אהבה על הבמה: הערב הגיע הזמן לפדות את הצ’ק שרשם ג’ון בון ג’ובי, האיש והבלורית הבלתי מתכלה (רק מלבינה, אבל זה סקסי), באוקטובר 2015, עת הופיע עם להקתו בפארק הירקון וצעק למעריציו: “ישראל, תשמרו על עצמכם! אנחנו נחזור להופיע כאן מתי שרק תרצו”. אני מניחה שהיו כאלה שרצו שבון ג’ובי יחזור כבר למחרת, אולי אחרי יומיים־שלושה, שיהיה זמן לנוח קצת, אבל הדברים לא עובדים ככה.
לקח קצת זמן – באמת שלא יותר מדי – ומר בון ג’ובי והחבר’ה שלו ללהקת בון ג’ובי שוב כאן. הערב הם יופיעו באותו מקום ממש. ההפקה מצפה ל־45 אלף איש, פחות מהכמות שהייתה בהופעה הקודמת בארץ, אך עדיין מדובר במספר מאוד מכובד. כל מי שרכש כרטיסים ישמח לשמוע שמים קרים יחולקו לקהל הרחב (חשוב) ושבון ג’ובי הגיעו ארצה עם 52 טונות ציוד (ציוד כבד זה סימן טוב), שלוש מערכות סאונד של אל אקוסטיק, למעלה מ־700 פנסים, מעל 400 מטר מסכי לד ומעל 250 אנשי צוות.
דלתות הפארק ייפתחו הערב בשעה 18:00, להקות החימום (סינרגיה, טל פרידמן ולהקת החתולים השמנים ועומר נצר, שזכה בתחרות אליה ניגשו יותר מ־300 להקות) יעלו החל מהשעה 18:15. בון ג'ובי צפויים לעלות על הבמה בשעה 20:30 ולא לרדת ממנה לפני 22:30. תודיעו לבייביסיטר.
הפעם בון ג’ובי הגיעו לכאן כחלק מסיבוב ההופעות שנקרא This House Is Not For Sale (“הבית הזה לא למכירה”), הבא לקדם את אלבומם האחרון הנושא את אותו שם, שיצא בסוף 2016. אלבום האולפן ה־13 במספר של בון ג’ובי היה הראשון בלי הגיטריסט ריצ’י סמבורה, שהיה חלק בלתי נפרד מהלהקה כמעט מתחילת הדרך ופרש ב־2014.
ביחד עם סמבורה התפרסמו בון ג’ובי כגרסה מרוככת, פופית ולא מאיימת של הגלאם־מטאל של האייטיז. משום שג'ון בון ג'ובי תמיד היה איש משפחה מוסרי, בעוד סמבורה היה הילד הרע של הלהקה, פרישתו הפכה את בון ג'ובי ללהקת רוק אמצע הדרך מכובדת ויציבה מאי פעם. לקנות כרטיס להופעה של בון ג'ובי זה כמו לקנות קדילק אמריקאי גדול ואמין. לא תהיה תחושת סכנה ולא יהיו הפתעות – לטוב ולרע.
מודל וומבלי
סיבוב ההופעות העולמי הנוכחי נפתח בארצות הברית בתחילת 2017 ויסתיים בלימה, פרו, בתחילת אוקטובר. אלינו מגיעה הלהקה מהופעה בבוקרשט, רומניה, שהתקיימה ביום ראשון.
לפני תחילת הסיבוב פורסם שהלהקה עושה חזרות על עשרות שירים שונים, כולל שירים מאלבום הסולו הראשון של בון ג’ובי, Blaze of Glory. ואולם משום שפורסם לאחרונה שההופעה בתל אביב תצולם ותתועד, יש להניח שבון ג’ובי לא יוותרו על אף להיט גדול מהרפרטואר שלהם, וזה סימן מעולה.
רבים לוקחים את ההופעה המפוארת שלהם באצטדיון וומבלי בחודש שעבר כסימן למה שצפוי הערב בתל אביב. בלונדון הם נתנו את כל הלהיטים הגדולים: You Give Love a Bad Name, Wanted Dead or Alive, Bad Medicine וכן להיטים כמוLivin’ on a Prayer מהאייטיז, Keep the Faith ו־Always מהניינטיז ו־Have a Nice Day משנות האלפיים.
הביקורות על ההופעה היו בעיקר נלהבות. הכותרת בעיתון הבריטי “מטרו” הייתה “בון ג’ובי מוכיחים שהם עדיין שייכים למשפחת המלוכה של הרוק עם חזרה פנומנלית לוומבלי”. על פי הביקורת, האנרגיה של הלהקה לא השתנתה מאז ההופעה הקודמת שלה בוומבלי, ב־1995, אך חסרונו של סמבורה הורגש כשהם ניגנו את להיטי האייטיז הגדולים שלהם. ג’ון עצמו, על אף 57 שנותיו, היה בכושר שיא.
הביקורת ב”גרדיאן” השוותה את ההופעה שלו למיק ג’אגר: שניהם שייכים לאליטה של להקות שמופיעות באצטדיוני ענק; שניהם נותנים הופעה אנרגטית עם חיוך הזוהר למרחקים וחושף רופאי שיניים שגם הם משתייכים לאליטה בתחומם; והם לבושים בבגדי רוקרים מעוצבים ויוקרתיים. מבקר ה”גרדיאן” העיד שבון ג’ובי כבר לא ממש מגיע לטונים הגבוהים באותה קלות כמו בצעירותו, אבל ברגע שמקבלים את כל הלהיטים הגדולים, למי אכפת?