הזמרת דפנה דקל יושבת באולפן של רועי זו־ארץ ועובדת על שיר חדש. פתאום, בהפתעה, נכנס עופר לוי, שומע, מצטרף ספונטנית וכך נולד שיר. התסריט הנ"ל היה יכול להיות פתיח נהדר לסרט מוזיקלי חדש, אך במקרה של דקל ושירה החדש-ישן "איפה היית", מדובר בסיפור אמיתי. "ישבתי עם רועי באולפן על השיר והרגשנו שמשהו חסר בו, אבל לא ידענו בדיוק מה", משחזרת דקל. "פתאום, אאוט אוף דה בלו, אנחנו רואים את עופר לוי, שלא יצא לי להכיר אישית לפני, שבמקרה הגיע לאולפן. עופר ישב והקשיב לשיר, אהב ואמר לרועי לפתוח מיקרופון, ובטייק אחד הקליט את הקול שלו. כך נולד הדואט וידענו שזה בדיוק מה שהיה חסר לשיר. החיבור הזה נשמע לנו כל כך טבעי".
השיר "איפה היית", שכתבה רחל שפירא והלחינה דקל, הוא כאמור שיר חדש־ישן: חדש, כי הוקלט על ידה מחדש ועוד בדואט בלתי צפוי עם עופר לוי; וישן, כי הוא יצא לראשונה ב־1989 באלבום הבכורה של דקל ("דפנה דקל"), שבקרוב יחגוג יום הולדת 30.
למעשה, אם פתחתם את הרדיו בסוף שנות ה־80, לא יכולתם שלא לשמוע את להיט האלבום, "הצילו" ("מי יציל את הבית שלי"), שהושמע 24/7, ובו זעקה של מדינה שלמה בקע מגרונה של דקל.
בימים אלה, לצד עבודתה על שירים חדשים פרי עטה, מככבת דקל בהבימה בהצגה "סימני דרך", המבוססת על שיריה של נעמי שמר, ובה היא מגלמת את דמותה של שמר. "קודם כל זה כבוד גדול ואתגר מדהים לגלם דמותה", היא מספרת. "מאחר שאנחנו ארבע שחקניות החולקות כל אחת פן שונה של נעמי, זה הקל מעט על העבודה שלנו. אני קיבלתי את הפן הפוליטי של נעמי, שזאת עבודה מאוד מורכבת, אך לאחר עבודה איטית וצמודה עם מכריה ומוקיריה, אני חושבת שהצלחנו לעבור את המשימה בהצלחה".
לאחרונה עלה שמה של דקל לכותרות במסגרת הקמפיין MeToo#, כשחשפה בתכנית "אנשים" (קשת 12) שכשהייתה בתחילת דרכה, שחקן ידוע ניסה לנשק אותה בניגוד לרצונה במהלך הצגת ילדים, עד שנאלצה לסטור לו על הבמה. דקל גינתה את ניפוח העניין על ידי התקשורת, כאילו מדובר בתקיפה או בהטרדה מינית, וציינה כי זו הייתה התנהגות בלתי הולמת מצד אותו שחקן, עד שעצרה אותו באותו הרגע.
"אני חושבת שעצם העובדה שהרגעתי את הרוחות מיד כשזה עלה, והבהרתי בדיוק למה התכוונתי, השקיט מעט את העניין ולא נוצר משהו היסטרי", היא מעידה. "אנשים חיבקו את העניין שלא נתתי לנושא להיסחף יותר מדי. אם הפרסום סייע לנשים להתמודד נגד ניסיונות הטרדה מהסוג הזה, אז אני שמחה מאוד".
בקרוב תצייני 30 שנה לאלבום הבכורה. מה הדבר העיקרי שהשתנה מבחינתך בתעשיית המוזיקה?
"קודם כל, התחלתי בימי תקליטי הוויניל. אחר כך באו הדיסקים, ועכשיו גם זה לאט לאט דועך, והפורמט יותר אינטרנטי. זה הדבר הראשון שהשתנה. מבחינת תוכן, מצד אחד דברים השתנו. מצד שני, תמיד יש חזרה לדברים שהיו פעם".
את מתגעגעת לעבר?
"לא".
היית משנה משהו לאורך הקריירה?
"גם לא. אני גדלה ומתפתחת ומשתנה עם הזמנים. יש דברים שלא משתנים והם עמוד השדרה, אבל אני תמיד צמאה להתפתח ולהמציא את עצמי מחדש".
את מרגישה שהזמרת שבך באה לידי ביטוי?
"חד־משמעית כן. במחזמר 'בילי אליוט', למשל, שרתי המון וגם העליתי לאחרונה מופע עם להקה, של שיריי מכל הזמנים. עכשיו, בזכות 'סימני דרך', שזו סדרת הצגות אינטנסיביות, יש לי פחות זמן לזה, אבל אני מתכננת בקרוב לחזור שוב עם המופע המוזיקלי שלי".
ומתי אלבום חדש?
"היום כבר לא מוציאים אלבומים. זה נראה לי פאסה ומיותר. אתה מקליט שניים־שלושה שירים שהם מובילים מהאלבום, ושאר השירים פשוט נשארים בצד. אני יותר מאמינה בלהוציא סינגלים, ולא אלבומים. בהקשר הזה, יש כמה דברים על הכוונת".