שנה אחת בדיוק. 365 ימים של אושר על הסרטן שלא היה, על האבחנה שהתבררה כשגויה, על החיים שניתנו לו מחדש. שנת האושר הסתיימה אתמול כשהנהלת בית החולים רמב"ם הודיעה על מותו של אמיר פרישר גוטמן, הזמר, השחקן ובמאי התיאטרון.  בסוף השבוע האחרון הוא הגיע עם בני המשפחה והחברים הקרובים והאהובים לחוף הים הסמוך לנווה ים בעתלית, כדי לחגוג את יום השנה להחלמתו. "22 ביולי הוא יום הולדתי החדש", הוא הכריז כשיצא מבית החולים.



הים סער באותו יום. פרישר גוטמן נכנס למים עם אחייניתו וחברה נוספת. הים משך אותם אליו והוא הרים את אחייניתו מעל המים ובכך הציל את חייה. אך הוא כבר לא היה יכול יותר. כשגולשים ששהו בחוף משו אותו מהמים, הוא כבר היה מחוסר הכרה. פעולות ההחייאה הצליחו להחזיר את פעימות לבו, אך הן לא הצליחו לגבור על הים האכזר. אתמול, יממה לאחר שטבע, הוא נשם את נשימתו האחרונה.



על חוף הים, רגע לפני שהגלים סחפו אותו, הודה פרישר גוטמן לכל הנוכחים שליוו אותו בימים הקשים. הנוכחים, ובהם בן זוגו ינאי פרישר ובנם המשותף רוי, בן ה־4.5, הזילו דמעות לנוכח מסכת הייסורים שעבר, אבל גם חייכו באושר לנוכח החיים שעוד מצפים להם.



"החיים התהפכו עלי"



גוטמן, שנולד לפני 41 שנים בקריית חיים כאמיר פייגר התחיל את הקריירה שלו כעיתונאי וכדוגמן. לאחר שירות בצה"ל הצטרף לצוות בידור באילת וב־1997 הצטרף ללהקת הבנים פורצת הדרך היי פייב שהספיקה להוציא שלושה אלבומי זהב וסחפה אלפי מעריצות. לאחר ארבע שנות פעילות, הודיעה הלהקה על התפרקותה.



פרישר גוטמן לא נותר מחוסר עבודה. עם פירוק הלהקה הוא יצא לדרך מוזיקלית עצמאית ובהמשך עבד כבמאי, כשחקן וככוריאוגרף במופעי בידור שונים לילדים ולמבוגרים. הוא השתתף במספר פסטיגלים וכתב שירים לזמרים שלקחו חלק בתחרות. הוא הנחה תכניות טלוויזיה, השתתף כשופט בתוכנית "רוקדים עם כוכבים" ואף לקח חלק בתכנית הריאליטי "האח הגדול". גם בתיאטרון כוכבו דרך עם השתתפותו במספר מחזות זמר, בהם "מרי לו" ו"הלהקה".


ב־2009, שנתיים לאחר שיצא מהארון, נישא פרישר גוטמן לבחיר לבו ינאי בטקס שאותו ערכה גילה אלמגור ושהיה פורץ דרך בכל הקשור לחתונות חד־מיניות בישראל. ב־2013 הביאו השניים באמצעות פונדקאית את רוי.



אבל לפני שנה וחצי היטלטל עולמו. בעת חזרות למופע האיחוד של להקת "היי פיב" הוא התמוטט ובבית החולים אובחן כחולה בסרטן בלוטות הלימפה. "חוסר האונים מכניס אותי למצב נפשי קשה. אני רועד מכל הליך. בלית ברירה מטשטשים אותי, גם כדי שלא ארגיש את כאבי שאיבת מוח העצם, אבל בעיקר כדי להרגיע אותי מהבכי", תיאר בכתבה שנערכה כיומן אישי והתפרסמה בידיעות אחרונות.



אחרי חודשים של טיפולים כימותרפיים ורגע לפני שעבר השתלת מח עצם, שלח בן זוגו למרכז הסרטן בניו יורק דגימה מהביופסיה והיא חזרה עם התשובה הלא נתפסת: זה לא סרטן.



מתברר שפרישר גוטמן לקה במחלה דלקתית נדירה, קיקוצ'י, שתסמיניה זהים לאלו של הגידול ובשל כך היא מבלבלת אונקולוגים רבים. "אני האחד למיליון", אמר עם היוודע התוצאות. רק לפני כשבועיים הוא הגיש תביעת ענק נגד בית החולים איכילוב על האבחון השגוי והנזק הגופני שנגרם לו בעקבות הטיפולים.



באותה תקופה קצרה מאז שקיבל את חייו בחזרה ועד שהם נלקחו ממנו, פרישר גוטמן התמסר למשפחתו, לחבריו וגם לעבודה: הוא עמל על מחזמר אוטוביוגרפי ותיעד את חייו לסדרה "מחוברים". המצלמה ליוותה אותו גם לחוף הים בסוף השבוע האחרון שלו. המצלמה הייתה חלק מחייו גם בזמן המחלה, ואת התוצאה ראינו בשידור הסרט הרגיש "ההמתנה לחיים" של הבמאית ציפי ביידר.



"אם למדתי דבר אחד זה שלפעמים אתה צריך להגיד לעולם לחכות רגע", כתב באותה כתבה ב"ידיעות אחרונות". "אני עכשיו לוקח את הזמן שלי. עובד על רשימת חלומות חדשה, דברים שהבטחתי לעצמי שאגשים אם אבריא... הרי למדתי – החיים הם רולטה, ולכל אחד מאיתנו ייפול פעם המספר בצד הלא נכון".



כשנשאל בראיון ל"עכבר העיר" האם פחד למות כשאובחן כחולה סרטן, הוא ענה: "פחות פחדתי על עצמי. נורא כאב לי שרוי, שטסתי חצי עולם בכדי להביא אותו, יגדל בלי אבא. הוא ידע שאני חולה ויום אחד כשראה אותי בבית מעולף הוא התחיל לבכות. אני וינאי ניסינו להגן עליו".



אחרי שהצליח להתגבר על הטראומה הפיזית והנפשית, בחר גוטמן לחלוק את סיפורו עם אחרים. "על החיים ועל המוות", נקראת ההרצאה שאותה העביר לאחרונה. לפוסטר הוא בחר להצטלם, מכל המקומות בעולם, בתוך הים כשהוא בבגדיו. "אז מה למדתי מכל הסיפור הזה? זו השאלה הקבועה השנייה (אחרי איך אתה מרגיש / מה שלומך?) ששאל אותי כל אדם אשר פגש אותי בחודשים האחרונים, מאז חזרתי לחיים", כתב סטקסט שנלווה למודעה. "חיים שהתהפכו עלי פעמיים בתקופה של שלושה וחצי חודשים. את כל מה שלמדתי, כל התהיות, כל המסקנות וגם את השאלות שנותרו פתוחות נשבעתי להעביר הלאה. אלוהים והיקום החליטו להשאיר אותי כאן בכדי שאולי אוכל למנוע מכם להגיע לשם. איך זה יכול לגרום לחייכם להיות מוצלחים יותר ובריאים יותר ואיך למצוא בכם את הכוח לנצח את הרגעים הקשים ביותר של החיים".



את אחד הסרטונים שצילם כדי לקדם את ההרצאה שלו, צילם סמוך לחוף הים שבקרבת ביתו. "לא תמיד הייתי עוצר ליהנות מהדבר המופלא הזה, אבל חלק מהדברים שלמדתי במהלך המסע המופרע שלי זה ליהנות מכל רגע ולמצוא את השלווה שלי והחופש שלי, גם אם אני לא נמצא בחופשה מעבר לים", אמר.



תמיד אבא של רוי



במהלך השנים גוטמן דבר בחופשיות על חייו והשמיע קול בנושאים שהיו חשובים ללבו, בהם מאבק הקהילה הלהט"בית.”משלמים מחיר על יציאה מהארון, אבל היום אני שמח, נושם לרווחה, חופשי ומאושר. הפסקתי לבזבז את החיים שלי על לְרצות אחרים", אמר בראיון ל"ישראל היום" ב־2013. באותו ראיון דיבר גם על נושא האימוץ. "אם יש אהבה סביב ילד, זה לא משנה אם יש לו שתי אמהות, שני אבות או כל פורמט אחר. אנחנו חיים בעולם אחר שמתפתח בקצב מסחרר וקשוב למציאות", אמר. להפגנת הלהט"ב שהתקיימה ביום חמישי האחרון הוא הגיע כדי למחות על החלטת הממשלה לא לאפשר לזוגות חד־מיניים לאמץ ילדים.



לפני שנודע דבר מחלתו הפילה הפונדקאית של בני הזוג תאומים, וגוטמן דיבר על רצונו להמשיך לנסות להרחיב את המשפחה שהייתה כה חשובה לו. "אני נהנה להחליף לו חיתול, לקחת אותו לטיול עם הכלב שלנו, להריח אותו, לדבר איתו, לראות איתו טלוויזיה, לשיר", אמר באותה כתבה. "אני נהנה להביט בינאי משחק איתו. עם כל הקושי של גידול ילד במקביל לקריירה, ועוד בגיל מאוחר יחסית - זה פשוט מרגש אותי. זה הפך אותנו באופן רשמי וסופי למשפחה".



ועכשיו, רוי הקטן איבד את אביו, שכל כך אהב אותו.