"כשאני רואה את תהליכי הגסיסה של התרבות, זה פשוט קורע אותי", מתפרץ דוד ד'אור, מי שהביא הרבה אור ותקווה לזמר הישראלי - וזועק בטרם יתייחס לשיר החדש ששחרר. "כן, זה קורע לשמוע את אנשי הצוותים שסביבי אומרים בבכי גדול שאין להם מה לאכול ויש לי הרגשה שלא יהיה קל לחזור ולהניע את הגלגל".
נפגעת אישית?
"הייתי אמור להופיע בשני קונצרטים עם תזמורת סימפונט רעננה, כל הכרטיסים נמכרו ולאחר כל מה שהשקענו בחזרות, הם בוטלו ונאלצנו להחזיר את הכסף לרוכשי הכרטיסים. איך נפגעתי? - מפברואר אני בבית, לא עובד. אני יכול להחזיק מעמד כמה חודשים, אבל גם לזה יש גבול".
כאן מוסיף ד'אור הערה חשובה: "אנשים חושבים בטעות שהזמרים בישראל יכולים להרשות לעצמם להפסיק לעבוד אם הם רוצים, כמו אלטון ג'ון וכמו סטיבי וונדר לדוגמה. אין לי טענות, אבל אני בהחלט לא בשכבה הדקה של זמרים שבהחלט הפכה כאן להיות עשירה. מה עם כל האחרים?"
כשאתה מתייחס לזמרים ולעושר, מי כמוך מכיר את הבעייתיות הנלווית לכך.
"אכן, כזה היה הקטע של אריק איינשטיין, מי שהיה חבר קרוב שלי ושל אשתי. למרות שרבים נטו לחשוב שהוא היה עשיר, אריק, עם כל גדולתו, היה רחוק מכך. בסך הכל הוא גר בדירת שלושה חדרים בלבד בקומה שלישית, בלי מעלית. וכאן היה מדובר בפרנק סינטרה של ישראל!"
"יש שיאמרו לנו לא לקטר, כי בעיניהם הופעות, כמו כל התרבות, הן מותרות", ד'אור ממשיך ברצף דבריו. "כמה טיפשי לחשוב כך. הרי התרבות היא מזון לנפש, מזון לנשמה. אי אפשר לדמיין עולם ללא מוזיקה, ללא תיאטרון, לא קולנוע. התרבות היא הסיבה לחיים ואת זה גודעים!"
"עוד משהו", מוסיף ד'אור. "הקהל מאוד-מאוד חסר לי. פתאום אני עוד יותר מבין כמה אני אוהב להופיע ולתקשר עם קהל במצב פנימי כל כך עמוק ושחרור דברים מתוכי. עם המוזיקה תקשרתי עם אנשים מלב אל לב ועכשיו זה חסר לי".
השתתפת בהפגנות התרבות?
"עד עכשיו - לא. אבל מחר (שני) אני עולה להפגנה הגדולה שלנו בירושלים".
למרות שאתה מוכר כאחד שהוא לא טיפוס של הפגנות.
"אני אכן לא טיפוס של הפגנות, גם לא אדם פוליטי. אני לא מבין פוליטיקה וגם לא את אלה שהולכים לשם. רבים מדי מההולכים לפוליטיקה מסתאבים בצורה או אחרת במערכת כוחנית ושקרית ומשנים את דעותיהם מקצה לקצה בלי להניד עפעף ובלי בושה".
מהן ציפיותיך משר התרבות והספורט החדש?
"טרופר הוא איש שאני ממש מחבב והוא נראה לי כפוליטיקאי מסוג אחר, נעים, קשוב, רגיש ואינטליגנט. אני מקווה שתכונות אלה ישתקפו בעשייה שלו. לפני הכל אנחנו מצפים שאנשי התרבות שכל חייהם שילמו לביטוח הלאומי מבלי לקבל שקל חזרה, זאת ההזדמנות שלהם להיעזר בשעת חירום כזאת ולא להיות בסוף התור של מקבלי הסיוע. כמו כן, לא מובן לי מדוע מחדשים את פעילות אולמות האירועים ולא את התרבות".
כמי שלא הופיע בבארבי, מהי דעתך על הפגנת היחיד של שאול מזרחי?
"סגנון ההופעות שלי לא הביא אותי להופיע בבארבי ואינני מכיר את מזרחי, גם אין לי מושג מה בדיוק הוא מבקש, אבל לבי כאב לראות את מצוקת האיש הזה, שעושה רבות למען המוזיקאים בארץ. לדעתי על כולם להיות כעת יחד".
ולגבי השיר החדש שהוצאת, "יש דברים לא מובנים", עם מילים ולחן שלך?
"דמיין סיטואציה שבה אתה בציפייה לקראת מופע גדול, שהושקעו בו הרבה כספים ואומרים לך שכל הכרטיסים נמכרו. שמחה רבה, לא? ואז אומרים לך שאתה לא יכול לשיר. כשאתה טוען שאתה כן יכול, אומרים שאסור ואי אפשר כי משהו קרה בעולם. מאז עוברים ארבעה חודשים ושום דבר לא זז. אז אתה קולט שיש דברים גדולים מאיתנו. כמו הקטע משירו של חלפי, המצוטט על קברו של אריק (איינשטיין) - 'אני מצמצם את עצמי/ כדי נקודה/ אלמונית/ שלא להטריד בגופי/מלכויות".
למי מופנית בשיר שלך הקריאה "בואי נשמור עלינו?"
"אשתי פזית, האהבה שלי מגיל 16 והמפיקה שלי".
ומה מאחורי השורה "לא ידעתי לאן ואם הדרך עוד נמשכת"?
"כל חיי בניתי משהו. אני שר משחר ילדותי ותמיד נמצא בדרך לדבר הגדול הבא. הפעם הייתי בדרך למופע ענק בפראג שישלב ציורים שלי. הנסיעה האחרונה שלי לחו"ל לפני שעצרו את הטיסות הייתה לשם כדי לסכם עניין. אז יש קורונה. יש אי-ודאות גם לגבי מופע הסליחות בספטמבר. אז עולה הספק אם הדרך עוד נמשכת".
אתה מצפה שהשיר יושמע בתחנות הרדיו השונות?
"אני מניח שזה לא יקרה, כי תחנות הרדיו מעדיפות להשמיע זמרים שעוד לא הגיעו לגיל 40. אמנם בגיל 55 אני מרגיש צעיר, אבל לא מבחינת המחליטים לגבי מה להשמיע. שיר כמו 'שמור על העולם ילד' הם לא ישמיעו, כי הכל נהיה אינסטנט".
הוויכוח שהיה לך עם גלי צה"ל נשא פרי?
"חלקית. הבנתי שאני לא טוב בוויכוחים. אני לא איש-מריבות. אני לא מסוגל. שהבנתי שצריך להיות נציג של משהו לוחמני, זה לא התיישב עם האופי שלי. אני מעדיף לעשות את המלחמות שלי דרך המוזיקה - ומצר על שלפחות 70 שירים שלי, יפים אחד אחד, שלא הגיעו לידי השמעה. כי אם נזכרים בי, אז כדי להשמיע שיר ישן שלי".
העניין הזה עלה בשיחות שלך עם אריק?
"אריק הצר מאוד שלא השמיעו את שיריו החדשים. הוא היה שולח אלי שיר חדש, יפהפה אגב, שיכול היה ליהפך לקלאסיקה לו היו משמיעים אותו - ושואל מה לא בסדר עם השיר. מבחינתו, זאת הייתה תקופה מאוד מאוד עצובה. היה לא קשה שלא השמיעו אותו, בפרט שכידוע הוא לא הופיע ולא חווה מקרוב את אהבת הקהל, כפי שאני וזמרים אחרים חווים אותה. אריק לא יצא מהבית. מבחינתו, אם לא השמיעו אותו, אז כבר לא אהבו אותו".
ניסית לשכנע אותו שכן אוהבים אותו?
"אין לך מושג כמה. זה לא עזר. אגב, הוויכוח שהיה לי עם גלי צה"ל נגע לאריק, לא לי. באתי לשם וצועק - 'חבר'ה, אתם לא יכולים לעשות דבר כזה. הרי אם ברוס ספרינגסטין יבוא עם שיר חדש, לא יגידו לו 'חכה, קלי קלרקסון לפניך'. אסור היה להתעלם מזמר שהקנה לנו את פס הקול של חיינו בבעיטה. מצאתי את עצמי מול רדיו מסובסד כשאני לבד. מאז השתנו דברים בגלי צה"ל".
אתה מצליח להבין את התופעה של עומר אדם?
"יש מקום גם לעומר אדם, אבל צריך להבין ששום דבר לא בא במקום משהו אחר. ג'סטין ביבר לא בא במקום ברברה סטרייסנד. אבל אצלנו זה הולך לפי או זה או זה. וזה נורא. כי כשמדובר בסגנונות שונים, למה לערבב? ואתה יודע מה חשוב? - צריך לתת לקהל להחליט!"
השיר הוא מקדמה לאלבומך ה-20?
"אין כבר אלבומים. מוציאים שיר אחר שיר וזהו. זה נורא בעיניי. והיה לא פחות נורא כשיפסיקו להדפיס ספרים. כן אלבומים, לא אלבומים, שום דבר לא יעצור אותי. יש לי עוד הרבה מה לתת. המוזיקה היא החיים שלי ולא ארפה ממנה עד יום מותי".
אם כבר מדברים מלב אל לב, האם יושב עליך שאתה, כעת הזמר הישראלי המצליח ביותר בחו"ל, נכשלת דווקא באירוויזיון?
"זה יושב, כי יצאתי לאירוויזיון 2004 באיסטנבול כדי להגשים חלום של אבי המנוח ומרוב מדינות שאז התחרו, עם הפיצולים למדינות קטנות, לא עליתי לגמר. הרגשתי פגוע. שנים לא הייתי מסוגל לשיר בהופעות את 'להאמין'. רק לפני שנה הצלחתי להתגבר".
האירוויזיון היה ההחמצה של הקריירה שלך?
"אכן, זאת הייתה החמצה אישית שלי, אבל הפיצוי לא איחר לבוא כשתוך שנה פיטר גבריאל לקח אותי לסיבוב מדהים בפסטיבלים הגדולים בעולם".
האם ייתכן שתחזור להתמודד שוב בזירה הזאת, כמו אילנית ויזהר כהן בעבר?
"לא ולא. גם חזרו והציעו לי לא פעם, אבל בנושא הזה אני עדיין טראומטי, מה גם שאני כבר לא מתאים. האירוויזיון הפך לתחרות של שואו ושל פירוטכניקה, לא תחרות של שירים".
והחלום?
"למלא את 'קארנגי הול' בניו-יורק עם תזמורת פילהרמונית כשעל מסכי ענק מוקרנים הציורים שלי מול קהל מכל הסוגים והגוונים, כשהמסר הוא שכולנו רקמה אנושית אחת ואני מצליח לחבר עולמות".