המפיק מאיר ראובני: "מצאתי בפח של 'קול ישראל' את כל התקליטים שלי"

ראובני מחמיא לשרה, ובה בעת מלין על הדרת הענף מגלי צה"ל, ומוחה על עוולות שנגרמו לו, לדבריו, בקול ישראל. "יש לי בטן מלאה עליהם", הוא פורק תסכול של שנים. "תאר לעצמך, שיום אחד, כשהגעתי לקול ישראל בירושלים, מצאתי שם את כל התקליטים ששלחתי להם בזבל. לא תאמין של מי: מרגלית צנעני, חיים משה, דקלון, שימי תבורי. צרחתי עליהם שלפחות היו מחזירים לי את התקליטים. למה לזרוק לפח?".

החברה שייסד ראובני (76) בשנות ה־70 קמה במקריות, בעקבות הקלטה חובבנית של הופעת צלילי הכרם בחתונתו של אחיו, אשר. ההקלטה נחטפה והתפשטה כאש בשדה קוצים. כל השאר היסטוריה. חברת האחים ראובני, שהתחילה כחנות למוצרי חשמל ותקליטים, הייתה לעובדה קיימת, וכמעט כל הזמרים הים־תיכוניים עברו דרכה ופרצו ממנה. "אנשים נכנסו לחנות שלנו וקנו בכמויות", הוא משחזר. "ממש נהייתה היסטריה סביבנו. הפכתי לחלוץ המרכזי של כל המוזיקה הים־תיכונית כאן. אבל ההיסטריה האמיתית פרצה קצת אחר כך. יום אחד התקשר אלי יהודה קיסר, שהיה לו אז אולפן קטן ברמת עמידר ברמת גן, וסיפר שהקליט אצלו בחור מוזר, שהוא משהו. האמת היא שהייתי עסוק ואמרתי לעצמי 'עוד זמר, מה יכול להיות'. וזה היה. יום שישי אחד בא אלי בחור רזה מאוד, גבוה, שיער ארוך, מכנסי צינור, לחיים שקועות ומבט כבוי ונתקע לי מבויש בדלת, כשבידיו קלטת. הדבר הראשון ששאלתי אותו היה אם הוא כבר הציע את הקלטת למישהו אחר. הוא ענה שכבר היה אצל האחים אזולאי ביפו ודחו אותו, בטענה שיש להם מיליון כאלה".

 
כל הבלגן שנהיה סביבו הביא עליו את קצו הנמהר?

"למזלנו זה עבר מעלינו. 'אל תהיה חבר שלו ואל תבלה איתו; תהיה בעל הבית עליו', זה היה המשפט האלמותי שאמרתי לאחי".

לראובני יש ים של סיפורים. כמעט כולם עברו אצלו. ההחמצה הגדולה? "בלי ספק שלומי שבת", הוא נחרץ. "הוא כבר היה בידיים שלנו, ואיכשהו חמק לו מבלי שוב".