ב־15 באוגוסט, בוקר ט"ו באב, צלצל האינטרקום בביתו של המוזיקאי חיים אוליאל, מייסד להקת שפתיים. אוליאל, שישן באותה עת, לא הבין בהתחלה את פשר הצלצול ודפיקות הדלת. "פתחתי את הדלת, חצי רדום, וראיתי שוטרים", הוא מספר כעת. "בהתחלה לא הבנתי למה המשטרה באה להעיר אותי. שיערתי שגנבו לי את הרכב, אבל אז ראיתי שהיה להם קשה להתחיל את השיחה, עד שאחד השוטרים אמר לי: 'חיים, מצאו שתי גופות'. ברגע ששמעתי את זה, הלב שלי נצבט וישר חשבתי על ניב, הבן שלי, ואכן הנורא מכל קרה".
הנורא מכל היה מותו של הבן, המוזיקאי ניב אוליאל (33), שנמצא ללא רוח חיים לצד שכנתו, עו"ד נטלי אלקריף (35), בדירה בנווה ימין, מושב בדרום השרון. על פי השערת המשטרה, סיבת מותם של השניים היא שימוש במנות יתר של סמים ואלכוהול. "אני בעצמי לא יודע את סיבת המוות, אני מחכה לתשובות", אומר אוליאל. "מחכים לתוצאות הנתיחה שלו ושלה. חרה לי קצת שהמשטרה לא עשתה את הדברים שמצופים ממנה: לא נראה לי שהתאמצו מדי בשביל לקבוע מתי הם מתו, לא חקרו בדיוק מה קרה שם גם בשעות האחרונות לחייהם. עד היום אין תשובות לכך".
הכרת את נטלי?
"הכרתי אותה מההופעות שלנו. בתקופה האחרונה היא הצטרפה אל ניב לכל הופעה שלנו".
הם היו בני זוג?
"אין לי מושג. היא הייתה שכנה שלו, והם היו מאוד קרובים לאחרונה, יכול להיות שהם היו בני זוג".
ידעת שהוא משתמש בסמים?
"אני יודע שנרקומן הוא לא היה. אני בטוח בזה. אני יודע לזהות נרקומנים, אני רואה אותם בהופעות ובחפלות. ניב היה מוזיקאי מפוקס ולא השתמש בסמים כבדים. גם סמים קלים הוא לא עישן לידי. אני יודע שהוא אמר לחברים שלו: 'אל תגידו לאבא שלי שאני מעשן', כי הוא כיבד אותי מאוד. הוא לא עישן סמים קשים, ובטח שלא עישן מעבר לסמים קלים כמו ג'וינטים שצעירים מעשנים לצערי במדינה שלנו. ידעתי שהוא וחברים שלי שותים במסיבות וגם מעשנים. זה לא בסדר, אבל אני קיבלתי את זה וידעתי שהוא לא מגזים כי הוא היה תמיד פרפקט בהופעות ולא הראה שום סימן כזה. זה לא היה אסון של חיים ומוות. אני רואה במועדונים הרבה חבר'ה צעירים שעומדים בתור לשירותים, מרביצים שורה, חוזרים לרקוד, קמים בבוקר ולמחרת הכל בסדר. אני לא מצדיק את זה ולא מעודד את זה חלילה, אבל זה חלק ממה שהצעירים עושים היום למרבה הצער. זה לא הופך אותם לנרקומנים".
מתי נפגשתם לאחרונה?
"כשלושה שבועות לפני כן, כשהופענו באיזה מועדון ונתתי לו לשיר יותר מבדרך כלל. לצערי, לא יצא לנו להתראות אחרי כן".
מה התמונה האחרונה שזכורה לך ממנו?
"החיוך הרחב והשמחה. הוא היה אדם שלא ראית אותו מעולם עצוב: תמיד אנרגטי ומחייך".
מתי שוחחתם לאחרונה?
"כמה שעות לפני שזה קרה, כשתיאמנו תאריכים ביומן להופעות הבאות".
שמת לב למשהו חריג?
"ממש לא. הוא נשמע בסדר גמור ורגיל לחלוטין. לא העליתי על דעתי שמשהו עלול לקרות. אתה לא יכול לדעת. אם הייתי יודע שמשהו עובר עליו, אפילו כמה שעות לפני כן, הייתי עושה הכל כדי להציל אותו".
ממשטרת ישראל נמסר: "אנו משתתפים בצער המשפחות. בשל צנעת הפרט לא נוכל למסור פרטים על אודות המקרה שעדיין נמצא בחקירה. יחד עם זאת, נרצה לציין כי חוקרי המשטרה פועלים בתיק זה כבכל תיק אחר, במקצועיות וברגישות הנדרשת. המשפחה אף עודכנה אודות האירוע ושלבי החקירה ועם קבלת הדוח של המכון לרפואה משפטית, יימסרו לה תוצאותיו".
שר בקרנות רחוב
אוליאל, 63, נולד בשדרות. בגיל 15 הקים את להקת ליל השמשות. לאחר השחרור מהצבא הקים את להקת הרוק "המאה העשרים ואחת", שהיוותה את הבסיס ללהקת שפתיים שהוקמה מאוחר יותר. בנו ניב נולד בשנת 1986, האמצעי מבין שלושת ילדיו של אוליאל, שנמשך באופן טבעי לתוך עולם המוזיקה. "כבר בגיל שנתיים ניב כתב והלחין את השיר הראשון שלו", מספר האב. "הוא המציא מנגינה ושר שיר על אוטובוס כבר אז".
איזה ילד הוא היה?
"זה ילד שלא פחד משום דבר. כל החיים שלו מה שעניין אותו זה מוזיקה. הוא לא היה תלמיד מבריק, אבל היה תלמיד ממוצע ובסדר גמור. הוא היה ילד טוב ובן אדם טוב. אחד הכישרונות שלו, מעבר למוזיקה, זה לגעת באנשים. המון אנשים אהבו אותו, ובשבעה הבנתי את זה יותר מתמיד".
איך?
"כל אחד שביקר אותנו בזמן השבעה, היה בטוח שניב היה החבר הכי טוב שלו. הוא הקדיש לכל אחד את הזמן שלו. למשל, לי היה חבר שלא דיברתי איתו 20 שנה בגלל עניין מסוים. ניב המשיך לשמור איתו על קשר טוב, והוא התעלם מהריב שלי עם החבר. רק אחרי שניב נפטר, זה נודע לי. הוא ניסה להשכין שלום. זוג חברים טובים שלו היו גרושים שנים ורבים כל הזמן. ניב קירב בין שניהם, ועכשיו הם חברים טובים. הוא עשה מצוות".
בנעוריו החל ניב, כיאה לבן משפחת אוליאל, לנגן על כמה כלי נגינה, בעיקר תופים, גיטרה וקלידים. הוא נהג לנגן בטקסי בית הספר, ובגיל 17 הצטרף ללהקת הנוער "פורפליי". עוד לפני גיוסו עזב את הבית ועבר להתגורר באילת, שם הופיע בחלטורות למיניהן. עם שחרורו הצטרף לצוות בידור במלון באילת. "אהבו אותו מאוד בצוות הבידור, הוא השתפשף שם מאוד", מספר אוליאל. "אחרי זה הוא חזר לשדרות והופענו קצת ביחד, ואז הוא נסע לארצות הברית, שם הופיע מעט, אבל עבד בעיקר במכירות ועגלות. לפני שלוש שנים הוא חזר לארץ, ואז הקמנו את ההרכב המשפחתי, 'האוליאלים', לפי רעיון ויוזמה שלו. זו הייתה בעיקר המוזיקה שלו, וזה היה להיט ענק על הבמות. הוא עשה את ההפקות המוזיקליות, ובהופעות שלי לבד, הוא ניגן וליווה אותי".
בשנים האחרונות, במקביל להופעות עם אביו ואחיו, ניסה ניב להוציא כמה שירים לרדיו, בהם "איפה את?", "הלו מאמי", "רק איתך", "אני תמיד אהיה לך" ו"מתנות בדרך". כמו כן, שימש כגיטריסט ומפיק מוזיקלי של אמנים כמו אלון דה לוקו, מורן קריטי, רועי סנדלר ועוד. בזמן שגר בשדרות, ניהל אולפן הקלטות פרטי משלו באשקלון.
לפני כשנתיים עבר לנווה ימין בעקבות מערכת היחסים שלו עם דורין אור אעידן, יוצרת וזמרת, ולשם העתיק גם את אולפן ההקלטות שלו. בשנת 2018 השניים התארסו, אך הקשר לא צלח. ב־18 באוגוסט האחרון, היום שבו היו אמורים להינשא, הובא ניב למנוחות.
בחודשים שלפני פטירתו, התפרנס ניב בעיקר ממופעי רחוב, מה שגרם לאביו בהתחלה קצת להרים גבה. "למדתי ממנו לכבד את זה", הוא מודה. "בהתחלה קצת הסתכלתי על זה בעיניים שונות. אני אישית לא יודע אם הייתי מסוגל לעשות זאת, אבל הוא אמר לי שברחוב הוא עושה את האמנות שלו ומתפרנס, ולא באמת שינתה לו הבמה לכך. מבחינתו, אפילו להופיע בפני עשרה אנשים ברחוב. הוא גם יצר התחברויות ספונטניות עם עוברי אורח ברחוב והופיע למשל עם ילדה ערבייה בקרן רחוב אחת, ועם קובי פרץ שבמקרה עבר שם, בקרן רחוב אחרת".
מה חשבת על זה שהוא רוצה להיות מוזיקאי?
"זה היה לשמחתי ולצערי. כל הבנים שלי הם מוזיקאים בכל רמ"ח איבריהם ובדרך חייהם. אני שמח ולא שמח על כך. מצד אחד זה לא מקצוע רגיל. בתור תחביב זה מעולה. אלוהים חנן אותנו בכישרון. אבל מבחינת התמודדות ופרנסה זו דרך קשה. במבט לאחור, אתה אומר לעצמך: עדיף שיהיה עובד מפעל באיזה מקום: גם פרנסה יותר טובה וגם פחות התחבטויות. אבל אני לא יכול להלין על כך כי הילדים שלי גדלו בבית מוזיקלי. כל האמנים שהם חברים טובים שלי ביקרו אצלנו בבית: מתי כספי, עמיר בניון, קובי אוז וכו'. אתה לא יכול להתפרנס רק ממוזיקה כמוני, ומצד שני להגיד לילדים שלך לא לעסוק בזה. זה כמו אבא שמעשן ואומר לילדים שלו לא לעשן. הילדים שלי בורכו במתנה גדולה, אבל זו התמודדות לכל החיים".
במה הייתם דומים ושונים באופי?
"המוזיקה די דומה. אני שומע את השירים שהוא הקליט בשנה האחרונה ומוצא את עצמי בהם. הסגנון שלנו לא היה שונה. אבל מבחינה מוזיקלית, הוא היה הרבה יותר רחב ממני מבחינת ההשפעות המוזיקליות שלו. הוא היה יכול לגעת ביותר ז'אנרים מאשר אני הכרתי. הוא התעקש לשבת וללמוד את כל הסאונדים המוזיקליים, ואם לא היה מצליח, הוא היה מתוסכל. גם בנגינה היינו דומים. מבחינת האופי, אני חושב שהוא היה אדם יותר מתקשר ויותר רגיש ממני. הוא היה מתחבר יותר בקלות. מעבר למה שאני מכיר אותו, רק אחרי שהוא נפטר, בשבעה, קיבלתי יותר קווים לאופיו. הייתה לי זכות להיות האבא שלו".
כיצד בא לידי ביטוי הכישרון שלו?
"היכולת שלו להיות מוזיקאי רב־תחומי. הוא עבד עם הרבה אמנים והלביש להם שירים. הוא היה כותב, מלחין, מפיק, מנגן ומבצע. הוא היה זמר ונגן מעולה ומוזיקאי אמיתי ומיוחד יותר ממה שמכירים ביומיום".
נדמה שהוא ייחל לפריצה הגדולה שאיחרה להגיע. איך הוא קיבל את זה?
"היו לו כל מיני פיקים, אבל באמת הפריצה הגדולה עוד לא קרתה. אני חשבתי שהוא צריך להתאזר בסבלנות כי בכל פעם הוא התקרב יותר להצלחה הגדולה. בשנה האחרונה הוא הפך לאדם מגובש יותר מבחינת סאונד, הגשה ומוזיקה. בדיוק עכשיו זה היה הזמן שלו לפרוץ. הוא היה שולח לי שירים והייתי מעביר ביקורת ואומר לו שהוא עדיין לא שם. בשירים האחרונים הוא לגמרי היה שם ואמרתי לו שיחכה וזה יקרה. הוא ידע שהוא כל הזמן צריך לנסות והאמין בקארמה ושהזמן שלו יגיע. מצד שני, זה גם תסכל אותו כי הוא רצה שזה כבר יקרה לו".
הוא הצליח להתפרנס ממוזיקה בלבד?
"כן, אך ורק ממוזיקה: הופיע איתי, הופיע לבד, הופיע עם הרכבים וזמרים שונים, ובשנה האחרונה הופיע כאמור גם בקרנות רחוב. הוא היה פעיל מאוד".
שיר לזכרו
לדברי אוליאל, רק עכשיו, כחודשיים אחרי מות בנו, הוא מתחיל לעכל את עוצמת הכאב והיגון. "רק אחרי שיצאנו מהשלושים התחלתי לקבל את המכה", הוא אומר. "פתאום אתה מבין שאין, ניב לא יחזור. זה לא כמו אוטו שהולך ואפשר לקנות אחר. לאחרונה חזרתי להופיע והרגשתי את חסרונו גם בעבודה. כי ניב היה הרי גם הבן שלי וגם הנגן שלי, וחסרונו מורגש לא רק אישית, אלא גם מקצועית".
מה שומר על המשפחה חזקה?
"אני מקווה שאנחנו חזקים, בעיקר מנטלית. מה ששומר אותנו חזקים ומסייע לנו להתמודד עם החלל העצום זו העבודה שניב השאיר אחריו: הוא כתב ספר פנטזיה שאנחנו רוצים להוציא, הוא השאיר המון שירים מוכנים שעוד לא יצאו, ואנחנו נוציא אותם. אני גם כותב שיר לזכרו. נעשה הכל כדי להנציח את מורשתו".