כשעדן בן זקן הוציאה את אלבומה השלישי ("לזאת שניצחה") לפני כשנה, דעתי עליו הייתה חצויה ולא חסכתי עליו ביקורת: על הצמא שלי לשמוע את בן זקן מממשת את שיא הפוטנציאל הווקאלי שלה, על התחושה שמעט איבדה את הדרך, ובעיקר הגעגוע לטבעיות והעומק שהביאה איתה בעבר, ונדמה כי אבדו מעט באלבום זה. בהמשך ,חבקה הזמרת את "כולם באילת", שנשמע לי כגימיק לעוס, ממוסחר וחסר כל טעם.
למרות זאת, היום עדן בן זקן הוכיחה לי כי ספקותיי כלפי דרכה המוזיקלית והכיוון בו בחרה ללכת, היו פזיזות מדי ובשירה החדש "תל אביב בלילה" מאלבומה הרביעי שבדרך, בן זקן נשמעת בשיא הבשלות המוזיקלית שלה לטעמי. היא הניחה לרגע בצד את הסלסולים הים תיכוניים, וחזרה לרגע לאותה עדן עם סרבל מנומר מה"אקס פקטור". מהרגע בו פצתה את פיה, היא נשמעה כזמרת סול ו-RNB עוצמתית, מדויקת ומלאת רגש. הקול שלה וצורת ההגשה, הרגישו כמו בלוז איכותי ועכשווי, בניחוח של פעם.
בשירה החדש, עדן שרה ללבה של בחורה המיוסרת מאהבה, ומנחמת אותה במילות עידוד והזמנה לעיר האפשרויות הבלתי מוגבלות – תל אביב. הביצוע המעולה וההגשה, מתמזגים בהרמוניה טבעית עם טקסט נהדר ומרגש, לחן קליט ועשיר מלודית, ורוקמים יצירה מגוונת ומלאת רגש. בן זקן של 2018 נשמעת לי מסקרנת, מעניינת ושונה מכל מה ששמעתי ממנה עד כה, ולמען הכנות - אני אוהב את הרבגוניות והעומק שהיא מציגה.