שנים האחרונות, הקהל הישראלי גילה קרבה חדשה לעממיות ולקיבוץ הגלויות של שנות ה־50, כשמיטב האמנים הפופולריים החליטו לצאת למסע בעקבות שורשיהם המשפחתיים ולרקום מוזיקה נפלאה, המזכירה צלילים רחוקים ולא ממש מוכרים לקונצנזוס הישראלי. נדמה כי בשנה האחרונה תופעת החזרה לשורשים תפסה תאוצה: לירז צ'רכי חזרה אל שורשיה הפרסיים, אתי אנקרי אל שורשיה התוניסאיים ואפילו מירי מסיקה עשתה סיבוב על שורשיה המרוקאיים.
מכל הפרויקטים הללו, אני מוכרח להודות שאחד מהם - שנעימת הנושא מתוכו עלתה לאחרונה לאוויר וקרוי "שאלאחו" של המוזיקאי והגיטריסט ארז נץ - נגע ללבי במיוחד.
בהאזנה ראשונה ל"שאלאחו" (ריקוד חתונה גרוזינית) חזרתי אל זיכרונות ילדותי המוקדמת ואל סבי, שהיה נגן טאר (כלי נגינה פרסי), ולעת זקנה ניגן את הנעימה המוכרת מאד לעדות קווקז, גרוזיה וארמניה. זו נעימה שעליה יצא לי לדבר בעבר עם נץ, בפגישתנו הראשונה בשיחה על אותם צלילים ארמניים נושנים שנץ סיפר, בזמנו, כי חזונו היה להפוך אותם לפרויקט, שלשמחתי קרם עור וגידים והתממש לכדי מוזיקה נפלאה.
נץ (60), מפיק, מעבד מוזיקלי, חבר ההרכב האלקטרוני הישראלי־בינלאומי המצליח "אינפקטד מאשרום", ואחד הגיטריסטים המובילים והווירטואוזיים בארץ בשלושת העשורים האחרונים, החליט לעשות טוויסט בתדמיתו כרוקר פרוע ולחזור אל ימיו כארז חכמוב: בן למשפחה ארמנית שנדדה בשנות ה־30 דרך גיאורגיה, טורקיה ואיראן, ובשנות ה־40 הגיעה לישראל וללוס אנג'לס.
"החלטתי לרקום פסיפס מוזיקלי של מסע נדודיה של משפחתי בעולם דרך הטלנובלות בחייה: האהבות, האכזבות, ההצלחות, הכישלונות, סיפורים שאת כולם, לצערי, לא הצלחתי לשזור לפרויקט, כי רבים מוותיקי משפחתי נפטרו", מספר נץ. "בפרויקט רציתי להחזיר את מיטב המסורת הקווקזית דרך המוזיקה. במסע הזה קיבלתי השראה להיות מאוד פתוח מוזיקלית ולהדביק את עצמי בפאזל הזה".
פרי עבודתו המשותפת של נץ עם היוצר האלקטרוני אורן עמנואל, הוא למעשה פרויקט הסולו הראשון שלו זה 28 שנה, כשהוציא את אלבום הבכורה היחיד שלו. "בכל השנים האלה, הפצירו בי לעשות עוד אלבום, לצאת במופע יחיד ועוד, אבל הייתי עסוק בהפקות למיטב האמנים בארץ וב־15 השנים האחרונות עבדתי עם 'אינפקטד' וחיפשתי משהו שיהיה עמוק מבחינתי", הוא מסביר. "אז התחלתי לחקור את סיפוריו של סבא שלי, שמעון חכמוב, והחלטתי להכניס את הסגנון שלי במוזיקה שסבי נהג לשיר ולהשמיע - מוזיקה שהשפיעה גם על החיים שלי כרוקר וכמוזיקאי אלקטרוני".
איך בכלל התחיל המסע הזה?
"זה קרה כשהתחלתי לפני כמה שנים לחפש מוזיקה אזרבייג'אנית וגרוזינית. נפגשתי עם חברי, הגיטריסט שמוליק בודגוב, שדחף אותי להופיע במופע רוק עם הנעימה 'שאלאחו'. הלכתי על זה ונדלק בי משהו. אל תשכח שעם 'אינפקטד מאשרום' נסעתי בכל המדינות הללו, וסגרתי מעגל עם המקומות שבהם חיה משפחתי. חזרתי אל המאכלים והאנשים, וכולם נראו לי דומים לסבי".
מה צפוי בפרויקט?
"קצת רוק, קצת נגיעות אלקטרוניות והמון מוזיקה שורשית מהקווקז ומארמניה. קודם המופע יצא לאור, ואחר כך האלבום המבוסס עליו".
איך משפחתך קיבלה את הפרויקט להנצחת מורשתה?
"באהבה רבה. אבל עצוב לי מאוד שנשארו רק הצעירים. כשאני חושב על סבא שלי רואה אותי מנגן על הבמה את 'שאלאחו' שיערי נעמד, והורס אותי גם שאמא שלי נפטרה ולא תזכה לשמוע אותי מנגן. מצד שני, יש לי הזדמנות לעשות מוזיקה צבעונית, תוססת ומלאת מלבושים".
איך חכמוב הפך לנץ?
"השם 'נץ' הגיע מהאבא החורג שלי שאימץ אותי בגיל שנתיים, והיה לי כמו אב אמיתי. בגיל 16, כהכרת תודה, החלטתי לשנות שם משפחתי לנץ, שזה שם ליטאי בכלל".
מה דעתך על דור העתיד של הגיטריסטים בישראל?
"אני רואה עתיד גדול לגיטריסטים בישראל. הם יכולים לנתב את הווירטואוזיות שלהם למקומות נפלאים".
יש לך טיפ לגיטריסטים צעירים?
"חריצות, עקשנות, התמדה, מחויבות וגיוס של כל הכוחות ברגעים שבהם נראה ששום דבר לא הולך".
ארז נץ – השקת "שאלאחו", 27 באוקטובר, אורח: שלום חנוך, זאפה תל אביב