נחצ'ה היימן, טראומת השירות הצבאי והפרישה: חני ליבנה חוזרת ומדברת על הכל

“עד אז לא היה שום קשר בינינו ואיכשהו כמעט לא הכרנו", מציינת ליבנה. “הדואו שלנו יצא יפה, אבל לאחר מחיאות הכפיים של הקהל נשכח. ב־2015, שנה לאחר שחדל להיות בצמד הפרברים, הוציא אורי אלבום מופלא לטעמי, שבו בנה בווירטואוזיות, בביצוע של גיטרה בלבד, היכל למוזיקה של נחצ’ה. למחרת יום הכיפורים, התקשרתי אליו לא רק כדי להחמיא לו, אלא גם כדי להציע שנעשה משהו ביחד - הוא, שהוציא אלבום בלי זמר או זמרת ואני, שהוצאתי לפני כ־30 שנה את ‘ווקליזה’, אלבום שהתבסס על קולי בלבד, בלי כלים מלווים. לשמחתי, בשילוב בינינו יצא משהו קסום".

“שיר למענכם", נקרא המופע שהם מריצים ברחבי הארץ וב־3 באוקטובר תיערך ב"בית היוצר" בנמל תל אביב, הופעת השקה לאלבום משירי המופע שהוציאו, כולו ברוח הצלילים שהוריש היימן, שנפטר לפני שנתיים, ובין המוכרים שבהם - “כמו צמח בר", “רק הד קולך", “שמלת כלולות", “אנשי הגשם" ו"כמו ציפור מטורפת". “המופע והאלבום שלנו הם המשך ישיר לאלבום שיריו של נחצ’ה בגיטרה שהוצאתי", מספר ה"פרבר" בדימוס, שבאלבום עם ליבנה מתפקד גם כמפיק וכמעבד. “אני נהנה לשתף פעולה עם חני, שככל שהיא בדרך כלל מתפקדת כסולנית, אין לה מניירות שמאפיינות לא מעט סולנים והיא יודעת לשיר בהרמוניה איתי ועם הגיטרה שלי. מה שמאחד אותנו זו האהבה לנחצ’ה, שהספיק לכבד בנוכחותו את ההופעות הראשונות שלנו".

העולם שהתהפך

ליבנה, חנה ברונשטיין במקור (64), עלתה ארצה בגיל 4 מרומניה וגדלה בשכונת כפרית בחדרה עם לול בחצר. “אלה היו ימים אחרים עם נוף של פרדסים ושדות", היא מתרפקת, “שיחקנו יחפים בחוץ, התרוצצנו בין צבעונים ורקפות, שיחקנו שוטרים וגנבים בגבעת האיקליפטוס ופיצחנו אבטיחים במקשה הסמוכה. כמו כן, רקדנו ריקודי מעגל בקן השומר הצעיר, שם התאהבתי במדריך שלנו עד מעל הראש".

ובאשר למוזיקה?
“המורה שלנו למוזיקה היה אוטו גרוניך, אבא של שלמה, שהיה דמות מאוד אוטוריטורית. הוא לקח אותי תחת כנפיו. לא רק שלא הייתי בין הילדים שהוא היה מושך אל מחוץ לכיתה באוזן, או מכה על ידיהם בסרגל, אלא שאף אפשר לי לנצח על מקהלת בית הספר; ולא אוטו בלבד. כשקיבלתי את הפטיפון הראשון, הייתי שומעת בלי סוף את מעט התקליטים שהיו לנו ודלוקה במיוחד על הקרפנטרס".

לדבריה, גם כששרה בתוכנית הטלוויזיה “עלם ועלמה" והתקבלה ללהקת פיקוד הצפון, עדיין לא העזה להחשיב את עצמה כזמרת. אז, ב־73’, התפוגגה עד מהרה התוכנית “היי צפונה", שבה השתתפה, וחברי הלהקה חולקו לצוותים כשפרצה מלחמת יום הכיפורים. זאת הייתה חוויה לא פשוטה עם “רעמי התותחים ברקע וגופות מוטלות לצד הדרך, ולידן טנקים שרופים", כלשונה.

מה זה עשה לצעירונת שהיית?
“פתאום אני תופסת שאף פעם לא נשאלתי על כך. לא הבנתי למה היינו שם. היו מורידים אותנו באיזשהו מקום, שנופיע אפילו בפני ארבעה־חמישה לוחמים, שראינו על הפנים שלהם שהם לא היו איתנו. הייתה אי־הלימה בין החומרים הקלילים ששרנו לבין מבטי החיילים שננעצו בנו. אני חושבת שאולי מוטב היה לחבק אותם או לאסוף מהם ד"שים".

זאת הייתה להקה נטולת להיטים. ליבנה השתחררה ממנה אלמונית כפי שהייתה עם גיוסה. היא עברה לתל אביב, שם החלה את הקריירה בעבודת מזכירות במשרדו של אחד האמרגנים. “המפגש עם העיר הגדולה גרם לי פאניקה, ועד מהרה חזרתי לחדרה, שם לימדתי גרפיקה ועסקתי בעיצוב חלונות ראווה", היא מעידה.



בת 23 הייתה כשנישאה לגבי לינדנבאום, חבר נעוריה מגיל 16, אז סטודנט לרפואה. לפני שמלאו לה 25 שנה, כבר הייתה אלמנה עם תינוקת לאחר שבעלה נפטר מגידול במוח. “בבת אחת התהפך לי העולם", הכאב מאז צף ועולה. “אני זוכרת את שירוש (בתה שיר – יב"א) ואותי יוצאות לטייל בערב ליד הבית בחדרה, מריחות ריחות של חביתות שעלו מבתי השכנים ושומעות שקשוקי צלחות - ומתוך הבדידות שעטפה אותי, אמא־אבא כזאת, מתי מקנאה בהם".

לינדנבאום הפכה לליבנה. למרות מערכות יחסים שחוותה מאז, לא נישאה שוב. “איתן, שבא מענף התקליטים ואני, חוגגים בת מצווש", היא אומרת בחיבה על חברה לחיים. “איתן הוא בעיניי מעין מתנה שנשלחה אלי משמיים".

ו"שירוש"?
“שירוש כבר בת 42 ויש לי ממנה שלושה נכדים מקסימים - ליהי, נעם ורומי. הם פתחו אצלי מקומות בלב, שלא היו גלויים קודם".

חבקנית טבעית

כשנסעה ליבנה ללונדון באמצע שנות ה־80, פגשה כבר נחצ’ה אחר. לא עוד הקיבוצניק בסנדלים, אלא איש העולם הגדול. “אני זוכרת אותו עם בת זוג אירופאית ומעורה בסצינת אולפני ההקלטות שם. האמת? התרשמתי מהאיש, לא מהאולפנים בלונדון. אני משוכנעת שבארץ מקליטים לא פחות טוב", היא אומרת.

כשהיימן שב סופית לישראל לאחר 14 שנות שהותו באירופה, הוא ציוות את ליבנה כאחת מארבעת משתתפי “חופים", מופע משיריו, עם מאיר בנאי המנוח, משה דץ וליזה קחטן־לנג, זמרת צעירה שהגיעה הנה מניו יורק וחזרה לשם כלעומת שבאה. “בשבילי ‘חופים’ היה חלום שלא חלמתי", מציינת ליבנה. “זאת הייתה הפעם הראשונה ששיריו של נחצ’ה הושמעו במרוכז, ועם עיבודים יפהפיים של אריק רודיך שרתי אותם בהתפעמות גדולה".