אוף, כמה חם. בשיאו המהביל של קיץ 2017 קפץ אלינו ממקום שבתו בלוס אנג'לס המלחין מישה סגל, מהדמויות המרתקות שהיו במוזיקה הקלה הישראלית. "טירוף מה שהולך כאן כעת", אומר על ההתמודדות עם הטמפרטורות הגואות מי שלפני כמעט יובל חיבר עם אריק איינשטיין את "כמה חם", מהשירים הקיציים ביותר שנכתבו כאן. "בדרך כלל אני לא מבקר בארץ לפני נובמבר, אבל הוזמנתי לבוא כעת, אז באתי".



ואכן, סגל הוזמן להפיק מוזיקלית את "צבעים מהעולם", קונצרט של התזמורת הקאמרית הישראלית שייערך היום ומחר באולם רקאנטי במוזיאון תל אביב. במרכזו יעמדו שיריו של המשורר מירון ח. איזקסון. סגל, בעל הקריירה הבינלאומית, התבקש להפיק ולעבד מספר שירים בביצועם של שלמה גרוניך, אלי מגן ומיכה שטרית. "נעניתי בגלל הנוסטלגיה ובגלל שכיף לבוא לפה ולראות את החבר'ה", הוא מספר.



סגל (74), שבצעירותו שטף את התרבות כאן כמו סופת טייפון ועד מהרה התאייד ונעלם, בא הנה בעיצומו של מרוץ הכולל הלחנת מוזיקה לסרט סיני עתיר תקציב ועבודה על מחזמר חדש בלוס אנג'לס. ויש לו גם אלבום חדש משלו, שייצא בשבוע הבא.





"עד סוף הקיץ"
הוא נולד בחיפה בשם מיכאל, בן יחיד להורים בעלי זיקה לאמנות. אביו, מהנדס בניין במקצועו, שופט אגרוף בתחביבו וצלם ספורט בעיסוקו הצדדי, היה גם מוזיקאי מתוסכל וחובב ג'אז נלהב, שבשלב כלשהו התרועע עם לואי ארמסטרונג. אמו הייתה טניסאית שולחן מצטיינת שחלמה, לשווא, להיות שחקנית.



בנם למד קצת לנגן בסקסופון. כשהתגייס, נקלט בתזמורת חיל האוויר ונפלט. "בנגינת מוזיקה לריקודים לקציני החיל ולמשפחותיהם ראיתי השפלה שאין כמותה", נזכר סגל. כשהשתחרר, למד הלחנה אצל פאול בן חיים, גדול מלחיני ישראל דאז. כדי לממן את השיעורים אצלו הרחיק עד אילת, "המקום היחיד שאפשרו לי להתפרנס בו מנגינת פסנתר בבר".



באילת, שם עסק גם בהוראה בבית ספר יסודי, נולדה קריירת ההלחנה שלו. "אולי תלחין איזה שיר לאחותי, שהולכת להיות זמרת", אתגר אותו אלכס, הקלרניתן שאצלו התגורר בעיר הדרומית. האחות, אם לא ניחשתם, אינה אלא חוה אלברשטיין. סגל הלחין לה שיר שכתב אהוד מנור ונקרא "מות הפרפר".



אלי מגן
אלי מגן



זאת הייתה נקודת הזינוק של סגל המלחין, שעד מהרה הלחין לאיינשטיין את מחצית התקליט "פוזי" (1969). "באמצע העבודה עליו מצאתי את עצמי בחוץ אחרי סכסוך עם אורי זוהר, שדרש כי למען האמנות אלחין בחינם את המוזיקה לסרט 'שבלול'", משחזר סגל. "כשביקשתי שלפחות יכסו לי את שכר הדירה, הוא טען שאני לא אמן אמיתי, ובכך תמו יחסינו".



סגל עיבד את שירי התקליט היחיד של "השלושרים", חימם בהופעה את מייק ברנט, ופרץ לתודעה עם "שיר החרדל" המהפכני, שאותו כתב, הלחין וגם ביצע. ההספק שלו היה עצום. סגל דהר מהצגה להצגה, כולל "סולומון גריפ" של חנוך לוין ו"פרגינט" בהבימה, בבימויו של יוסי יזרעאלי.


בתוך שנתיים אף הלחין את המוזיקה לחמישה סרטים, לרבות "שתי דפיקות לב" (1972), סרטו של שמואל אימברמן. סגל כתב לסרט עם אהוד מנור ("הלוואי שהייתי כותב איתו עוד") את השיר המרגש "עד סוף הקיץ". המבצע שלו אלי מגן, שגם שר בפסטיבל הזמר את שירם "יליד הארץ", הוא חברו עד היום. "אלי היה הזמר היחיד שמבחינת הסגנון הבין בדיוק את המוזיקה שלי", מציין סגל. "להלחין לו היה כמו לכתוב לעצמי".



"ציפור שנייה" נחשב לנפלא בשיריו של סגל, ולדבריו, עד היום לא פגש את מחבר המילים שלו, המשורר נתן זך: "יום אחד הוזמנתי להשתתף בערב שירי המשוררים הראשון של גלי צה"ל. מבין הטקסטים שנשלחו אלי דיברה אלי דווקא הפשטות של 'ציפור שנייה'. נכנסתי עם גיטרה ישנה לתוך אמבטיה מלאת קצף, ובתוך שש דקות יצאתי משם עם הלחן. לדעתי, השירים הכי טובים נכתבים ב'ויש' כזה. אחר כך הייתי זה שהביא את סוזן ופרן לבצע את השיר".







130 סרטים
ב־74' נסע לארצות הברית כדי ללמוד מוזיקה בברקלי, בוסטון. "החלטתי לקחת פסק זמן מהעשייה בארץ ולהשתלב בסצנה הבוסטונית־ניו יורקית", הוא מנמק כעת. בעבר, קרוב יותר לנסיעה, אמר: "אחרי מה שעשיתי כאן בתקופה קצרה, הרגשתי שמאז והלאה אתחיל לרדת. היה לי צורך להצליח במפה הבינלאומית. הבנתי שאם לא אנצל לכך את הכישרון והפוטנציאל שיש לי, אהיה מתוסכל כל החיים. זאת, לאחר שהיו כאלה שלא פרגנו לי כאן וניסו לקצץ לי את הכנפיים. נסעתי בשיא".



ואמריקה חייכה אליו. לדבריו, אחרי לימודיו החתים אותו תאו מאסרו, מי שהיה בין היתר המפיק של החצוצרן האגדי מיילס דייוויס. הוא הלחין ועיבד יצירות לתזמורתו של אנדרה קוסטלנץ ולגדולי הג'אז, בהם באדי ריץ'.



ב־81' עבר ללוס אנג'לס כדי להשתלב בתעשיית הסרטים האמריקאית. הוא חתום על הלחנת כ־130 סרטי קולנוע וטלוויזיה, כולל "פנטום האופרה", שביים מנחם גולן לפני כחצי יובל. סגל כן דיו כדי להודות שבין סרטים אלה אין ולו שובר קופות אחד. לעומת זאת, התברך בזכייה באמי על הלחנת המוזיקה לסרט הטלוויזיה "סיפורה של אנדראה". במקביל הוחתם ב"מוטאון", חברת התקליטים המתמחה במוזיקה שחורה, "שם הייתי בזמני הלבן היחיד".



סגל חבר בכנסייה הסיינטולוגית, "מה שעזר לי להבין דברים שלא הבנתי לפני כן". אחד מחבריו שם, הפסנתרן צ'יק קוריאה, ניגן באלבום שלו. במקביל חוגג סגל את חגי ישראל ו"אשתי מדליקה נרות שבת". הוא נשוי ברביעית לטניה, "גרמנייה האוהבת את המסורת שלנו". יש לו בת אחת מנישואיו הקודמים.



האם במרוצת השנים התעורר בך רצון לחזור הביתה, לישראל?
"הרבה פעמים מצאתי את עצמי בצומת דרכים, כשאהוד מנור עבד עלי די הרבה בכיוון הזה. אבל נטעתי שורשים עמוקים בארצות הברית, שם הולך לי מצוין. מדי פעם אני עושה עבודות לארץ. שנים לאחר שהלחנתי את 'החולמים', סרטו של אורי ברבש, חזרנו לשתף פעולה בשני פרויקטים נוספים. כמו כן הפקתי מוזיקלית שני אלבומים ליהורם גאון, שבהם חידש שירים מקום המדינה. בעבר, כשהייתי במחנה של אריק (איינשטיין), לא יצא לנו לעבוד יחד. פגשתי זמר במיטבו, מעבר לכל זמן".



ואתה?
"אני משתדל להיות מחוץ לכל אופנה במוזיקה. טרנדים הם לא הסיפור שלי. מה שמעניין אותי זאת המוזיקה כשלעצמה".


אלי מגן, מי שביצע בעבר את "עד סוף הקיץ" ו"יליד הארץ", שניים משיריו הבולטים של סגל, נמצא כמוהו מחוץ לאופנות. בסתיו אמור לצאת אלבום חדש שלו, משירי המשורר מירון ח. איזקסון, בהפקתו המוזיקלית של סגל (עם מגן), שאף הלחין שלושה משירי האלבום. "נורא מצא חן בעיני הרעיון של אלבום, שבו הוא שר בליווי רביעיית מיתרים והוא בבס", מעיד סגל. "יצא לנו פרויקט טהור כזה".



וההתמודדות עם השירה המורכבת של איזקסון?
"מירון משורר גדול, שכמה שהשירה שלו מורכבת, הרעיונות שלו ברורים לי ולא היה לי קשה להתחבר אליהם. לאלי מגן ולי יש כימיה פנטסטית. כשהוא קורא לי, אני בא".



לבסוף, האם תעוף אלינו מהקן שלך עוד "ציפור שנייה"?
"אם יפנו אלי, איענה ברצון".



"צבעים מהעולם", 12־13 ביולי, 20:30, אולם רקנאטי, מוזיאון תל אביב