המהפכה הגדולה של אריק איינשטיין: 50 שנה ל״פוזי״, אלבום הרוק הראשון בעברית

השיר הראשון שאיינשטיין ביקש מסגל להלחין היה שיר ביידיש, במקור של איציק מאנגר, עם מילים עבריות של בנימין טנא, בשם "אברהם ושרה". סגל הגיש לו אותו עם פתיחה דומה לזו של "אובלדי אובלדה" של הביטלס.

"ההשפעה הגדולה ביותר והבלתי נמנעת עבורנו היו הביטלס", אומר סגל. "אריק אהב מאוד את איציק מאנגר ורצה לשיר שיר שלו. היות וזה היה אקספרימנט, זה נראה לו פתיח מעניין ליחסים המקצועיים בינינו. זה הצליח, הוא מאוד אהב את הקצב של 'אובלדי אובלדה', והמשכנו משם.

"ב'אברהם ושרה', אחרי שהנגנים עזבו את האולפן, שמתי לב שהחצוצרן לא היה כל כך מכוון", נזכר סגל בסיפור משעשע מאחורי הקלעים. "לא יכולנו להחזיר את הנגנים, אז במקום זה צבי שיסל, שנכח באולפן, צעק באמצע הקטע: 'כיוונתם את הכלים?' הוא עשה מזה בדיחה, וככה זה נשאר בהקלטה.

"כל ההלחנה של השירים לאריק נעשתה בביתי", מוסיף סגל. "חוץ מ'אברהם ושרה', כתבתי את כל המנגינות קודם, ואחרי שאריק אהב ואישר - הבאנו את יהונתן גפן לכתוב שניים מהשירים, אריק כתב עוד שניים, ומאנגר היה כבר כתוב ומתורגם".

השירים שסגל הלחין לאיינשטיין באותה תקופה ונכללו באלבום החדש שהלך והתגבש היו: "כמה חם", "חיי האהבה של הכלבה עליזה", "ילדה ציור" (שהפתיח שלו נכתב בהשראת השיר Mrs. Robinson של סיימון וגרפונקל), "אברהם ושרה" ו"היה היה (לזיגי)" שהיה שיר מחווה למוזיקאי, המעבד והפסנתרן זיגי סקרבניק ז"ל, שניגן על פסנתר ועוגב באלבומם של החלונות הגבוהים והלך לעולמו בגיל 24 ממחלת הסרטן. "האמת היא שהמחווה לזיגי הייתה מחשבה הרבה יותר מאוחרת", מודה סגל. "כתבתי את המנגינה, ואריק מאוד אהב את הבית החוזר והחליט שהוא כותב את המילים בעצמו. כשהשיר נכתב, פתאום אריק הציע שהמילים 'מלך אחד' בשיר יתייחסו לזיגי, שכולנו הערצנו ואהבנו, ושנפטר בגיל כה צעיר. המחווה הזו הייתה חשובה לנו".

במקביל לעבודה עם סגל, חיפש איינשטיין, שהופיע עד תחילת 1969 עם להקת "הברנשים של פיאמנטה" (להקת ג'אז פופ מתקדמת), להקת רוק חדשה ורוקיסטית יותר שתלווה אותו בהופעות. "הוא הלך לראות כל מיני להקות רוק כמו 'הבמה החשמלית', ואז הוא ראה את הצ'רצ'ילים והציע לנו ללוות אותו בהופעות ובהקלטות", משחזר המוזיקאי מיקי גבריאלוב.

"אריק אמר לי שהוא שמע להקת רוק נהדרת וביקש ממני לבוא איתו למועדון באזור רחוב המסגר בתל אביב כדי לשמוע חזרה שלהם", מספר סגל. "נסענו לשם ואכן הם היו מאוד מיוחדים". אז החליט איינשטיין להקליט גרסה עברית (מילים: יהונתן גפן) לשיר שהתפרסם בביצוע הצ'רצ'ילים, והלחין חבר הלהקה רוב האקסלי, When You’re Gone; שיר שבמקור בוצע על ידי סולן הלהקה סטן סלומון ונכלל באלבום הבכורה של הצ'רצ'ילים שיצא באותה שנה. בעברית נקרא השיר "אחינועם לא יודעת", והוא נכתב על שם אחינועם, בתו של אורי זוהר.

"אריק שמע את השיר שלי מהאלבום של הצ'רצ'ילים ואהב אותו", מספר האקסלי המתגורר כיום בארה"ב. "הוא אמר לי שהוא רוצה להקליט אותו וביקש מיהונתן גפן לכתוב מילים עבריות לשיר. ההקלטה של אריק הייתה מאוד דומה לגרסה של הצ'רצ'ילים, מלבד העובדה שהייתה קצרה יותר. כתבתי את השיר על חברה שלי, אפרת, שלימים הפכה לאשתי, והשנה אנחנו חוגגים 50 שנות נישואים. השיר נכתב אחרי שליוויתי אותה אל ביתה בשעה שש בבוקר, לאחר שנרדמנו יחד בדירתי, והיא הייתה מבוהלת ואמרה לי שאבא שלה בוודאי יהרוג אותה. היא פגשה אותו על מדרגות הבניין. הוא בדיוק הלך לעבודה ולמרבה המזל הוא לא הרג אותה. כשחזרתי הביתה, הרגשתי עצוב שהיא לא לצדי. שאלתי את עצמי אם היא יודעת איך אני מרגיש עכשיו בבוקר כשהיא אינה כאן איתי, ופתאום נולד לי השיר".

לפי התחושה

מלבד השיר שהלחין חנוך, השירים שהלחין סגל והשיר שהלחין האקסלי, כלל האלבום "פוזי" גם שלושה שירים שהלחין שמוליק קראוס: "כשאת בוכה את לא יפה" (מילים: יהונתן גפן), "אצו רצו גמדים" (מילים: מרים ילן־שטקליס) ו"ארץ ישראל" (מילים: אריק איינשטיין). שלושת הלחנים הללו הולחנו על ידי קראוס עוד לפני שנת 1969 ויועדו לאלבום השני של החלונות הגבוהים, אך הגורל רצה אחרת. "כשהיינו בלונדון הוחתמנו על ידי חברת תקליטים, ומישהו עשה עיבודים לשירים המוכרים שלנו בעברית עם מילים לועזיות", משחזרת הזמרת ג'וזי כץ. "אריק לא היה מעוניין בזה, ושמוליק נסע לספרד. חברת התקליטים רצתה שאני אשאר, אבל נסעתי לספרד, ושנים אחרי זה נודע לי שיצא מזה תקליט עם שלושה אנגלים ולא ידענו אפילו".

לצד גרסאות לועזיות ל"חייל של שוקולד", "בובה זהבה", "בית הערבה", ו"כל השבוע לך" של החלונות הגבוהים, הקליט ההרכב הבריטי - רלף מרפי, לזלי דנקן ופרנק שין - את Little Man שאיינשטיין אימץ לאלבום המתגבש, ובנוסחו העברי הפך ל"אצו רצו גמדים"; את Whisper Streams שהפך ל"ארץ ישראל"; ואת Who Are We שהפך ל"כשאת בוכה את לא יפה". כאמור, איינשטיין, שהכיר את הלחנים מהעבודה עם קראוס וכץ לפני עזיבתו, החליט לאמצם בעברית לאלבומו החדש.

השיר הנוסף והאחרון שהשלים את האלבום היה "היה לנו טוב, נהיה לנו רע", גרסה עברית שהוא כתב בעצמו לשיר הפרובוקטיבי דאז של הביטלס, The Ballad Of John And Yoko. "ב'כשאת בוכה את לא יפה' ו'היה לנו טוב, נהיה לנו רע' יצרנו רמה של ביטלס", טוען גבריאלוב. "תרמנו ללחנים הבסיסיים את ההשפעות הכי מתקדמות שאריק רצה, ואתה יכול לשמוע סאונד שלא נשמע עד אז בארץ".

"לצ'רצ'ילים הייתה שיטת עבודה מיוחדת", אומר גיטריסט הלהקה חיים רומנו. "כל אחד ידע את התפקיד שלו ולא עבדנו עם תווים, אלא פשוט ניגנו לפי התחושה ואלתרנו, וזה היה חלק מהקסם לדעתי".

"היה לי קצת מסובך עם זה כי הייתי רגיל לכתוב כל צליל של כל כלי בעיבודים שלי, והחבר'ה האלה לא קראו תווים", מספר סגל שעיבד את רוב האלבום. "אבל כמובן שהסכמתי לבקשת אריק לעבוד איתם, והיה מאוד מעניין לעבוד בשיטה החדשה של להעלות רעיונות באולפן, לשוחח עליהם ולנגן אותם בלי לקרוא. ככה חצי מהאלבום הוקלט עם החבר'ה הוותיקים - קמינסקי, ארוך ונגר - וחצי עם הצ'רצ'ילים".

באמצע העבודה על האלבום, שנעשתה באולפני "קולינור" ו"גול" בתל אביב, מצא עצמו סגל מחוץ לתמונה. "אני ואורי זוהר לא הסתדרנו ונאלצתי לעזוב את התקליט כאשר יש לנו רק צד אחד", מסביר סגל. "אני עבדתי מאוד מהר. לא היה לטעמי לבזבז ערבים ארוכים על שיחות סרק, אבל ככה עבדה הקבוצה ההיא, והיה לזה את הצ'ארם המיוחד שלו".

"העבודה באולפן עם אריק ושלום הייתה נהדרת, בלי שום בעיות", מציין האקסלי. "אריק אף פעם לא כעס או התרגז, ומעולם לא היו לו בעיות עם הצ'רצ'ילים. תמיד החזרות עברו נהדר. באנו לעבודה עם אריק עם ניסיון רב בהקלטות, והתוצאות יצאו בדיוק כמו שאריק רצה. הוא גם תמיד שאל לדעתנו והתעניין לגבי המוזיקה. אני חושב שאריק היה שמח על כך שהצ'רצ'ילים הצליחו להמיר אותו מזמר עממי לזמר רוק'נרול. זה לא היה קורה אלמלא הצ'רצ'ילים היו מעורבים".

מקפצה טובה

אף שהאלבום הניב לא מעט להיטי ענק שבמרוצת השנים הפכו לקלאסיקות, רק השיר "פראג" העפיל למצעד הפזמונים השנתי של "קול ישראל" ודורג במקום ה־13. עם צאת האלבום יצא איינשטיין לסיבוב הופעות עם הצ'רצ'ילים.

"בגלל אריק התפרסמנו בתקופה ההיא וחדרנו למיינסטרים כי נחשפנו לקהל אחר", אומר רומנו. "זו הייתה מקפצה טובה".

מה הפך את האלבום הזה לכה מצליח? "חמשת השירים שאנחנו הקלטנו שדרגו את האלבום ופתחו דלת לרוק'נרול שלא היה לפני כן", אומר גבריאלוב.

"התקליט הזה תמצת את התקופה ההיא בצורה מאוד מרוכזת", אומר סגל. "גם שיטות ההקלטה, גם כל הטיפוסים שנטלו חלק ביצירה ובהפקה. אני שמח שהייתי במקום הנכון בזמן הנכון ופגשתי את האנשים הנהדרים ההם שאיתם הצלחתי ליצור במשך תקופה מאוד קצרה חלק קטן מההיסטוריה המופלאה הזאת של'פוזי' היה בה תפקיד משמעותי".

"החשיבות של 'פוזי' הייתה שהוא היה אלבום הרוק'נרול הראשון בישראל ושהושר בעברית", אומר האקסלי. "זה היה מונומנטלי, והפופולריות של זה שרדה לאורך השנים".



"עד אז השירים הישראליים היו מנוגנים בנחת", אומר קמינסקי, "ו'פוזי' הכניס רוק ופופ לתוך העניין, מה שלא היה עד אז. באלבום הזה עשינו משהו שלא היה אז".

"'פוזי' בעיניי הוא אלבום מבולגן, מעורבב ולא אחיד, מתכתב עם הרבה להקות ואמנים מחו"ל מאותה תקופה, כמו הביטלס, סיימון וגרפונקל, ביץ' בויז ועוד", אומר המוזיקאי אלי לולאי, סולן להקת רוקפור. "אבל זה מה שעושה אותו גם אלבום כל כך צבעוני וחדשני לשנה שבה הוא יצא. יש בו שירים עם משקל רציני כמו 'אחינועם', 'פראג' ו'היה היה' שהקלטנו להם גם גרסאות שלנו, לצד שירים יותר קלילים כמו 'כשאת בוכה' ,'כמה חם' ו'ילדה ציור'. התוצאה היא אלבום אקלקטי עמוס כותבים. אריק איינשטיין ידע לייבא את הרוק'נרול לארץ. 'ארץ ישראל', אגב, הוא עוד שיר מופלא וביקורתי על ישראל מהאלבום המיוחד הזה. הקלטנו ברוקפור גרסה חדשה לשיר הזה עם ברי סחרוף, שתשוחרר בחודשים הקרובים, במקביל לאלבום חדש של רוקפור".