שרי, ילידת טירת הכרמל, החלה דרכה כקלידנית וזמרת בלהקות קצב מאזור טירת הכרמל, בהן "הנשמה" ומאוחר יותר בלהקת "סילבר ספון". את שירותה הצבאי עשתה בלהקת פיקוד צפון ועם שחרורה ופנייתה לקריירת סולו במסגרתה חברה למפיק, למנהל האישי ולאיש יחסי הציבור צביקה כגן ולמלחין והמפיק המוזיקלי רוני וייס.
פריצתה הראשונה כזמרת סולו הייתה בשנת 1978 כשהשתתפה בפסטיבל הזמר והפזמון עם השיר "למה לא" שיצרו עבורה אליעוז רבין ורוני וייס. במקביל פיתחה קריירה בחו"ל שזכתה להצלחה נאה עם הלהיט Let’s Go Wild.
באותן שנים קוטלגה שרי, במכוון או שלא, כזמרת דיסקו והשתתפה בשנת 1978 בפסטיבל שירי הילדים עם השיר "ילדיסקו" שקטף את המקום הראשון (על אף שבאה מרקע של רוק וכראיה בשנת 1980 הקליטה את הרוק הבועט של מירית שם אור וצביקה פיק – "דם חם").
בשנת 1979 השתתפה בפעם השנייה בפסטיבל הזמר והפזמון וביצעה בו את השיר "לעולם בעקבות השמש" שהפך ללהיט ענק ולאחד משירי הדגל שלה, כשזמן קצר אחרי כן, בשיא המומנטום, הוציאה את אלבומה הראשון – "זה הרגע.." בהפקתו המוזיקלית של רוני וייס שגם הלחין את שירי האלבום.
שיר הנושא מהאלבום, "זה הרגע לאהוב", זכה להצלחה גדולה ועד היום מזוהה עם הזמרת ועם תקופת הדיסקו של סוף הסבנטיז, כשאת מילותיו כתב אליעוז רבין ואת מנגינתו יצר רוני וייס.
"מעטים יודעים אבל יש סיפור לא יאומן מאחורי השיר הזה", מספר רבין שחתום בין השאר על קלאסיקות כ"זה טוב זה טוב" (שוקולד מנטה מסטיק), "אין לי אהבה" (שימי תבורי) ו"ציפורים" (דודו זכאי). "רוני וייס ואני היינו ועד היום אנחנו חברים קרובים מאוד ועבדנו על הרבה שירים ביחד ובשנת 1975 היה לנו רעיון ליצור שירים לפי סדר ה'א'-ב'' כשכל שיר נקרא על שם אות לפי הסדר. השיר הראשון 'אדם' הושר על ידי הצמד אורי ודליה והיה ללהיט. השיר השני – 'בית' גם הוקלט והשיר הרביעי 'דווקא' הוקלט על ידי נירה גל. השיר השלישי – 'גמל' לא הוקלט שכן לא מצאנו לו מבצע מתאים".
התפנית אירעה בשנת 1978 כשרבין ווייס החלו לעבוד עם שרי על אלבום הבכורה שלה, והציעו לה ולמנהלה, צביקה כגן את השיר "גמל". "שרי אהבה את המנגינה אבל היא וצביקה לא רצו לשיר שיר דיסקו על גמל והתבקשתי לכתוב לו טקסט אחר לגמרי, וכך בעצם נולד הטקסט השני ללחן הזה – 'זה הרגע לאהוב'" והשאר היסטוריה".
במיוחד ל"מעריב", תוכלו לקרוא לראשונה (באדיבותו של אליעוז רבין) את הטקסט המקורי של מנגינת "זה הרגע לאהוב" – "גמל", כשעל המילים, כאמור, אמון רוני וייס.
גמל / מילים: אליעוז רבין , לחן: רוני וייס (המילים המקוריות של "זה הרגע לאהוב")
שא רגלים בן גמלים, שא רגלים.
צא לדרך עם פרסה ועם דבשת.
עוד קוצים רבים נכונו
לגמל אשר נבון הוא.
צא עכשיו לדרך , בן גמלַיִם
כספינה מפלגת על יבשת.
על הכל מביט מעל, בשתי עיניים.
מצטחק וצווארו מנענע.
עוד מראות רבים יראה הוא,
בשבילי מדבר קורא הוא,
פעם בשנה לוגם הוא מים
וממשיך מיד לפסוע, כל יודע.
פזמון:
אז מה אם הוא לוגם? מה אם הוא לוגם?
הן אלו מים שנפשו להם זקוקה, וגם אני.
כן הוא מתכונן, כן הוא מתכונן,
הרי בעוד יום או יומיים
הוא יוצא אל המדבר הרוחני.
וגם אני!
אם תביטו מן הצד פתאום תבינו:
הוא אשם ! הוא ומראהו האומלל!
מזנב עד קצה הלסת
בארבע רגליו רומס את
ערכינו, עוד מימי אברהם אבינו-
לא נגמל מהרגליו- הוא הגמל!
שא רגלים, בן גמלים,
שא רגלים, בן גמלים,
שא רגלים, בן גמלים,
שא רגלים!