כשנתיים חלפו מאז עמד יוסי שטרית על בימת ה"אקס פקטור" ושבה מדינה שלמה בקולו העוצמתי והמיוחד. בתחרות אמנם הפסיד לדניאל יפה וקטף את המקום השני אך יצא למעשה מנצח: בניגוד ללא מעט פליטי תכניות מוסיקה מסוג אקס פקטור, שטרית לא נתן ל-15 דקות התהילה להשפיע על דרכו והחליט שהוא הולך על כל הקופה: והחל ללקט חומרים ולעבוד על אלבום הבכורה שלו שיצא בימים אלה לאוויר העולם, כשלאורך העבודה דאג להישאר בתודעה בשל להיטי אינסטנט כ"חצי רוסיה, חצי מרוקאית" ו"זה לא קל" שהפכו אותו לכוכב עולה בשמי הזמר הים תיכוני בארץ, אך טרם נתנו לו את החותמת הראויה לכך.
בנימה אישית, אני חייב להתוודות כי כששמעתי את "חצי רוסייה, חצי מרוקאית" שהציג טקסט רדוד ולחן נוסחתי שהפך את השיר ללהיט אמנם, אך לדעתי לא הלם היטב את יכולותיו הווקאליות המעולות של שטרית, חשבתי, בשוגג כמובן, כי לאחר השיר הוא ייעלם, כי על אף הכישרון העצום הספון בו, הוא בוחר ליפול לבנאליות ולהפוך למוצר ממוסחר שיבוא כמו שייעלם. אני שמח, מאד שמח, שהפעם טעיתי, ולא רק טעיתי, טעיתי בגדול.
עם שברון הלב (והאגו) של להודות בטעות, נמלאתי שמחה ענקית לראות את פריחתו של שטרית, בעבודה קשה ואינטנסיבית, על התדמית שלו, על הפרפורמנס שלו, שמשתפר מיום ליום (נזדמן לי לראותו מופיע על מספר במות לאורך השנתיים הללו) ועכשיו, עם צאת אלבום הבכורה שלו – "שובר את הגבולות" הוא מקבל את הגושפנקא הרשמית כי הוא לא רק בדרך הנכונה, אלא הכוכב הגדול הבא של הז'אנר.
האלבום, המונה שלושה עשר שירים, הוא הפנים החדשות של המוסיקה המזרחית החדשה: יש בו הכל מהכל: שירי חפלה קצביים ("חצי רוסיה, חצי מרוקאית", "הופכת", "חתונה", "לפעמים זה טוב") , רגאטון ים תיכוני ("שובר את הגבולות"), קאנטרי אוריינטלי ("פשוט תחייה") ובלדות מעולות, חלקן מלנכוליות (או בעגה העממית שירי "דכאון") כ"כמעט", "לא סולח לעצמי" ו"הלב נשבר" וחלקן רומנטיות לחלוטין כ"שיר של געגוע" ו"מתוך הנשמה" – שיר הודיה טוטאלית לאל.
בעבודה על האלבום, בניגוד לאלבומים חדשים שיצאו בז'אנר, ניכר כי נעשתה עבודה קפדנית ומדוקדקת לפרטי פרטים על כל תו ואות, ניכרת העבודה הראויה לשבח של שטרית על פיתוח קולו והתחושה שכל שיר ושיר באלבום מותיר צמא לעוד ועוד חומרים פרי קולו של שטרית. אלבום מצוין להפליא שכשמו כן הוא – "שובר את הגבולות"!