מכירים את התחושה המרגיזה הזו שאתם ישנים ולעתים שומעים רשרוש מציק של יתוש שצורם לכם באוזן ואתם רוצים להפסיק אותו אבל הוא ממשיך? זו בדיוק התחושה שחשתי כשהאזנתי ל"מי מצחיק אותך?" של חיים דדון ונער הפלא דקל וקנין.

במקום הרמוניות קוליות נהדרות, השניים מציגים זיופים מחרישי אוזניים למכביר, אי דיוק ווקאלי וסלסולים מוגזמים שאינם במקום הנכון. במקום טקסט עם מינימום אינטליגנציה, אנחנו מקבלים טקסט אידיוטי שמבייש את המבצעים: "הכרתי מישהי אחרת, מותק של ילדה, אולי אלך איתה לסרט, לא יודע מה, אני לא רגוע, מת לדעת מה קורה איתך, עבר לא עוד שבוע, שלא נגעתי בך, ועכשיו לא מחכה, והולך עד הקצה, בעוד דקה אני אצלך, ואם לא תהיי לבד אני אלך". 

אם הכרת מישהי ואתה רוצה ללכת איתה לסרט, אז למה את כופה עצמך לגעת בזו שאתה אוהב וקורא לכך "ללכת עד הקצה", אם כשתראה אותה עם גבר אחר, אתה תלך? בטראש כזה הרבה זמן לא נתקלתי.

מבחינה מוזיקלית, העיבוד טוב והולם את הז'אנר הבכייני, הפזמון קליט יותר מהבתים שדי סטנדרטיים ואנמיים, אך כל זה לא מספיק בשביל שהשיר יהיה שווה שמיעה. אני קטעתי את ה-PLAY אחרי דקה (יש גבול לסבל).

ומה"מזייפים" נעבור ל"מזוייפים", שירו החדש של לואי עלי ("כוכב הבא לאירוויזיון"), בלדה שזוכה לטקסט עוצמתי וכן הנשמע כמו מנטרה להישרדות בחיים ולחן טוב שמשרת היטב את המילים החשובות.

עם זאת, העיבוד די לוקה בחסר לטעמי מהסיבה שהוא לא באמת מצליח להעביר את הויבראציות של המילים והמנגינה ונשמע פחות טבעי לקולו של עלי שמגיש ביצוע יותר טכני וחסר אמוציות עד כי קשה להאמין לו כשהוא שר. במקום לרגש, התוצאה הסופית היא עוד שיר נוסחתי וסתמי לאוסף, וחבל כי היה פה פוטנציאל.

המוזיקאי הוותיק קובי אשרת השיק השבוע שיתוף פעולה חדש ומלודי למדי עם להקת "שלווה" – Touch, שיר שאת מילותיו כתבה נילי פיטרסון והלחין אשרת. הפתיח של השיר מזכיר לי בהשפעתו במובן מסוים את הבלדות של שנות ה-60, סגנון בהשראת Be My Baby של ה"רונטס" ו-Can’t Take My Eyes Off You של פראנקי וואלי.

השילוב הבלתי צפוי בין אנגלית לעברית תפור היטב למידותיהן הווקאליות של הסולניות ענאל כליפה ודינה סמטה והוייב המתקתק שזוכה לטקסט אופטימי ורווי מוסרי השכל רוקם שיר נהדר שכיף להאזין לו שוב ושוב.

הזמרת הוותיקה והמיתולוגית חוה אלברשטיין חבקה השבוע שיר חדש – "זה לא חדש" אותו כתבה בעצמה והלחין אלון עדר. כמעריץ נלהב של אלברשטיין מצאתי עצמי קצת מאוכזב: הפתיח הקולי (שמלווה גם את השיר לכל אורכו) די מרדים והעיבוד הפשוט רק מעכיר את האווירה (אולי זו הכוונה מלכתחילה, אך ציפיתי לעיבוד יותר מהודק).

עם זאת,  הטקסט האיכותי משלים אמנם את המנגינה הקברטית, ולמרות זאת השיר לא מצליח להתרומם או לעניין יותר מדי (גם לא בשיאו), לפחות אותי. חבל, כי אמנם אלברשטיין לא צריכה שום קבלות או הוכחות לכשרונה (קטונתי), אבל גם לא להוציא דברים סתמיים ומיותרים. 

ההרכב – "טריפל F", הרכב Fאנק היפ הופ משובח בהנהגתו של המוזיקאי והיוצר פושטק שחרר שיר בכורה מתוך אלבום בכורה – Play With Me שנשמע שונה בנוף הנוכחי שכן הוא מושפע מאוד ממוזיקת הסול השחורה של שנות ה-60 וה-70 בשילוב גרוב עכשווי.

השיר, כולו בלועזית, נושא את המאזין אחורה בזמן כשהוא מספק מצד אחד ממתק Fאנקי לאוזניים, אך מצד שני מדובר בסגנון די נישתי שקשה לראותו מתפתח יותר מדי פה (זה לא פוטר אתכם מלהאזין לשיר הנפלא הזה).

שאר חברי ההרכב הם: אפרת דהן (שירה), לילך נוף (שירה), שייקה לוי (קלידים), אור סויסה (גיטרה), נתי לנדאו (בס) ודני מאור (תופים).

לפני כשנתיים הקליט היוצר והזמר אריאל כהן את שירו "תבקש, תבקש" שרגע לפני צאתו, הוא החליט לגנוזו. עם פרוץ הקורונה, עלעל כהן בשיריו ומצא משמעות עוצמתית בשיר והחליט כי הגיע הרגע להוציאו לאור.

הזמר והיוצר בתחום המוזיקה היהודית-אמונית בארץ ובחו"ל פרץ לתודעה עם שיר הבכורה – "רגעים עולים ויורדים" שזכה לחיבוק תקשורתי. הדבר הראשון הבולט בשיר החדש הוא קולו הנעים והמרגש של כהן שמתכוון באמת למה שהוא שר, שולט בקולו בצורה אבסולוטית ומציג טקסט אישי של תפילה ובקשה מהיושב למרומים בלחן מלטף וקולע.