בפסטיבל הזמר והפזמון של שנת 79’, שממנו המריא השיר “הללויה" לתהילת עולם וכעת אף נבחר להיות שיר חגיגות ה־70 למדינה, הייתה נקודת שידור אחת שבה אנשיה העזו לא להעניק "דוז פואה" לקלף המנצח של שמרית אור ושל קובי אשרת. ברמלה לא רק ש"התחצפו" ל"הללויה", אלא גם לשני הלהיטים האחרים של אותו פסטיבל - “נולדתי לשלום" של עוזי חיטמן בביצוע בנות “סקסטה", שדורג רביעי; ו"לעולם בעקבות השמש" בביצוע שרי, שדורג שישי.
בנקודת השידור ברמלה העניקו את מלוא תריסר הנקודות לשיר “רקדי את הקצב הזה", מאת סמדר שיר ואלדד שרים, לא מתוך עיוורון כלפי היתרונות של “הללויה", כמו מתוך גאווה מקומית במבצע השיר, בן העיר ותושבה עד היום - חיים צדוק, שבביצוע נמרץ כבש את המקום החמישי. היכן הוא כעת ומה מעשיו?
מתברר שגם בימים אלה ממשיך צדוק לזמר עלי במות, אם כי לגמרי לא במלוא התנופה. נסיבות החיים הביאו לכך שמאז שנות ה־80 מקדיש צדוק את מלוא מרצו למשהו שונה לחלוטין: הוא קבלן בניין המתמחה בבניית וילות ברמלה וביישובים בסביבה, לרבות הקוטג’ שלו, שאותו בנה במו ידיו.
“ההופעה בפסטיבל ההוא הייתה בלי ספק שיא הקריירה שלי", אומר צדוק ומצדיע למלחין אלדד שרים, ששם אותו על המפה. “בדיוק חזרתי ארצה מלוס אנג’לס, שם עסקתי במוזיקה שחורה בשלוחת המוזיקה של אולפני MGM, חברת הסרטים הגדולה", משחזר שרים. “חיים צדוק, עם צבע הקול שלו ויכולת התנועה שהפגין, היה אז בדיוק מה שחיפשתי".
“כשאלדד התקשר אלי, התברר ששנינו אוהבים את אותה מוזיקה, כולל של ג’יימס בראון ושל סטיבי וונדר, והבנו שכדאי שנעשה משהו יחד", נזכר צדוק. “זה בא לי בזמן. שנה אחרי שהייתי בלהקת הליווי של חדוה עמרני בשיר ‘בלב אחד’ (‘סאלם עליכום’), שכמעט לקח מ’אבניבי’ את האירוויזיון, טבעי שרציתי להתקדם לעמדת הסולן. בפסטיבל, שנערך לקראת האירוויזיון בירושלים, בעקבות ‘אבניבי’, נכח צוות טלוויזיה אנגלי שהייתי הפייבוריט שלו ואנשיו התאכזבו כמוני, שככל סוס צעיר רצה להגיע הראשון".
לצדוק לא הייתה אז שהות להתאכזב. “לאחר הפסטיבל נהניתי מים של הופעות", הוא מציין. “השיא היה ביום העצמאות באותה שנה. אני והלהקה שלי טסנו כמו מטורפים בין חמש הופעות בערב אחד".
כעבור שנה הופיע צדוק ב"שירוויזיון" עם סוזי מילר בשיר “צפרדרוק", ששרים כתב עם ענת שרתוק, וב־82’ שר בקדם אירוויזיון את “קוראים לה אהבה", ששרים כתב עם צמד הכותבים מיקי בר וגיורא לוין. אחרי כן הוציא באותו עשור שני אלבומים קצביים, ולפתע הוריד הילוך, “אם כי אף פעם לא הפסקתי להופיע".
כשאביו יהודה חלה במחלה קשה ונפטר, נאלץ צדוק למלא את מקומו בחברה הקבלנית שלו. “עם כל אהבת המוזיקה שלי, הייתי חייב לסעוד את אבי ולדאוג לפרנסה של אמי ושל אחיותיי, כששתי הגדולות מעלי שהו בחו"ל", הוא מספר. “אי אפשר לומר עלי שהגעתי לבנייה משום מקום. אווירה של בניין תמיד הייתה אצלנו בבית ולמדתי את הנושא לעומק, וכשהשותפים של אבי נראו לי מיושנים בתפיסות שלהם, נפרדתי מהם".
אני מבין את האילוץ. ומה עם הסיפוק?
“יש, והרבה. יצירתיות היא הקו המחבר בין מוזיקה לבנייה, והסיפוק הוא לראות איך צומח בית משטח ריק".
אתה הולך בין הבתים שאתה בונה ושר?
“לא. אני שר בבית. בעבודה אני רציני".
רגעי קסם
צדוק (63), בעל השורשים התימניים, הוא קרובו של הזמר ציון צדוק, ששר בצמד דרום עם דני גולן. מילדות גילה ניצוצות מוזיקליים. הוריו הבינו את הרמז ושלחו אותו ללמוד אקורדיון בקונסרבטוריון ברמלה. עד מהרה התאפס על הגיטרה, שהייתה המפתח לקריירה שלו כזמר. מגיל 16 החל להופיע בדיסקוטקים בעירו, שהייתה מוכרת כליברפול הישראלית.
“כל אמני ישראל הגדולים, ובהם יהורם גאון, שולה חן, גדי יגיל, ששי קשת ויגאל בשן, הופיעו אצלנו, כולל להקות קצב כמו הצ’רצ’ילים ועוזי והסגנונות", הוא מעיד. “אני רציתי להיות כמו הזמרים שם, והנגנים שלי בלהקת ‘המלכים’ ליוו את צביקה פיק, כשהיה בא להופיע ברמלה".
“בדיסקוטק שליד הבית שלי הייתה מופיעה להקת ‘ההדים’", צדוק ממשיך בסיפורו. “הקלידן שלה, אורי קריב, הביא אותי בצבא ללהקת פיקוד הדרום, כשהוא נהיה המנהל המוזיקלי שלה. בין אלה שאיתם הופעתי בלהקה היו ציפי מור, חנה לסלאו, אביבה אבידן ונתן דטנר. בלהקה עברתי תקופה מדהימה, אף שמבחינת החברים בה הייתי עוף מוזר, כמי שעד אז נשם מוזיקה אחרת. הרי יש פער ענק בין ’סקס משין’ של ג’יימס בראון לבין ‘בשמלה אדומה ושתי צמות’. מהר מאוד גישרנו בין הפערים בלהקה, שבה הייתי הסולן בלהיט ‘מכת חשמל'".
איך אתה מסכם את הקריירה שלך אז?
“אומר שלא היה לי קל, אפילו היה די קשה. ההשמעות ברדיו לא שיקפו את ההצלחה שלי בהופעות. זה היה די מתסכל. ככל שנלחמתי, הדגש עבר אצלי, כאמור, לתחום אחר, כשבמקביל נישאתי לדליה והקמנו משפחה".
היא גם כן רמלאית?
“בהחלט. היא הייתה תלמידה בבית הספר שבו לימדתי תנועה, שירה ומשחק. יש לנו שלושה ילדים".
מישהו מהם הולך בעקבותיך?
“תודה לאל, לא. כל אחד מהם בתחום אחר, והם לא מתערבבים בסטודיו שיש לי בבית".
מדוע “תודה לאל"?
“לא הייתי רוצה שהחיידק ידבק בהם. ככל שאני אוהב מוזיקה, קשה לי עם זה שלא הצלחתי לממש את עצמי עד הסוף, ולא הייתי רוצה שיעברו את מדורי הגיהינום שאני עברתי. זאת אף שאין ספק שהיו לי רגעי קסם בהופעות בארץ ובחו"ל, ועד היום יש לי חברות עם אלדד שרים, ואני שמח לעשות איתו מוזיקה".