שלומי סרנגה: "הציעו לי 10,000 יורו ללילה ביוון, אבל ברחתי לישראל"

ומה גרם לך לצאת במופע מחווה דווקא עכשיו?
"במשך הרבה שנים בער בי הרעיון לעשות מופע שכולו מוקדש לקזנג'ידיס", מספר סרנגה, מהשגרירים הבולטים של המוזיקה היוונית בארץ. "בהופעות אני תמיד שר גם את שיריו, אבל אף פעם לא ראיתי מופע שכולו מוקדש לשיריו".

משנפלה ההחלטה לצאת במופע תכננו סרנגה והמנהלת שלו פזית שחר את כל הפרטים. מקטעי הווידיאו הארכיוניים, דרך קטעי קריינות ועד ליקוט השירים, חלקם מוכרים לאוזן הישראלית וחלקם מוכרים בעיקר לחובבי הז'אנר הכבדים.

"ערב לפני המופע היו לי חששות שאולי הקהל לא יתחבר לכל השירים וירצה שאשיר בנוסף את השירים שלי", מודה סרנגה. "לא ידעתי לאיזה סוג קהל אני באמת מכוון. אבל ברגע שעליתי על הבמה, הופתעתי לראות שכל החששות היו מיותרים. בהתחלה חשבנו על ארבע הופעות, אבל לאור ההצלחה סגרנו עוד תאריכים".



מה שמרגש את סרנגה במיוחד הוא העובדה שההופעות לא מתקיימות במועדונים יווניים עם מזטים ואוזו, אלא באולמות מכובדים, כמו האולם במוזיאון תל אביב. "זה מביע את העובדה שהמוזיקה היוונית הפכה למוסד בארץ", הוא אומר ומספר בגאווה שואסו, אלמנתו של קזנג'ידיס, צפתה באחת ההופעות. "זו הייתה זכות גדולה עבורי".

חשבת להעתיק את המופע ליוון?
"יש מחשבה כזו שהתחילה להתפתח. בקרוב ניפגש עם כמה גורמים ביוון לבדוק אם יש אפשרות לעשות זאת".

אגן הים התיכון

סרנגה (45) נולד וגדל בדרום תל אביב. הוא בן לאב יליד ספרד ואם ילידת ישראל, יוצאת טורקיה. המוזיקה תמיד הייתה חלק אינטגרלי משגרת הבית. "אבא שלי איזידור מאוד אהב מוזיקה, בעיקר יוונית. הוא היה אמרגן של זמרים שעשו מוזיקה יוונית בארץ כמו ניקולס וכריסטו, שהצליחו בז'אנר בשנות ה־70.

"האחים ראובני היו מתייעצים איתו לגבי שירים יווניים, והוא תמיד נהג לקחת אותי לאולפנים ולהופעות. אבא קיבל תקליטים יווניים מקפריסין שאי אפשר היה להשיג בארץ, והיו באים אליו כל הזמן אנשים ומבקשים שיקליט להם עותקים. גם אני הייתי מקליט וכך בעצם הכרתי את המוזיקה הזאת בצורה עמוקה".

לא רק אביו היה מחובר למוזיקה. אחותו הגדולה סוזי כתבה שירים לזהר ארגוב ("בעבר היו זמנים", "נעלמת בלי מילים" ו"עינייך החומות"). "שאר אחיותי רקדו ושרו, ואני ספגתי את כל זה ברקע".

ומה איתך, באותו זמן חשבת להיות זמר?
"לא תכננתי שום דבר ולא חשבתי בכלל להיות זמר. לא רציתי בזה. הכל קרה במקרה".

כשהיה בן 14 אביו של סרנגה נפטר. האלבום האחרון שהספיק לשמוע היה "או דרומוס טיס אפיסטרופיס" ("בדרך חזרה"). "לאלבום הזה הייתה השפעה עצומה עלי. אם יש אלבום שהשפיע עלי מאוד להיות זמר זה האלבום הזה", נאנח סרנגה. "לא רק שהוא היה אלבום שקזנג'ידיס הקליט אחרי תקופה ארוכה, 12 שנה שלא הקליט שירים חדשים, אלא גם האלבום האחרון שאבא שלי אהב ושמע לפני פטירתו. האלבום מלא תעוזה, כי בדרך כלל אחרי שתיקה ארוכה זמר מוציא שירים בסגנון מיינסטרים כדי שהקהל יאכל אותו כמו גרעינים, ואילו קזנג'ידיס הלך הפוך: הוא הוציא אלבום עמוק וכבד, וזו אחת מגדולותיו".



בגיל 15 הופיע סרנגה בפעם הראשונה בחייו באופן רשמי. "הופעתי בחתונה של אחותי הגדולה ושרתי שם את 'מימולטה', זו למעשה הייתה הפעם הראשונה ששרתי מול קהל".

מי שהפך לדמות מפתח בחייו המקצועיים של סרנגה עם פטירת אביו, היה דודו סמי, קלידן שהופיע במועדון "אריאנה" ביפו וניגן עם מיטב הזמרים המזרחים בשנות ה–80 כזהר ארגוב, חיים משה, שימי תבורי ועוד. "באותה תקופה לימדתי את עצמי לנגן על קלידים והייתי מנגן, שר ומקליט בטייפ הביתי. דוד שלי, שהיה מגיע אלינו מדי שישי נדלק ממה ששמע. הוא נהג להופיע במועדון 'קיסר' בתל אביב, ומדי פעם היה מעלה אותי לשיר שני שירים כאחיינו וכבן טיפוחיו. דוד שלי היה על הקלידים, אליקו חברו ליווה אותי על הבוזוקי - ומלווה אותי עד היום - ואני שרתי".

הקהל של מועדון "קיסר" התלהב מהבחור הצעיר עם קול הזהב. "בעל המועדון ביקש ממני לבוא עוד פעם, אבל אני סירבתי".

למה?
"לא רציתי לשיר, לא רציתי לעבוד בזה. יותר נכון התעקשתי שאני לא רוצה לשיר. אבל דוד שלי התעקש, דחף והכריח אותי. הייתי אז חייל בן 20 והוא דרש שישלמו לי על ההופעות. מכאן התקדמתי לאט־לאט להופיע בכל המועדונים היווניים בארץ".

700 איש מחכים

שנות ה–90 סימנו את דעיכתו של הגל היווני בישראל (שאותו ייצגו זמרים כמו חיים משה וזהר ארגוב) ואת עלייתה של המוזיקה הטורקית (עם עופר לוי וזהבה בן ככוכבי הז'אנר). באותו זמן סרנגה היה מהבודדים ששמרו על הגחלת היוונית. "המוזיקה היוונית הייתה אז נישה מאוד מבודדת. היום זה כבר לא ככה, ואפשר לשמוע לחנים יווניים גם בגלגלצ, אבל אז קהל ספציפי שמע יוונית".

באמצע אותו עשור סרנגה החל להופיע במועדון היווני הנחשב ביותר בארץ, "פוסידון". "הייתי הישראלי היחיד שהופיע שם", הוא מציין. "כל האומנים שהופיעו ב'פוסידון' היו יוונים אסליים, שהגיעו במיוחד מיוון. לא הייתי יקרן, הייתי עובד בשביל כמה גרושים, ועם זאת משכתי אחרי קהל רב".

השם של סרנגה יצא ממועדון "פוסידון" בראשון לציון לכל הארץ. "באותה תקופה הייתי אנונימי, לא השמיעו אותי ברדיו ולא הופעתי בטלוויזיה", הוא מודה. "איש ברחוב לא זיהה אותי, אבל היה לי כוח בשטח. והשטח - או ליתר דיוק הקהל חובב היוונית - מילא את ההופעות שלי.

"פעם אחת בעל מועדון ליד מגרש בלומפילד הזמין אותי להופעה בשישי בצהריים. הוא היה ערוך ל–70 מקומות. בשעה שלוש המקום היה ריק, וכדי שלא תהיה לו נפילה, הוא שלח חברים שלו להזמין קהל. בארבע כבר עמדו מחוץ לדלת 700 איש והוא לא עמד בלחץ. זו הייתה חוויה שלא אשכח בחיים".

בשנת 1995 הגשים חלום ופגש את קזנג'ידיס בכבודו ובעצמו. "במועדון 'על גל' עבדה בחורה שהייתה חברה טובה של יד ימינו של קזנג'ידיס. 'אתה רוצה לפגוש אותו?', היא שאלה אותי באחד הימים, ואמרתי לה כן. אבל זלזלתי, חשבתי שהיא מסתלבטת עלי. אז היא הראתה לי תמונה שלה עם קזנג'ידיס והאמנתי".