בשישי האחרון השיקו כוכבי הנוער והילדים אליאנה תדהר ולי בירן בזאפה תל אביב את מופע המחווה שלהם ל"הכבש השישה עשר", אלבום שירי הילדים הנודע שחוגג השנה 40 שנה להולדתו. דורות של ילדים גדלו על ברכי התקליט המיתולוגי שכתב יהונתן גפן וביצעו יהודית רביץ, גידי גוב, יוני רכטר ודיוויד ברוזה. "גן סגור", "אני אוהב", "הילדה הכי יפה בגן", "רעמים וברקים" ועוד הפכו כבר מזמן לקלאסיקות.
במופעם המשותף ניסו תדהר ובירן, זוג על הבמה ובחיים, להפיח חיים בשירים האגדיים, תוך מתן אינטרפרטציה מוזיקלית עדכנית ועכשווית, עם עיבודים מוזיקליים של בירן ואביב קורן. כך לדוגמה השיר "אבא חזר מאילת", זכה לעיבוד מסולסל וים־תיכוני, "מי שמביט" זכה לעיבוד רוקי בועט, "לילה טוב" בוצע לרגע בטקסט רוסי היתולי ו"אני אוהב" תורגם לגרסת דו־וופ פיפטיזית.
וזה הצליח להם היטב: הלהקה השתלבה בכימיה מעולה עם הזוג שביצע באנרגטיות וכריזמה מדוקדקות את השירים וסחף את הקהל, מרביתו הורים וילדים, שהתלהבו לכל אורך הדרך. הצרחות גברו בכל פעם שבירן פיזר מחמאות לתדהר, ובעיקר כשהוא דיבר על היום שבו הם יתחתנו.
ולמרות הכל, משהו צרם במופע הזה. לא היה אזכור - ולו אחד - למשתתפי הפרויקט המקורי (למעט יהונתן גפן, כותב המילים ויוני רכטר, שהלחין את רוב השירים); או להצלחתו הפנומנלית.
כך שבעצם קיבלנו מופע בנאלי, שלא משרת את הסיפור שמאחורי המחווה. עם זאת, הביצועים והאינטראקציה עם הקהל היו מעולים ובכך הצמד תדהר ובירן סיפקו את הסחורה, בגדול, בעיקר עבור הילדים בקהל.