המפיק המיתולוגי סולו יורמן, שאחראי להצלחה של אמנים כמאיר בנאי, החברים של נטאשה, גלי עטרי ואריק סיני, הלך לעולמו היום (שבת) בגיל 70. יורמן, יליד טימישוארה, עלה עם משפחתו בילדותו לחיפה. בשנות ה-60 היה חבר בלהקת קצב מקומית אך בראשית שנות ה-20 לחייו עבר לתחום ההפקה והאמרגנות, כשהפיק את מופע הגסויות המצליח – "עומד לי על קצה הלשון" בכיכובו של ישראל גוריון.
האמן הבולט הראשון שניהל יורמן היה אריק סיני, שעבר בשלהי שנות ה-70 מחיפה לתל אביב ועם יורמן, כמנהל, הקליט את מיטב אלבומיו בשנות השיא שלו באייטיז.
בהמשך הפיק יורמן למאיר בנאי את אלבום הפריצה שלו – "גשם" וניהל בין היתר את הקריירות של יעל לוי, גידי גוב וגלי עטרי.
סולו הפיק במקביל מספר פרויקטים, ביניהם "סולו ראשון" של כישרונות צעירים, שבו השתתפו בין השאר מיסטר הרי עם הלהיט "אל תשכחי אותנו", פבלו רוזנברג ואתי אנקרי. כמו כן היה אחראי ל"בציר טוב", הרומן המוזיקלי של אילן וירצברג ושמעון גלבץ למילות השירים של המשוררת יונה וולך, ולסרט "שוברים", שבו השתתפו בין היתר הטאלנטים שלו, סיני, בנאי, עטרי ודודו דותן.
בתחילת שנות ה–90 הפיק את אלבום הבכורה של החברים של נטאשה וכן הפיק אלבומים ליצחק קלפטר ולדני רובס, ולטל גורדון, גרושתו, שהייתה גם האחרונה שניהל אישית.
"יפה שלי, אני לא יודעת איך להיפרד ממך. זה לא יכול להיות עולם בלי סולו", פרסמה גורדון בעמוד הפייסבוק שלה.
לאורך שנות ה-2000 הוסיף יורמן להפיק מופעים, בהם "קסם המזרח" בכיכובם של שלמה בר, אהובה עוזרי ורמי דנוך, "טיפול נמרץ" (מופע הבמה האחרון של דודו טופז, אותו הפיק יורמן לצד שוקי שצוב), המופע "הללויה לקובי אשרת" ועוד.
בשנות האלפיים, לאחר הפקת מופע "קסם המזרח", נקלע סולו לקשיים כלכליים. ב–2011 הוצא נגדו צו כינוס נכסים, שבוטל ב–2014. כשפגשתי אותו בשנת 2016 לראיון שפורסם ב"מעריב" הוא נאבק על קיומו, גר בדירה צנועה במרכז תל אביב, היה שרוי בחובות לשוק האפור והתקשה לראות אור בקצה המנהרה.
איך מפיק מצליח כמוך מגיע לפשיטת רגל?
"זה גלגל שחור שנמשך 15 שנה. החל מהגירושים מאשתי הראשונה, דרך הפקות שהצליחו אמנותית אך הפסדתי עליהן כסף, מוסדות ומועדונים שמבטיחים לך הבטחות ואתה משקיע ובסוף הם נעלמים לך. בעלי מועדונים הזמינו אצלי הופעות ונתנו צ'קים ללא כיסוי, אז הבנק חסם לי את האשראי וצברתי עוד ועוד חובות. מכרתי את הדירה שהייתה לי בהדר יוסף כדי לכסות אותם, אבל זה לא הספיק. וכשלא הייתה ברירה, פניתי לשוק האפור, מקום לא הכי נעים לבלות בו. ולמרות זאת, נשארתי בלי כלום".
קיבלת איומים?
"בזכות המלאך ששומר עלי, שאולי, שסייע לי בשנה האחרונה לשלם את הכספים בזמן, זה עדיין לא קרה. אבל עכשיו, כשכבר אין לו אפשרות לעזור לי, אני פוחד ללכת ברחוב, חושש שיהרגו אותי. עוד לא הגעתי לזה, אבל אני ממש ממש קרוב לזה. אני מפחד. יש לי טעם לחיות רק בשביל הבת הקטנה. אני חושב לא פעם על התאבדות. כמה אני יכול לחכות לטוב? אין לי אף אחד. אני אדם בודד. עזוב. אם לא אקבל תמיכה, אז אין מוצא. אני עושה דברים ועובד כל הזמן, אבל לא בכל הפקה אתה יכול להרוויח. אני לא יכול לסחוב יותר. אני הולך ונחלש".
פנית לאנשים נוספים או לגורמים כלשהם בבקשה לעזרה?
"אין גופים שיכולים לסייע. אני חושב שזה עניין של הממשלה לדאוג לנו. יש הרבה מפיקים שנתנו את החיים שלהם למען התרבות, וזכותם הבסיסית היא להתקיים בכבוד. כל מה שהשגתי זה מעבודה קשה, ועכשיו כשאני צריך עזרה אין למי לפנות. אני עובד בתחום השירה העברית כמעט 50 שנה, עשיתי קרוב ל–500 שירים, עשרות להיטים, גידלתי דורות של אמנים, הפקות בלי סוף, 24 תקליטי זהב ופלטינה. לא מגיע לאדם כזה קצת כבוד? שמישהו יבוא ויגיד 'אני תומך בך, אני אעזור לך'".
יש לך חלום שעוד לא הגשמת?
"אין לי חלומות, יש לי פנטזיות אמנותיות שאני מנסה ליישם. יש כמה פרויקטים על הפרק, אבל אני לא יודע כמה זמן אחיה כדי להגשים אותם".
יורמן, שהשאיר אחריו 4 בנות, עבד בשנים האחרונות בעבודות מזדמנות (בהן נהג של חברה להשכרת רכב) שאינן קשורות לתחום ההפקה. לפני כארבעה חודשים חלה במחלת הסרטן והבוקר, לאחר אשפוז ממושך בבית החולים "איכילוב", הלך לעולמו.
חברו הקרוב סיפר: "הוא לא רצה לחיות. כך פשוט. היה לו סרטן בעצמות שעבר בהצלחה, אבל הוא פשוט לא רצה לחיות. ביקרתי אותו לפני כמה ימים ב'איכילוב' והוא ביקש ג'וינט. עצוב מאוד".