אם עוד לא התאוששתם מהמעבר לעשור החדש ומההלם שבו הזמן טס, הנה עוד הפתעה: מסתבר שנתן גושן כבר כמעט עשור בחיים שלנו. הוא הגיח ב-2011 כשכתב שירים מופלאים לרוני דלומי ולירן דנינו וזמן לא רב לאחר מכן פרץ בסערה עם שירו "כל מה שיש לי", שנותר עד היום, למרות עשרות הלהיטים שהוציא אחריו, שירו עם מספר הצפיות הגבוה ביותר ביוטיוב.
כשאני אומרת עשרות להיטים, אני מתכוונת לזה. לאורך מופע של שעתיים, ביצע הזמר למעלה מ-20 שירים מהשנים האחרונות, אשר בכולם הקהל צעק את המילים באופן שלא ראיתי רבים כמותו בתעשיית המוזיקה הישראלית בשנים האחרונות.
מה בתפריט? "באתי לחלום", "חזרי אליי", "שלושים", "עוד", "זה שלנו" ו"גבולות היגיון" היו רק חלק קטן מהארסנל. השירים בוצעו בגרסאות דומות, כמעט זהות למקור: גושן נשמע נפלא, הנגנים מעולים אך חסר היה הטוויסט, ומזמר עם להיטים בסדר גודל של גושן, הייתי מצפה לעיבודים מחודשים לביצועים שאנחנו מכירים כבר שנים רבות. ולראייה, הביצוע המחודש היחיד (!) במופע, "איפה את", שהיה אקוסטי ומרגש- היה הטוב ביותר מבחינה ווקאלית לאורך כל הערב.
המופע כלל לא מעט רגעי שיא, אשר המשותף להם, ובמפתיע - הוא היותם דווקא קאברים. הראשון, אירע כש-"עדיין ריק", השיר שיצר עבור לירן דנינו (וכנראה מתחרט על כך עד היום) החל להתנגן, הבסים החלו לעלות לראשונה בערב ומילאו את האולם -והקהל בתגובה, צעק את הפזמון עד שגושן נותר פשוט ללא מילים.
בהמשך, הפתיע את הקהל כשהחל לשיר את "הכל עד לכאן" של עמיר בניון המוכשר. בניון, שתוכנן מראש שיתארח, עלה לבמה והצטרף לגושן בביצוע לשיר. אחריו, ביצעו יחד את "נחכה לך" (השיר המשותף של גושן וישי ריבו) וכמובן את "ניצחת איתי הכל" האלמותי. הקול המהפנט של בניון בשילוב זה של נתן מילאו את ההאנגר בהתרגשות רבה.
רגע לפני הסוף, אחרי שגם שירים קצביים כמו "באה אליי", "דור הסתלבט" ו"דברי איתי יותר" בוצעו והקהל היה חם ונלהב מאי פעם, הפתיע הזמר והחל לספר על שיר ששמע השנה והתאהב בו מהרגע הראשון. לא עברו דקות בודדות עד שהגיח לפתע עדן חסון אל הבמה, הזמר שכבש כל במה אפשרית ב-2019 ולאחר ששרו יחד את שירם "מה עבר עליי", הבמה נדלקה בתאורה צבעונית מחשמלת וחסון המוכשר שר את "אין יותר מועדונים" הכייפי למול המעריצים הנרגשים.
ההופעה של גושן היא חלק מפסטיבל "זאפה גולדסטאר סאונד סיסטם", הכולל בתוכו שלל מופעים המוקדשים לאלבומים מיוחדים של אמנים. בפועל, אווירת הפסטיבל הורגשה בעיקר במתן מחירים מופרזים לאלכוהול ורחבת VIP הזויה, אין מילה אחרת, שבה - במידה ושילמתם יותר, כמובן, תשבו על כיסאות בר בקומה השנייה של המתחם- במרחק 50 מ' מהבמה (ואם לא תפסתם כיסא, תיאלצו לעמוד). באופן לא מפתיע, האזור היה מורכב מהמיעוט המבוגר שנכח בהופעה, שהעדיף כנראה לשבת מאחור בנחת, מאשר להצטופף עם מאות הצעירות בשנות העשרים לחייהן (רוב נשי מוחץ, סורי) שהתגודדו סביב הבמה.
יש שתי סיבות עיקריות אשר בזכותן כל שיר של גושן הופך לקונצנזוס ומצליח לחדור ללב הישראלי: ראשית, חלק משיריו מזכירים מאוד זה את זה (סוס מנצח, אתם יודעים). גושן יצר לעצמו סגנון בלעדי 'נתן גושני' שכזה - אשר נע בין פופ-רוק לנגיעות אלקטרוניות. הנוסחה המושלמת. ושנית, הוא פשוט יודע את העבודה: כל שיר מוגש בצורה פנומנלית, כאילו כתב כל מילה זה עתה, וכשהוא מקפץ מצד לצד על הבמה, מסתבר שגושן מצויד באופן טבעי בערימות של כריזמה, מסה של כישרון, חיוך מתוק ומתוזמן ומבט מיוסר קבוע שגורם לכל מעריצה לרצות לחבק אותו עד שיגיע הבוקר. אה, וכובע כמובן. עכשיו, ברור למה המופע סולד אאוט?