האזינו לשיחה האחרונה עם חיים גורי: "אני אצא מזה, אבל תפרסם מהר"

אחד מהמשוררים החשובים ביותר שהיו למדינת ישראל, חיים גורי, נפטר הלילה (רביעי) כשהוא בן 94, והותיר אחריו מורשת ארוכה ומכובדת של שירים, ציוני דרך ואהבת ישראל. לפני כשלושה שבועות פורסמה כתבה ב"מעריב" על המחנה הנוסטלגי "ג'וערה", שנמצא נטוש, והפך להיות גן עדן לגנבי מתכות והשמדת המורשת של המקום. כתב "מעריב", אייל לוי, ריאיין את חיים גורי בנושא, כשהוא מנסה להבין ממנו על חשיבות המקום. גורי, אשר בתחילת השיחה עוד נשמע קצת מהוסס ולא ברור, נזכר במהלך השיחה בתקופה ובמקום, וברהיטות מרשימה סיפר על התקופה ששהה שם, ואף שר בסיום שיר של אלתרמן. זוהי השיחה האחרונה בה דיבר גורי עם כלי התקשורת, והיום, כאמור, הלך לעולמו.

במהלך השיחה סיפר על תקופתו במקום: "הייתי שם בקורס מ"מים, מיטב הלוחמים ומיטב הנוער עברו וחלק מהמסורת של הלוחמים שלנו. בג'וערה, בקורס שלנו, היו כמעט כל המפקדים של מלחמת העצמאות. הם היו בני גילי. אני חושב שלא חייבים לעשות משהו מיוחד, אבל מין פינה, או איזה שורת זיכרון שתאפשר לאנשים לומר 'פה גובש הכוח העברי תחת השלטון הבריטי'. לדעתי השכחה זה הדבר המקובל. עבר הזמן, שכחנו. אני נגד זה. אני בעד החוויה של אלה שיבואו אחרינו. הם לא יודעים מה היה. אז כמה שירים, טקסטים ושמות של אנשים. אפשר למצוא שורת זיכרון".

מה היתה ג'וערה מבחינתך?
גורי, למרות גילו ומצבו, שלף מזיכרונו שמות ואירועים. "בג'וערה בפעם הראשונה הקורס שלנו עבר אימוני ירי תחת השלטון הבריטי. אביו של עמוס חורב היה הראשון שהפעיל פצצה של מרגמה 81 מ"מ. כל זמן שהוא חי, תקליט איתו. אני בעד זה. אני בפירוש בעד זה שהזיכרון הוא חלק מהתרבות". דווקא על השאלה באיזה מחזור בקורס מ"מים הוא היה חניך, גורי התקשה לענות. "לא זוכר בדיוק, אבל עוזי נרקיס היה איתי", עדכן. "הדור הזה של צביקה זמיר, זה הדור שהפך להיות מפקדי הגדודים של מלחמת העצמאות ומהם יצאו מפקדי החטיבות ולימים המפקדים הגדולים של 48'".