נקמת הטרקטור: "לא התאמנו לקלישאה של 'סקס, סמים ורוק'נרול'"

מדברי בללי עולה כי הלהקה מעולם לא תכננה להפוך לחלק מהמיינסטרים. ההפך הוא הנכון. "אף פעם לא עניין אותי להיות כוכב ולא חשבתי להתפרסם", הוא מודה. "בכלל, הרעיון שחברת תקליטים ישראלית תתעניין בחומרים שלנו היה נראה לי כמו חלום רחוק מדי ולא מציאותי. מבחינתי, ההצלחה שלנו היא בונוס להישגים האומנותיים שלנו".

בעזרת השם
סיפורה של הלהקה מתחיל בשנת 1988, כשבללי, אז מוזיקאי די אוונגרדי, בסיסט וזמר, חזר לארץ מגרמניה. "חזרתי מברלין לגבעתיים בשנת 1986 והקמתי עם חברי אורי דושי הרכב בשם Akan", הוא משחזר. "עבדנו על אלבום שנוצר בהשראת הנסיעה שלי לברלין. את חיתוך הסלילים של האלבום עשינו באולפני טריטון, ובזמן שעבדנו עליו, הטכנאי גיא יפה קרא ליהודה פוליקר ויעקב גלעד, שעבדו בחדר הסמוך על אלבומם 'אפר ואבק', לבוא ולשמוע. אני זוכר שיעקב גלעד התלהב מאוד ואמר לי: 'תשמע, אם תכתוב חומר בעברית, צור איתי קשר'. באותו רגע מבחינתי קמה נקמת הטרקטור. אמרתי לעצמי שאם יעקב גלעד מזהה אצלי משהו, אולי באמת הגיע הזמן לעשות חומר בעברית. עד אז שרתי באנגלית קלוקלת, ומאותו רגע הבנתי שעברית זו השפה שבה אצור".

לאחר הרגע המכונן באולפני טריטון החליט בללי לקבץ כמה מחברי נעוריו ולהקים להקה חדשה. "קשה לי לזכור אפילו היכן הכרתי את חברַי ללהקה מרוב שזו חברות של הרבה שנים", הוא מספר. "הקלידן אילן גרין ואני למדנו יחד בתיכון אורט טכניקום בגבעתיים. ועם הגיטריסט אופיר (צ'יקו) לייבוביץ' ניגנתי בלהקת מודוס ויוונדי, להקת נוער תל אביבית. ניגנתי למעשה עם כולם במסגרות שונות, ולא חשבתי להקים להקה או לנגן ביחד עד לאותו רגע עם יעקב גלעד. אז יצרתי קשר מחודש עם החברים ואמרתי להם שאני מקים הרכב חדש בעברית שיביא לידי ביטוי את כל מה שחשבתי עליו באנגלית".

עם חזון חדש ושירים במגירה, בללי, לייבוביץ' וגרין צירפו אליהם את המתופף דני מקוב ששב מאנגליה בשנת 1989, וניסו לעניין חברות תקליטים ביצירתם. "אני חייב להודות שבלי אופיר וגרין שנכנסו לעניין הזה, אני לא יודע אם הייתה להקה", מדגיש בללי. "הם התחילו בדרייב אדיר לחפש חברות תקליטים, אבל כל החברות שפנו אליהן דחו אותנו, מלבד ניצן זעירא שהקים בדיוק את הלייבל 'נענע דיסק' והחתים אותנו. אנחנו למעשה הלהקה הראשונה שחתמה בלייבל. האלבום שלנו היה צריך להיות אלבום 0001 בסדרת האלבומים של הלייבל, אך מכיוון שרמי פורטיס וברי סחרוף חזרו לארץ באותה תקופה וסיימו את העבודה על האלבום 'סיפורים מהקופסא', נאלצנו להסתפק במספר 0002".

הלהקה עבדה במשך שנה על אלבום הבכורה, כשהיא באה עם משב רוח מרענן ועמדה מוגדרת: "רצינו ליצור אלטרנטיבה במלוא מובן המילה, לא מוזיקת אלטרנטיב, אלא אלטרנטיבה במושגים שלנו למיינסטרים, ליצור משהו אחר ושונה בעברית שאנשים יוכלו להתחבר אליו ולא לדגול באקספרימנטים קיצוניים כמו שהיה לי ב־Akan. זו למעשה אחת הסיבות, לדעתי, שהאלבום הראשון שלנו הצליח כל כך".

על אף ה"אנטי־מסחריות" שבה הלהקה דגלה כביכול, זעירא החליט לצרף ללהקה את ברי סחרוף כמפיק מוזיקלי, כדי שיהיה "שם מוכר" בין אלמוניים. "ברי היה גיבור עבורנו, היינו באותו ראש מוזיקלי והתאמנו ככפפה ליד", אומר בללי. "אני זוכר שפורטיס היה מגיע כל הזמן לבקר את ברי באולפן והיה 'מפריע' לנו. שם, כשחיפשנו שם ללהקה הוא זרק 'נקמת הטרקטור', שזה שם של שיר שהוא גנז מהאלבום 'סיפורים מהקופסא'. לא התלהבנו מהשם הזה, והוא למעשה די הצחיק אותנו, אבל מה שקרה זה שעיתונאית מוזיקה מעיתון 'העיר' נכחה באולפן ופרסמה כתבה על כך שלהקה ישראלית חדשה קמה וצפויה לשחרר את אלבום הבכורה שלה, ושם הלהקה הוא 'נקמת הטרקטור'. ברגע שזה פורסם בעיתון, כבר לא יכולנו להתחמק מהשם אז זרמנו. החליטו בשבילנו על השם הזה".

עוד בטרם יצא אלבום הבכורה של הלהקה היא הצליחה לעורר סנסציה ולכבוש את הקהל. "אני זוכר שעשינו חימום לפורטיס וסחרוף באלנבי בפרמיירה של 'סיפורים מהקופסא', ועלינו לשם עם ביצועים ראשונים של 'משחק של דמעות', 'עפיפונים' וגרסת דאנס לשיר התפילה 'אדון הסליחות', בביצוע שנמשך 20 דקות", מספר בללי. "הקהל פשוט התחרפן והפך את הביצוע הזה ללהיט כשיצא האלבום. הקהל לא שמע מעולם מוטציה כזו, פרצנו דרך עוד לפני שידענו מה אנחנו עושים. יום למוחרת אותה הופעה קיבלתי טלפון מאוהד נהרין שביקש שניצור מוזיקה ללהקת 'בת שבע'. זו הייתה החגיגה האמיתית עבורנו".

ב–1990 יצא אלבום הבכורה שנקרא פשוט "נקמת הטרקטור". הוא הפך את הלהקה להבטחה הגדולה של הרוק הישראלי ונחשב לאחד מאלבומי הבכורה המופתיים. "האלבום זכה להערכה אדירה ולהצלחה אומנותית גדולה, אך מסחרית סבירה", מסכם בללי.

אלבום סוף

מאחורי הלהיטים הגדולים של האלבום הראשון מסתתרים סיפורים מרתקים. "היינו קבוצת מוזיקאים שמחוברת מאוד לאומנות ולמוזיקת רוק מפעם", מספר בללי. "התאהבנו בשיר הישן 'Kites' של סיימון דופרי ולהקת הקול הגדול, וגרין ואני החלטנו לתרגם אותו. בהמשך רצינו להוציא אלבום שלם שכולו קאברים לדופרי, אבל ראינו שזו משימה קשה, אז החלטנו להשאיר את 'עפיפונים' באלבום הראשון וזהו. לדעתי, השיר הצליח כי הוא נשמע כמו מוזיקה עברית חדשה, על אף שזה אולדיז".

גם ל"משחק של דמעות" יש מקור חו"לי. "זה היה פזמון באיטלקית ששרתי לחברה הספרדייה שלי בזמן שהותי בברלין בסביבות שנת 1985", מגלה בללי. "באיטלקית המשמעות היא 'דמעות מזויפות'. הייתי שר לה את זה כשיר הומוריסטי כדי לשבור את הקרח והמתח בינינו. בהמשך כתבתי לפזמון מילים בעברית, ופעם אחת, בחדר החזרות, אופיר ביקש שאשיר את הפזמון לשיר הסתלבט הזה. ברי, ששמע את השיר, אמר לי: 'תכתוב מהר טקסט שלם לזה, אנחנו חייבים את זה באלבום'. שתבין, שבוע לפני שסיימנו את המיקסים, השיר לא היה בהארד דיסק שלנו בכלל. הוא נכנס בדקה ה–90".

סמוך לצאת האלבום התקיים בפסטיבל ישראל מופע הבכורה "קיר" של להקת בת שבע לפסקול שהלחינה נקמת הטרקטור. זו הייתה אחת ההצלחות הגדולות בתיאטרון המחול הישראלי, ובעקבותיו יצאו חבריו עם להקת בת שבע לסיבוב בחו"ל והחלו ברומן ליצירת מוזיקה למופעי מחול.

לאורך השנים הלהקה החליפה מספר גלגולים, כשהבסיס לייבוביץ' את בללי נשאר לאורך כל הזמן. האלבום האחרון "מה לאהובי", יצא לפני ארבע שנים, ואם תשאלו את בללי, לא יהיו אחריו אלבומים נוספים. "לא נראה לי שנוציא אלבום חדש. אולי שיר. אין מי שיקנה אלבומים כיום, ואין מי שמתעניין בתחום הזה", הוא אומר. "אני עובד על אלבום סולו שלי, אבל לגבי הלהקה עצמה זה נראה לי סוף הקלטות האלבומים".

אם אלבום הבכורה היה יוצא כיום, הוא היה מצליח?
"היום האלבום הזה היה הולך לאסלה. לא היו שמים לב אליו. אבל אז היו זמנים אחרים ותקופה אחרת".

במבט לאחור, היית משנה בו משהו?
"אולי הייתי משנה אותו מבחינה טקסטואלית, אבל כשאני שומע אותו היום, אני שומע את החיפוש, את הניסיון ליצור מיינסטרים אחר מבחינתנו, וזה הקסם. לכן לא הייתי נוגע בו, חוסר השלמות שבאלבום הוא הכוח שלו".

מה שומר על הלהקה פעילה במשך כל כך הרבה שנים?
"מה ששומר אותנו יחד הוא האהבה האדירה והאמיתית של כל אחד מאיתנו לאומנות. לא סתם התגלגלנו לעשייה של מחול עם להקת בת שבע ולקולנוע הישראלי. זה סוד הקסם".

מי קהל היעד הצורך את המוזיקה שלכם?
"מרגש אותנו לראות שמגיע להופעות קהל שגדל איתנו וגם קהל של בני 20 שמספרים לנו שהם מודים להוריהם שהכירו להם אותנו. כמו כן באים אנשים מעולם המחול והקולנוע שסקרנים טיפה יותר ומתעניינים בנו. הקהל שלנו מאוד מגוון".

היכן אתם מופיעים כיום?
"אנחנו מופיעים ברחבי הארץ, אם כי עדיין לא הופענו באמפי שוני או בקיסריה. אולי עוד נגיע לשם".