עם התעוררות התרבות מתרדמת הקורונה, גם הקונצרטים חזרו להשמיע את צליליהם. איך זה עובד? איך זה מרגיש? על כך בראיון מיוחד עם המנצח, המלחין והפסנתרן ירון גוטפריד, המניף השבוע, כולל מוצ"ש, את שרביטו על קונצרטים של התזמורת הפילהרמונית הישראלית.
בכך חוזר גוטפריד אל דוכן המנצחים לאחר שלושה חודשי השבתה מאונס מאז הקונצרט האחרון שלו, שבו ניצח על התזמורת הסימפונית ירושלים ערב הסגר. "זה לא היה טראומטי בשבילי לא לנצח מאז בגלל שיש לי הרבה עיסוקים נוספים", הוא אומר. "כך יכולתי להתפנות להלחנה, עיסוק שאני בדרך כלל מחפש בנרות זמן פנוי כדי לעסוק בו".
כלומר, הרווחת מהקורונה?
"כן, הרווחתי, אבל אני שמח שזה נמשך רק שלושה חודשים כשאני רואה מדינות שבהן הודיעו על חידוש הקונצרטים רק בינואר 21'. איך אומרים? - למזלנו יצאנו בזול מכל הסיפור".
ספר איך היה בקונצרט הראשון שלך השבוע בהיכל התרבות.
"היה מוזר. אני רגיל לנצח באולם מלא כשמאחורי הגב שלי כ-2,500 איש, אפילו 2,800. הפעם בגלל השמירה על הריחוק החברתי היה אישור מיוחד ל-500 איש בלבד באולם שישבו בקפסולות. המצב כעת לא רגיל, אבל יש שמחה בלב, ששוב עושים מוזיקה, מה שמעיד על חזרה לחיים הנורמטיביים".
והנגנים?
"הם נדרשים לריחוק חברתי ולא יושבים צמודים זה לזה. כולנו, כולל המנצח, מפוזרים יותר על הבמה, מה שיוצר אנרגיה אחרת, אפילו סאונד אחר".
ובאשר לרפרטואר?
"אני בחרתי את היצירות שעליהן אני מנצח. מכיוון שאנחנו בשבוע האחרון של האביב, הלכתי על תוכנית אביבית במיוחד, מה שמסמל התחדשות וחדווה מסוימת".
תפסתי אותך על חם. עכשיו אני הולך להפתיע אותך.
"נסה".
גם כשראיינתי אותך לפני 18 שנה, הייתה בתוכנית "אביב בהרי האפלצ'ים", יצירתו הנהדרת של המלחין היהודי-אמריקאי אהרן קופלנד.
"אז כאן אספר מה קרה לי בהקשר ליצירה הזאת אחרי הראיון ההוא. קיבלתי מילגה לשהייה של חודש במרכז האמנויות מקדואל, הנמצא בלב שמורת טבע בארצות הברית ויכולתי ליצור בו מוזיקה בראש שקט. ומה אני רואה שכתוב שם אם לא שבאותו סטודיו קופלנד הלחין את 'אביב בהרי האפלצ'ים'".
היצירה הזאת מאוד מוכרת לחובבי המוזיקה הקלאסית, גם יצירה נוספת שאתה מנצח עליה השבוע, הסימפונייה הראשונה של רוברט שומאן, היא סימפוניית "האביב". אבל מניין שלפת את "בהישמע קול הקוקייה הראשונה באביב", יצירתו של המלחין הבריטי פרדריק דיליוס?
"דיליוס הוא מלחין שלא מרבים לבצע את היצירות שלו, אבל היצירה הזאת לא רק שהתאימה ברוחה לתוכנית השובע, אלא גם מביאה מבט אחר על האביב לעומת היצירות של קופלנד ושומאן. כמו כן היא התאימה מבחינת האורך שלה, כשבגלל מגבלות הריחוק החברתי אין הפסקה ועל קונצרט להימשך לכל היותר 70 דקות".
מה המיוחד ביצירתו של דיליוס?
"הייתי אומר שביצירה שלו יש פחות רעש וצלצולים, יותר מבט פנימה".
אגב כך אתה מיישם אחד העקרונות, המנחים אותך כמנצח.
"נכון. בעיניי חשוב לנגן זו בצד זו יצירות מוכרות ופחות מוכרות, גם להביא יצירות מתקופות שונות. כך גם הפעם, כשלעומת שומאן, שיצר בגרמניה במחצית הראשונה של המאה ה-19 , דיליוס וקופלנד יצרו במאה ה-20".
כשראיינתי אותך ב-2002, התחלת לשמש כמנהל המוזיקלי של התזמורת הקאמרית הקיבוצית, שנהייתה גם התזמורת של נתניה. אני מבין שלאחר שסיימת את תפקידך שם, לא במקרה לא תפסת פיקוד על תזמורת אחרת.
"11 שנה כמנהל מוזיקלי זה מספיק. מיציתי, כמו שאומרים ורציתי להקדיש יותר זמן למגמה חדשה שפתחתי ברימון של הלחנה, עיבוד וניצוח. להתחיל משהו מאפס, זו חתיכת עבודה. מצד שני, נחמד להיענות לנצח כפרילנס על תזמורות בארץ ובעולם וגם להופיע כפסנתרן. כמו שאתה רואה, אני קופץ מדבר לדבר ומאוד נהנה מכך. היום עלינו לשלוט במגוון רחב של סגנונות ולעשות גם וגם, כולל דילוגים מקלאסי לג'ז וההפך, בלי הופעות במועדוני ג'ז. לזה אין לי זמן וזה מעניין אותי פחות".
כשגוטפריד, מזכיר ג'ז לצד המוזיקה הקלאסית שהוא מנצח עליה השבוע בפילהרמונית, זה צפוי ממנו כבנו של בכיר פסנתרני הג'ז בארץ, דני גוטפריד. במידה רבה הוא התפוח שנפל לא הרחק מהעץ. "בנטייה של ירון למוזיקה ניתן היה להבחין כבר בהיותו תינוק", מעיד גוטפריד האב. "אני זוכר אותו בן שנה על הידיים. כשהיו שרים לו שיר בסולם מאז'ורי, הוא היה מחייך וכשעברו למינור, הוא בוכה. וכשהיה בן שלוש וחצי, התחיל לקשקש בפסנתר ולנגן איתי".
הילד, שהוא בוגר האקדמיה למוזיקה למחול ותלמידם של נעם שריף ומנדי רודן, הוא כבר בן 52. הקשר שלו עם הפילהרמונית נמשך מאז היותו בן 25. "זה קרה כשזכיתי בפרס הראשון בתחרות לניצוח במסגרת 'שבוע האמן הצעיר' מטעם הפילהרמונית וקרן התרבות אמריקה-ישראל. הפרס היה לנצח על התזמורת בקונצרט חגיגי. אתה יודע מה זה היה לבחור צעיר כפי שאז הייתי לנצח על תזמורת הדגל של המדינה? - זאת באמת הייתה חוויה מלחיצה. הרגשתי שהנגנים, שעבדו עם מיטב אריות הניצוח, בחנו בשבע עיניים את הבחור הצעיר שבא להגיד להם איך-לעשות-מה. זה שהצלחתי שם, פתח לי הרבה דלתות".
גוטפריד, זכה לפני חמש שנים זכה לשבחי הביקורת כשנענה לאתגר להחליף ברגע האחרון את ולרי גרגייב בניצוח על הפילהרמונית בביצוע בכורה ישראלי על הסימפוניה הרביעית המורכבת של דימיטרי שוסטקוביץ'. מדובר ביצירה שדורשת על הבמה הרכב עצום של 105 נגנים, וגוטפריד הצליח להשתלט עליה במהירות. מאז התהדק הקשר שלו עם הפילהרמונית, כשהוא מנצח על נגניה גם בקונצרטים לא קלאסיים, כמו של מוזיקה מסרטים או ממחזות-זמר לצד הצדעות לזמר ישראלי, דוגמת קונצרט שהוקדש ליהורם גאון.
"זה מה שאני אוהב לעבור מדבר לדבר ולהיות מגוון ככל האפשר", מציין גוטפריד. "אני מקווה שהקשר שלי עם הפילהרמונית יימשך הרבה שנים".