הקיץ בשיאו וכמיטב המסורת, אמני הפופ והזמר הים תיכוני (כיום זה היינו הך), מנסים את מזלם בתקווה לרקוח את להיט-הקיץ הממכר הבא. היום (שני) הגיע תורם של ליאור נרקיס ואיתי לוי שלראשונה חברו לדואט משותף - "מסיבת רווקים", בשיתוף המפיק המוזיקלי VIVO (אבירם טוויזר).
עוד בטרם האזנתי לשיר, כששוחרר הטיזר, הייתי סקרן לתוצאה - דואט של ליאור נרקיס ברוב הפעמים הוכיח עצמו כהצלחה מסחררת: החל מראשית דרכו בדואט הפריצה שלו עם שלומי שבת ("לכל אחד יש"), דרך הדואט עם אייל גולן ("אני מבטיח"), המגה להיט עם עומר אדם ("מהפכה של שמחה"), ולאחרונה גם שיתופי הפעולה עם דודו אהרון ("חגיגה בישראל") וירדנה ארזי ("ישראל שלי"). לפיכך, נרקיס הוא שועל ותיק של דואטים ויודע בדיוק כיצד מייצרים סינגל להיטי ש"יהפוך" מדינה.
לצידו, איתי לוי ששייך לדור היותר צעיר, ניסה אף הוא מזלו בדואטים שחלקם הצליח יותר כמו "מאמו" שהוקלט לאחרונה עם סטפן לגר, וחלקם נשכח מהתודעה כמו "עוד יום" (עם מרגלית צנעני) ו"חתונת השנה" (עם אייל גולן).
למרות זאת, כל אחד מהם לבדו ניחן בכישרון וגוון קול ייחודי שקנה לו את כוכבו בתעשיית המוזיקה הישראלית העכשווית בכלל והים תיכונית בפרט והחבירה למפיק מוזיקלי כישרוני כמו VIVO נשמעת כמתכון מצליח ללהיט. לפחות בתיאוריה.
השיר "מסיבת רווקים" מיועד מלכתחילה להרקיד אנשים, להיות מנוגן ומושר בחתונות וחפלות, והשימוש בחיבור בין שני אבירי הזמר הים תיכוני אמור להפוך "על הנייר" למתכון מוצלח ללהיט רדיו.
למרות זאת, בהאזנה חוזרת ונשנית ישנן כמה סיבות מדוע השיר לא יהפוך ללהיט המיוחל.
האחת, הטקסט שכתבו אופיר כהן ו-VIVO מציג שפת רחוב סלנגית וסתמית, דבר מעולה כשמדובר בקהל יעד צעיר (שהוא זה שצורך בעיקרו את המוזיקה המדוברת), אך דומה מדי מבחינת המילים והרעיונות ל"בוקרשט", להיטו של עומר אדם מלפני כשלוש שנים, ללא אלמנט קטן של מקוריות.
ב"בוקרשט" אדם שר: "וכאן הבקבוקים יורדים כולם יורדים במנופים...", וב"מסיבת רווקים" נרקיס ולוי שרים: "העמסנו ארגזים של אלכוהול למצב רוח". ב"בוקרשט" אדם שר: "ואם את קצת כועסת עליי זה לא נורא, זה לא חבר זה אח שלי ואין לי שום ברירה", ואילו ב"מסיבת רווקים" שרים נרקיס ולוי: "תדאגו לפס מהאישה ליום יומיים, לה תאמרו תספרו זה לא חבר זה אח".
מרחיקי הלכת גם ימצאו מעט דמיון טקסטואלי ל"יום הרווקים", להיטו הנודע של עופר לוי מהניינטיז. עופר שר: "הראש סבבה, בלי אמא בלי אבא", ואילו בשירם המשותף נרקיס ולוי שרים: "אמא אבא אין לכם למה להתקשר".
מבחינת הלחן, השיר בנוי ככל דואט פופ ים תיכוני סטנדרטי שיצא לאחרונה, ללא שום ייחודיות או מקוריות: להקת ליווי גברית שחוזרת אחרי הזמרים בניסיון להלהיב את המאזין (וכאן זה לא כל כך מצליח). הפזמון לא קליט ולא תופס את האוזן (גם לא בהאזנה תשיעית או עשירית) והשיר, על אף ההפקה המוזיקלית המושקעת, לא מצליח להתרומם ובאמת לסחוף.
הקליפ, אגב, הוא בהשראת הסרט "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס", בגרסת ישראל. לסיכום, אמנם הרעיון של דואט בין לוי לנרקיס מבורך, ולשניהם יש קולות מעולים שמשתלבים היטב, אך בחירת השיר הגרועה שלא מיטיבה עם שניהם, מציגה אותם באור בינוני ורק גורעת מהקונספט.
כמובן שמדובר בשיר אינסטנט, מתכון ש"הולך" חזק כרגע, אבל גם באינסטנט צריך להבריק ולהביא משהו שונה, מיוחד, לא נוסחתי-שבלוני ונטול רגש (עובדה ש"שגעת / טרפת" של נרקיס תפס כאש בשדה קוצים לדוגמה). "מסיבת רווקים" הוא שיר שספק אם מישהו יזכור בשבוע הבא. אכזבה.