"נכנסת לזארה, איפה את גרה?": שלומי סרנגה בטקסט הכי רדוד שתשמעו

"הופה היא תופסת צבע, השעה כמעט כבר שבע": שלומי סרנגה הוא זמר ענק. אין עוררין על כך. הקול החם והעמוק והפרפורמנס שלו סללו לו, בעבודה קשה, את הדרך להפוך לאחד הזמרים המצליחים בארץ ששרו ביוונית (באותה הרמה של אריס סאן וטריפונס ה"זרים"), ולהפוך לסופרסטאר בז'אנר זה. אחרי שהוציא קאבר מוצלח ל"מיזרילו" הנודע מ'ספרות זולה', הטרובדור היווני הכי ישראלי שיש, חובק שיר חדש שכולל טקסט רדוד מדי שמונע ממנו להמריא.

מה שאני אוהב בסרנגה זו השאיפה שלו להתחדש ולהשתנות עם הזמנים, להיות בלתי צפוי, ולהפתיע בכל פעם מחדש בכישרונו הרב. היום הוציא סרנגה את 'נוסעת ליוון', שיר חדש מאלבום אותו כתב והלחין בעצמו להפקה מוסיקלית של אייל מזיג.

הביצוע מעולה, הלחן קליט ומקפיץ והולם את מידותיו הווקאליות של שלומי, אך הטקסט? ובכן, מלא רדידות משוועת וניסיון מאולץ ומאומץ יתר על המידה להדביק חרוזים ("נכנסת לזארה, איפה את גרה?"), מה שמוריד מההנאה מהשיר ומסיכויו להפוך ללהיט אופציונלי. אין ספק שכמלחין וזמר סרנגה מוכשר מאד, אבל לגבי כתיבת טקסטים? הייתי משאיר זאת לאנשים שזו המומחיות שלהם.