שנות ה־90, אבל כשלהקה מצליחה כמו איי־סי־די־סי חיפשה סולן שיחליף את הזמר המושבת, היא בחרה בו והקהל אהב אותו מהרגע הראשון.

רוז חזר לקדמת הבמה בדיוק כשגאנז אנד רוזס חידשה נדרים. זה קרה, אומרים, אחרי שסלאש התגרש. כל עוד פרלה האדסון הייתה בסביבה, רוז הרגיש לא בנוח.

עכשיו הודנה
כעת, כששניהם שוב חופשיים, רק נותר היה לגשר ביניהם ולכבות את הזעם. השליח למערב הפרוע היה הבסיסט דאף מקאגן, היחיד ששמר על קשר עם השניים.

זה התחיל עם רוז, שביקש להוציא די־וי־די מהופעה חיה שכללה כמה מהשירים הישנים של הלהקה. כדי שהדבר יתאפשר הוא היה צריך את אישורו של סלאש. אחרי שיחת שכנוע, הגיעה החתימה.

לא עבר זמן רב וסלאש היה צריך את חתימתו של רוז, שלא היה יכול לאכזב. כעת, כשנפתח האפיק הסתום, שניהם החלו לשחרר מוזיקה של הלהקה לסרטים, דבר שלא עשו במשך שנים בגלל הנתק. הם עבדו ביחד, רק לא דיברו.

מקאגן שכנע אותם לשבת וללבן עניינים. “לא דיברנו 19 שנה", סיפר רוז אחרי, “וכששוחחנו אמרתי לו: ‘אתה יודע שכתבת על הרבה דברים שלא קרו, זה פשוט לא נכון'". הוא כמובן התכוון לאוטוביוגרפיה שהגיטריסט הוציא.

גאנז אנד רוזס חזרה בתחילת 2016 לעמודים הראשונים, והפעם מהסיבות הנכונות. הקהל המתין לה במשך כל השנים בסבלנות. נכון שאלה לא היו כל חברי ההרכב המקורי, אבל מספיק שאקסל רוז וסלאש קיפצו מתחת לאותו זרקור כדי שהתיאבון מפעם יחזור.

ב–22 וב–23 ביולי 2016 קיימה גאנז אנד רוזס שתי הופעות באצטדיון מטלייף בניו ג'רזי, ולכל אחת מהן הגיעו מאה אלף איש. חודש אחרי כן באצטדיון דודג'ר בלוס אנג'לס, שוב שתי הופעות בנות יותר מ־80 אלף צופים.

מי שתופיע ב–15 ביולי, בפארק הירקון, כבר לא תהיה אותה להקה פרועה של שנות ה־80, אקסל רוז בטח לא אותו סמל מין, אבל לכו תדעו כמה זמן האיחוד ישרוד, אולי מדובר בהזדמנות האחרונה לפגוש את אחת הסנסציות הגדולות בתולדות הרוק.

“אני מקווה שנוכל להחזיק מעמד לאורך זמן", אמר רוז בראיון לאחר האיחוד ומיד הוסיף בכנות: “כרגע הכל טוב, אבל כמובן שזה גם יכול להתפוצץ".