"לצעוד על המים/ למדתי מאמי לצעוד על המים/ להיות ולא להיות/ להיות קרה/ לא נגועה/ לשמור על כיסופי תוגה/ וגעגוע מתמשך/ שלעולם/ לא נענה/ לגעת ולסגת ראשונה/ ולשמור על תקווה".

את השיר היפה הזה, "לצעוד על המים" שמו, כתבה ננה שרייר, מותג קולינרי גיאורגי (מסעדת "ננוצ'קה" ז"ל) ואשת חברה בולטת, שחושפת כישרון נוסף בפקעת כישוריה. את השיר – שהלחין עדי מדנס - שרה בקול זך ועדין דנה עדיני. תוך כדי, קוראת שרייר את השיר, לצלילי הלחן.

עד היום ידענו על כישורייך הקולינריים. מתברר שאת גם משוררת מוכשרת.
"תלוי מי נותן לך את הטייטל משוררת. תמיד כתבתי שירים ופרסמתי אותם על המפיות ב'ננוצ'קה', אבל אף פעם לא היה לי צורך להוציא ספר שירים, מפני שהייתה לי התפוצה הכי גדולה. כל יום קראו משיריי 700 איש. לא כולם התייחסו לזה כאל שיר. חלק התייחסו לזה כאל מפית. רק חדי הבחנה שמבחינים בדברים ראו שיש כמה שירים שמתחלפים על המפיות. מצאתי שזה אפיק פרסום מדהים וראוי. טייטל של משוררת נשמע קצת גבוה מדי למישהי שלא ידועה כמשוררת".

איך היית מגדירה את עצמך?
"אני מעדיפה הגדרה צנועה של אשת תרבות. גם המסעדה שלי הייתה תמיד מקום של מפגש חברתי. העניין הקולינרי היה משני בעיניי. אף פעם לא לקחתי אותו יותר מדי ברצינות, אלא יותר מפגש שמאפשר התכנסות של אנשים. תמיד היו במסעדה תערוכות, ערבי שירה, הופעות של מוזיקאים. את המקום עיצב בהתחלה הצייר מאיר פיצ'חדזה ז"ל, כך שזה היה סוג של סלון גדול, והאוכל והשתייה היו מעין תירוץ למפגש".

על עטיפת הסינגל כתוב: המפיות מארחות את דנה עדיני וננה שרייר. מה זה המפיות?
"'המפיות זה פרויקט של עדי מדנס. הוא עשה לי את המוזיקה לסרט הדוקומנטרי 'איכן שפועם לבך' (2016), שליווה אותי במסעי בגיאורגיה אחרי אמי הביולוגית. ב'מחוברות' נודע לי שאני מאומצת".

מצאת את האמא הביולוגית?
"לא. לצערי לא מצאתי. השנים לוקחות גם אנשים וגם סודות. חבל שכך אצטרך לסיים את חיי, בלי לדעת מי הייתה אמי הביולוגית".

אומרים שהסודות רעילים.
"סודות בהחלט רעילים. חד־משמעית. סודות פוגעים בתת־הכרה ובתת־מודע שלנו, והם מחלחלים החוצה".

כתבת בשיר: "למדתי מאמי לצעוד על המים". לאיזה אמא התכוונת?
"אמי הנעדרת. אי אפשר ללמוד משום אמא לצעוד על המים, אלא אם היא אמא נעדרת".

זה בור שאת לא מצליחה למלא?
"לא. זה כמו לרחף מעל משהו שאמור להטביע אותך. אבל אתה בעצם תמיד צף למעלה".

מה זה "כיסופי תוגה"?
"כן, ראיתי שזה עלה הרבה בכל מיני דיונים. אנשים חושבים ש'כיסופי תוגה' זה כשל לוגי. מצאתי בעברית מבנה מאוד אינטואיטיבי – כלפי השפה. כמו השלט ניאון שהיה ב'ננוצ'קה': 'איכן שפועם לבך עדיין לא טיילתי'. איכן, לכאורה, זאת שגיאת כתיב, אבל בעצם זאת לא שגיאה, כי זה משפט האיכה. יש כאילו כשלים לוגיים בשפה, שאנחנו כאילו משתמשים בהם, אבל הם הרבה יותר מדויקים נפשית. בסופו של דבר, אם אתה הולך אחורנית, אתה מגלה שהמילה היא אמיתית, למרות שהיא נאמרת הרבה פעמים בטעות, בשגיאת כתיב, לא נכונה תחבירית וכו'".

שמרת את כל שירי המפיות?
"יש לי כמה ארגזים עם מפיות מסוימות, ויש כמה שהתכלו. אתה צריך להבין שכל שיר הודפס על 40 אלף מפיות. זה מפיות. לא ספרים. אל תתבלבל. אז כל פעם הייתי מדפיסה שיר אחד, רואה לאיזה שירים אנשים מתחברים, ואז חוזרת לשירים שמבקשים יותר".

מתכוונת לכרוך אותם יום אחד בספר?
"אני מעדיפה לפתוח מסעדה, כדי שאוכל שוב להדפיס את השירים על מפיות ולפרסם אותם. בינתיים אני אוספת שירים חדשים למסעדה החדשה שאני מתכננת לפתוח עוד כמה חודשים. לא בסגנון 'ננוצ'קה', שסגרתי לפני שנה וכמה חודשים. סגנון אחר. צריך להתחדש. אחרי שעוסקים הרבה שנים בדבר מסוים, חייבים לקחת ממנו זמן, מרחק ופרספקטיבה. כל מה שצריך בחיים זה פת לחם, כוס יין, טיפה השראה ושירה".