"שלום לך, קורונה", אומר עוזי פוקס וממרק את מיתרי קולו העוצמתיים לקראת חידוש מופע ההצדעה שלו לשירי זמר הנשמה האנגלי ג'ו קוקר בשישי, ה-26 החודש, ב"טרמינל 4", במתחם הרכבת בתל-אביב. "תמיד הוקרתי את הזמר הזה, שנתן את כל כולו על הבמות והלך לעולמו לפני חמש שנים וחצי. כשקיבלתי מהמפיק שוקי שצוב הצעה לצאת במופע שיתבסס על שיריו של קוקר, לקחתי אותה בשתי הידיים".
בדרכו אל ה"טרמינל", פוקס, החמוש בשירי קוקר, שיתף פעולה עם כרמי שמרון, שלה מופע משירי ארתה פרנקלין. "אני לא יודע אם קוקר וארתה הופיעו אי פעם יחד, אבל לנו יצאה הופעה בלתי נשכחת עם 'העבריים מדימונה", מעיר פוקס.
כיום, מלווים ביצועיו הנמרצים של פוקס לשירי קוקר בהרכב מכובד של שישה נגנים, בראשות המנהל המוזיקלי שלהם, הפסנתרן סטניסלב ("סטס") צ'ומקוב ושל שלוש זמרות ליווי. "רציתי משהו מקביל למה שהיה בהופעות של קוקר כדי שיהיה אותו צבע, קרוב ככל האפשר למקור", הוא מעיד.
פוקס מספר בהתלהבות על המופע הזה, שבו הוא הולך ל"נער" את הקהל שדי "התייבש". אולם, כשאגב כך עולה כדבר מובן מאליו שמו של חברו הקרוב מאז נעוריהם, גבי שושן, ששם קץ לחייו לפני קצת למעלה מארבע שנים, משתנה כליל נימת דבריו.
"זה לא נותן לי מנוח מה שקרה לגבי, מי שבשנותיו האחרונות חלק מופע מלהיב עם שרי ואיתי", הוא סח. "ידענו על מצבו הקשה וניסינו לעזור לו במידת האפשר, אבל זה לא צלח. אף אחד לא ציפה שיבחר בצעד כה נואש".
הסקת מסקנות מהאסון של אובדנו?
"ככל שאמן מתבגר, חשוב לו שיהיה מוקף במשפחה ובחברים וגם יידע איך להתנהל".
כלומר?
"גיל זה לא משהו שקופץ פתאום על הבן אדם. רצוי מאוד לשים משהו בצד כדי שיהיה מוכן לעת צרה, כמו שאומרים. גבי היה תמיד כישרון מוזיקלי מדהים, אבל לא השלים עם העובדה, שרגעי התהילה של זמר לא יכולים להימשך לנצח. הכישלון הצורב של האלבום האחרון שלו, שאיתו כה קיווה להשיג אוזן קשבת, הכה בו ללא תקנה, ומה'סטירות' שחטף הוא כבר לא התאושש".
"יש להבין שזה לא רק הסיפור של גבי, אלא של כולנו, האמנים הוותיקים", פוקס עובר מנהמת לבו אל מצבו בגיל 73. "אתה חושב שאני לא חטפתי סטירות כאלה? לאחר להיטי העבר שהיו לי, כמו 'אין לך מה לדאוג', 'ילדונת', 'קשת בענן', 'כן כן, לא אז לא' וקודם לכן 'שחורה ונאווה' מהמחזמר 'אל תקרא לי שחור', אלבום 'אמצע החיים', שהוצאתי ב-2008, בכלל לא התקבל. ההוצאות היו גדולות. חשבתי שאם להוציא אלבום אחרי הרבה זמן, אז שיהיה משהו שאוכל להיות שלם איתו. זה לא הספיק. אבל ככל שהשירים לא הושמעו, הבנתי שקם דור חדש, שנוהה אחרי מוזיקה אחרת".
מאז אובדנו של שושן, פוקס ממשיך להופיע עם שרי, שותפתו להרכבם הבלתי נשכח, כשעמם מלהיבה את הקהל רותי נבון, בת דורם. "זה משהו שלא נגמר וב-18 באוגוסט מצפה לנו הופעה בזאפה הרצליה", הוא מבשר. "כשלא מופיעים לבד, זה נותן כוח".
פוקס השכיל לא להתבסס רק על מוזיקה. בשובו ב-90' ארצה, לאחר עשור בארצות הברית, הקים את אולפן הדיבוב "נ.ל.ס" שעד מהרה נהיה מהמרכזיים בענף. לפני שנים אחדות מכר אותו. "התעייפתי", הוא מנמק. "קמו אולפנים מתחרים, שהורידו מחירים, התחרות נהייתה קשה, כמו שקורה בין דוכני פלאפל מתחרים, וכל העניין כבר לא השתלם".
וכיום?
"כיום אני לא עושה שום דבר אחר חוץ ממוזיקה".
והקורונה?
"זה תפס אותי כמו את כל עם ישראל ואת העולם. בגילי מצאתי את עצמי בקו החזית. פתאום סגר ואי אפשר להיפגש עם הילדים ועם הנכדים. יותר מחודשיים ויקי בת זוגי ואני היינו סגורים לנו בבית השכור שלנו בקדימה-צורן".
"סגורים" ומה?
"מבחינת העברת הזמן יש לי יתרון בכך שמתי שאני רוצה אני עולה לאולפן שלי ועושה מוזיקה בהנאה. יש לי יתרון נוסף בכך שכמנהגי מזה שנים הכלבים שלי מוציאים אותי לטיול בחיק הטבע".
אגב כך יש געגועים לקהל?
"לא רק. לבמות. לחזרות. למפגשים עם חברים. יוצא דופן מכך היה כשממד"א קראו לשרי ולי לצילומי קליפ בשבילם על-פי 'להשתטות לפעמים', הלהיט הגדול של גבי שושן. כל אחד מאיתנו שר מביתו וזה התחבר בזום".
והפרנסה?
"המצב קשה. לא מרוויחים כסף ואין פרנסה, חוץ מתשלומים דחויים שזמן פרעונם הגיע. חיים מהביטוח הלאומי, אבל מסתדרים. הבן אדם צריך לדעת להתאים את עצמו לתקופה".
"משרד התרבות לא עושה מספיק למען האמנים הוותיקים", טוען פוקס. "בעיניי זאת פאשלה כשיש לא מעט אמנים שנמצאים במצוקה. בפרט יש להבטיח הכנסה חודשית מסוימת לאמנים ותיקים שכבר לא יכולים להופיע כדי שיוכלו לחיות בכבוד".
ועכשיו המופע משירי ג'ו קוקר. "אני מאוד מתרגש", פוקס חולק עמנו את רגשותיו. "מספיק עם הקורונה. הגיע הזמן לחזור במרץ לבמה ולשוב לעשות מוזיקה בשביל הקהל ובשבילנו".
הוא שומר הפתעה לסיום דברינו. "מחכה לי מופע משירי אריק איינשטיין עם נגנים שליוו אותו במרוצת השנים, בהם החבר שלי מאיר ישראל, מורדי פרבר, מיכה מיכאלי ומשה לוי, שכל אחד מהם הוא מלך בכלי שלו", מבשר פוקס.
כאן אתה די מפתיע. לאחר שלפני כיובל שנים אריק קצת התפרחח בערוגת הקצב שלך, הרי רוב הזמן היה מרחק בין המסלולים המוזיקליים שלכם.
"לכן, תחילה נרתעתי כשפנו אלי. 'אני לא יכול לגעת בזה', אמרתי בכנות. 'תנסה', נתנו לי צ'אנס. אז נהייתה לי צמרמורת מאיך שזרמתי עם השירים של אריק, שבהם התאהבתי".