להקת הנח"ל, 1969־1972
זו התחנה המשמעותית הראשונה בקריירה של גידי גוב, והפעם הראשונה שבה נשמע קולו מעל גלי האתר (ובכלל). מכיוון שאמו הייתה מיודדת עם המוזיקאי יאיר רוזנבלום, המנהל המוזיקלי של מיטב הלהקות הצבאיות דאז, רוזנבלום המליץ לו לגשת לבחינה ללהקת הנח”ל, והוא התקבל.
גוב הצטרף בשנת 1969 ללהקה, שהייתה אז בשיא תפארתה, והשתתף בתוכניתה ה־22 “שא לשלום” (נקראת גם “היאחזות הנח”ל בסיני”). הוא שירת בה לצד שמות כמו ירדנה ארזי, דני סנדרסון, אפרים שמיר, אלון אולארצ’יק, מאיר פניגשטיין, לאה לופטין ורותי הולצמן.
“התגייסנו ביחד ללהקת הנח”ל, והכרתי בחור מקסים ובעל כישרון ענק”, מספרת הזמרת ירדנה ארזי. “הוא היה טיפוס קול עם קול ענק, ומיד הרגשתי בכריזמה שלו, לצד הביישנות והצניעות שאפפו אותו. היה לו כושר מנהיגות, הוא היה דעתן, ומהרגע הראשון הפך להיות אחד מהחבר’ה. כיוון שיש היררכיה בלהקת הנח”ל, אז בתוכנית הראשונה שבה השתתפנו היינו על תקן ‘חדשים’, ובתוכנית השנייה, אחרי שהוותיקים השתחררו, הייתה לנו יותר נוכחות”.
באותה תוכנית שנייה, “הפלנח”ניק”, שהועלתה בשנת 1971 והייתה ברוח 30 שנה להקמת הפלמ”ח, בלט לראשונה קולו של גוב כסולן בשירים “עמק”, “נאום תשובה לרב חובל איטלקי” ו”הפרוטה והירח", ששר בדואט עם ארזי. בתוכנית זו גם הכיר את ענת מיבר, שהפכה להיות אשתו ואהבת חייו. “כשעבדנו על התוכנית השנייה, יאיר רוזנבלום ייעד את גידי לשיר את השיר ‘מסביב למדורה’, וגידי שר אותו בצורה נפלאה, אבל אז פרץ מרד בלהקה נגד יאיר, שהיה המנהל המוזיקלי שלנו, וכעונש יאיר העביר את השיר ללהקת פיקוד מרכז”, אומרת ארזי.
בזמן הלהקה גידי הרגיש כוכב?
“אף אחד מאיתנו לא חשב את עצמו כוכב בלהקה. בנסיעות הארוכות באוטובוס ממוצב למוצב ראיתי כיצד גידי, דני סנדרסון, אפרים שמיר, מאיר פניגשטיין ואלון אולארצ’יק מנגנים, שרים ויוצרים את מה שהפך להיות הגרעין של להקת כוורת”.
להקת כוורת, 1973־1976
התשובה הישראלית לביטלס, אחת הלהקות המצליחות ביותר במוזיקה הישראלית, ששילבה נונסנס והומור עם מורכבות מוזיקלית אקספרימנטלית והגדירה מחדש את הרוק הישראלי. כוורת, שהתגבשה כאמור בלהקת הנח”ל, כללה את גוב כזמר ולצדו דני סנדרסון, אפרים שמיר, אלון אולארצ’יק, יוני רכטר, יצחק (צ’רצ’יל) קלפטר ומאיר פניגשטיין.
אומנם הלהקה פעלה באופן רשמי שלוש שנים בלבד, אך היא שברה שלל שיאים, בהם ארבע זכיות רצופות בתואר “להקת השנה”, שלוש זכיות רצופות בתואר “שיר השנה” וייצוג מכובד באירוויזיון עם “נתתי לה חיי”. כל אלה הפכו את חבריה לאגדות מוזיקה מקומיות וסללו לגוב את הדרך לקריירה מצליחה. קולו כסולן בלט בכמה מהקלאסיקות הבולטות של הלהקה: “יו יה”, “שירות עצמי”, “ילד מזדקן”, “טנגו צפרדעים” ו”נחמד”.
“גידי ואני נעשינו חברים טובים בזמן הלהקה, ואנחנו עדיין חברים טובים”, אומר יצחק קלפטר. “עוד בזמן הלהקה הוא בלט כזמר איכותי עם קול מעולה, אדם עם חוש הומור מצוין ואיש חמוד. גידי הוא אדם טוב, וזה משהו שנשאר איתו עד היום. הוא עובד קשה למחייתו, ותמיד הסתכלתי עליו ואני עדיין מסתכל עליו בהערכה רבה”.
“גידי גוב – תקליט ראשון" 1978
זהו אלבום הבכורה של גוב, שלצורך הקלטתו גייס את חבריו מכוורת: יוני רכטר, ששימש כמנהל מוזיקלי וכמלחין רוב שירי האלבום; ואפרים שמיר, יצחק קלפטר ואלון אולארצ’יק וכן יוצרים כמו יהודית רביץ, עלי מוהר, דן מינסטר ויעקב גלעד, שתרמו את חלקם לאופי הוורסטילי של האלבום, שנע במחוזות הג’ז, הפופ והרוק והציג את כישרונו הבולט של גוב כזמר רבגוני.
האלבום נפתח עם השיר “שלוש בלילה בעיר”, שגוב ביצע באותה שנה בפסטיבל הזמר והפזמון, וכלל להיטי ענק בהם “העיקר זה הרומנטיקה”, “הו איזה לילה”, “שיר התעוררות”, “בלעדייך” ו”בואי נישאר”. כמו כן, הוא כלל שתי גרסאות כיסוי מוצלחות לשירים ישנים: “סורו מני” של אלכסנדר פן ו”זמר לספינה” של התרנגולים, שתחילה סירב גוב לבצע, אך בשכנועי המפיק דודו אלהרר ניאות לכך.
“הגעתי להקלטות האלבום כילד בן 24, והחוויה הייתה מאוד כיפית כי גידי היה נחמד, מצחיק, סיפר המון בדיחות ונתן לכל מי שבאולפן הרגשה טובה”, משחזר הבסיסט והמוזיקאי ארנון פלטי. “הוא בא מוכן וממוקד להקלטות, ובתוך טייק אחד או שניים כבר סיים להקליט שיר. גידי ויוני (רכטר) נתנו לנו, הנגנים, אווירה של משפחה ואכפתיות. כשבוע אחרי ההקלטות גידי פגש אותי ברחוב ואמר לי: ‘אתה מוכשר ומנגן טוב’. זו הייתה מחמאה מאוד גדולה עבורי כי כנער גדלתי על כוורת והלכתי למינימום 30 הופעות של הלהקה בלי לפספס אף הופעה שלה באזור הצפון, שם גדלתי. ביקשתי מגידי ויוני לבלות לצדם באולפן כדי לראות איך הם עובדים על האלבום, והם שמחו וקיבלו אותי בחום. זה היה רגע מרגש”.
"הכבש השישה עשר" 1978
ספר שירי הילדים שכתב יהונתן גפן הפך בשנת 1978 לתקליט ילדים מיתולוגי שדורות על גבי דורות גדלים לצליליו. בתקליט, שאת כל מילות שיריו כתב גפן ועיבד והלחין את רובו יוני רכטר, השתתפו גם גוב, יהודית רביץ ודיוויד ברוזה.
התקליט כולל לא מעט נכסי צאן ברזל בזמר העברי בכלל ובז’אנר שירי הילדים בפרט: “איך שיר נולד?”, “ברקים ורעמים”, “אני אוהב”, “הילדה הכי יפה בגן”, “מי שמביט” ו”גן סגור”. “זה היה סשן ההקלטות הכי קצר בהיסטוריה וארך שש שעות בלבד”, מגלה פלטי שניגן גם בהקלטה זו. “גידי סיפר את הבדיחות הקבועות וקרע את כל החבר’ה מצחוק, ואני זוכר שביקרו באולפן גם אריק איינשטיין ויוסי בנאי, שזרקו לגידי ולכל החבר’ה מחמאות ופרגונים ובאו לשמוע את ההרמוניות הנהדרות”.
“גידי תמיד היה נחמד, אדיב ולא נתן לאף אחד תחושה שהוא כוכב, למרות שהוא היה בשיא שלו בזמן שהוא השתתף בהפקת ‘הכבש השישה עשר’”, מספר המוזיקאי אלי נחמיאס, שבאולפנו הפרטי “תמוז” נערכו החזרות לאלבום. “הוא וכל הצוות באו מגובשים וידעו בדיוק מה הם רוצים. הייתה אווירה של חברותא נטולת אגו, וגידי היה חלק בלתי נפרד מהאווירה הזו”.
להקת גזוז, 1978־1979
להקת הפופ הזו הוקמה בסוף 1978 כמעין ספין־אוף ללהקת כוורת. פרי מוחם של דני סנדרסון, גוב והמפיק אברהם דשא פשנל. אומנם הלהקה המשיכה את קו הנונסנס ההומוריסטי והשנון של סנדרסון, שכתב, הלחין ועיבד את כל שירי הלהקה, אך היא הייתה יותר במתכונת של ארבעה זמרים: גידי גוב, דני סנדרסון, מוטי דיכנה (שגם ניגן בגיטרה בס) ומזי כהן, כשמלווה אותם הרכב בן חמישה נגנים (פסנתר, כלי נשיפה ותופים), מה שהוסיף עושר מוזיקלי. גזוז סיפקה להיטים כמו “רוני”, “תשע בכיכר”, “אמא ודני”, “תה עושה סחרחורת” ו”חללית”, שהפכו לקלאסיקות, אך בזמן אמת נחלה כישלון מסחרי והתפרקה בתוך שנה.
“פגשתי את גידי כשהצטרפתי לגזוז. הייתי צעיר אלמוני, וגידי כבר היה כוכב ענק", מספר מוטי דיכנה. "בשבילי לעמוד לצדו על הבמה היה כבוד גדול. הוא תמיד התייחס אליי בכבוד, מעולם לא התנשא או זלזל בילד, עודד אותי ולימד אותי איך עומדים על במה. ברבות הימים היה לי הכבוד להיות חלק מ'דיכנה והתנינים' בתוכניתו 'לילה גוב', והוא גם פרגן לי בהשתתפות בשיר הסיום. בגדול, הוא תמיד פרגן לי ונתן לי להרגיש בבית. איש מוכשר ומופלא". "גידי ודני לימדו אותי המון, וזו הייתה ועדיין זכות להופיע לצדם", מוסיפה מזי כהן.
“הלהקה", "דיזנגוף 99" 1978, 1979
אף ששיחק לאורך הקריירה בכמה סרטי קולנוע (הראשון הבולט בהם היה “מסע אלונקות”, 1977), גוב תמיד ייזכר בתור דטנר, החייל המרדן בדרמה המוזיקלית על הווי הלהקות הצבאיות, “הלהקה”, ובתור נתי הדעתן בסרט הבליינות התל־אביבי “דיזנגוף 99”.
“גידי גוב הוא שחקן קולנוע מחונן, ואחד האנשים המוכשרים והמוזיקליים ביותר שהכרתי בחיי”, מספר הבמאי והתסריטאי אבי נשר, שיצר את שני סרטי הקאלט הללו. “הנוכחות הקולנועית שלו עוצמתית. כיוון שבניתי את הדמות של דטנר על בסיס חוויותיי האישיות, וגידי גילם את הדמות כאילו היא חלק ממנו, בהזדהות טוטאלית, וכך גם את הדמות של נתי ב’דיזנגוף 99’, זה הופך את גידי ואותי לאדם אחד. הייתה סינרגיה מאוד חזקה בינינו, ואני חושב שזה כי אנחנו באים מאותו מקום ישראלי, שמצד אחד הוא מרדן ומצד שני הוא אוהב כל דבר שקשור למדינה ולתרבות הישראלית. יש לנו הומור וראיית עולם דומים. לפני כשנתיים, בהלוויה של ארי, הוא חיבק אותי ואני חיבקתי אותו. הוא איבד את אשתו ענת כמה שנים לפני כן, והיה הזוי שהיה לנו גם גורל של אבל משותף”.
"זהו זה!" 1979־1993, 2020
בשנת 1979 הצטרף גוב לצוות המנחים של תוכנית הבידור “זהו זה!” שהפכה לפולחן וזוכה לעדנה מחודשת בתקופה זו. גוב, שעזב את התוכנית בשנת 1993 (אך שב אליה במחזור הנוכחי), הנחה אותה בקביעות לצד מוני מושונוב, שלמה בראבא, דבל’ה גליקמן ואבי קושניר. התוכנית, שהורכבה מחיקויים, דמויות צבעוניות ומערכונים אקטואליים וסאטיריים, זכתה לפופולריות עצומה בשנות ה־80 וה־90 כשהיא מספקת כמה פרקים נצחיים לפנתיאון כמו “סרט ערבי”, “המסכנים”, “אבות אבותינו”, “המסעדה הגדולה”, “ריקודי עם” ועוד.
“הפעם הראשונה שבה הכרתי את גידי הייתה כשהמליצו לי עליו לסדרה לבטיחות בדרכים שביימתי בשם ‘דלת הקסמים’”, נזכר הבמאי יצחק שאולי, מבמאי “זהו זה!”. “הוא היה אז חייל משוחרר טרי, מופנם, ביישן ושקט מאוד. כששאלתי אותו מה הוא עושה בימים אלו, הוא אמר שהוא הקים להקה עם חברים שלו. בלבי אמרתי: ‘מסכן, לא יצא מזה שום דבר’. אותה להקה הייתה כוורת. המפגש הבולט הבא היה ב’זהו זה!’ בתחילת דרכה. גידי היה ועדיין מנחה מוכשר, אדם דעתן שלא היסס להביע דעתו אם לא התחבר למערכון מסוים. הוא היה ונשאר זמר ענק עם קול בריטון מדהים ועוצמתי”.
"דרך ארוכה עשינו גידי ואני", אומרת גם אתי אנטה שגב, עורכת ראשית ב"זהו זה!". עבדנו יחד באלבומים, מופעים ותוכניות טלוויזיה שהפקתי אמנותית וערכתי. גידי מביא את כל מה שיש לו: הרבה טעם טוב, אינטואיציה, ישירות, חריצות, כריזמה, ביצועים מרגשים, הבנה גדולה בשירים ובבחירת הקטעים המצחיקים, מעורבות אינסופית בכל מה שקורה על הסט, ובעיקר נדיבות גדולה לשותפים שלו לעשייה. בחזרות אין רגע דל: או שמתווכחים או שצוחקים או שנזכרים או שמתלהבים או שצועקים".
להקת דודה 1980־1981
אחרי שגזוז התפרקה, הקימו גוב ודני סנדרסון את להקת דודה, שבניגוד לכוורת וגזוז, נטתה לכיוון רוק בועט יותר, רציני, מחוספס וקשוח. למרות הניסיון להתנער מהנונסנס וההומור שליוו את להקותיהם הקודמות, הקהל התקשה לעכל את דודה, וההופעות לא הצליחו כל כך. הלהקה התפרקה בשנת 1981, לאחר חילוקי דעות מקצועיים בין גוב, שנטה לכיוון הרציני יותר, ובין סנדרסון שרצה לשלב יותר הומור. במרוצת השנים זכו השירים של דודה להצלחה מחודשת, בראשם “אלף כבאים”, “ערב אבוד”, “שקט, שקט” ו”לידיה הלוהטת”.
“גידי זמר אחלה ובן אדם מצחיק ורגיש מאוד. תמיד שמר על צנעת הפרט והיה נעים הליכות”, מספר דובי קיזלשטיין, המתופף של להקת דודה. “בדודה הוא הוכיח שוב איזה זמר ענק הוא, יש לו גרון שלא מהעולם הזה. היה לי עונג ומזל גדול להיות בחברת אנשים כמו גידי ודני. הם עבורי בית ספר גבוה לאמנות הבמה והמוזיקה. כל מפגש עם דני וגידי היה מלמד ומרגש. נאמנות, רצינות והתחייבות לעשייה הן ערכים שספגתי בדודה והעברתי מאוחר יותר גם ללהקת ‘גן חיות’ שבה ניגנתי. נשארנו חברי אמת עד היום”.
“לילה גוב" 1993־1998, 2002־2003
בנובמבר 1993, לאחר שפרש מ”זהו זה!” לטובת ערוץ 2 החדש, החל גוב להגיש את “לילה גוב”, תוכנית לייט־נייט פופולרית שבמסגרתה הביא לידי ביטוי את כישוריו כמראיין, כמגיש ואף כזמר. בכל תוכנית, מלבד מונולוג (הומוריסטי אך גם לעתים פוליטי ואקטואלי) ומערכונים בכיכובו, חבר גוב לזמר או זמרת ידועים, ויחד ביצעו קלאסיקה ישראלית.
אותם ביצועים ב”לילה גוב” הפכו להצלחה גם מחוץ למסך ושמרו על הפופולריות של גוב כזמר מגוון. בין הרגעים הבלתי נשכחים ניתן למנות את הביצוע המשותף עם ריטה ל”חייך וחיי”, הביצוע עם אהוד בנאי ל”הכל בגלל האהבה”, הביצוע עם אתי אנקרי ל”פנים אל מול פנים” והביצוע עם שלומי שבת ל”מה הוא עושה לה?”.
“גידי פנומן, הוא היה מגיע ליום הצילום ומבצע את השירים”, מספר המוזיקאי עדי רנרט, ממעבדי השירים בתוכנית וקלידן בלהקת “התנינים” שליוותה את התוכנית. “לגידי יש אוזן אדירה, והעבודה איתו נעה בין המון צחוקים לבין רצינות. הוא ידע לתת את ההערות החשובות לו. הוא נתן משקל רב לפן המוזיקלי בתוכנית”.
“לילה גוב” שודרה במשך חמש עונות והועלתה מחדש בשנת 2002 בשם “לילה גוב 2”, אך לא הצליחה לשחזר את אותה הצלחה ראשונית. עם זאת, עד היום היא נחשבת לאחת מתוכניות האירוח הצרובות ביותר בתודעה הישראלית.
“הכרתי את גידי עוד ב’זהו זה!’, וכבר אז הוא היה עמוד תווך כמו בכל מה שהוא עושה”, אומר התסריטאי והבמאי חיים אידיסיס. “הוא היה מנהיג החבורה ואתה רואה את זה גם בעונה הנוכחית. בהמשך עבדתי איתו כתסריטאי ב’לילה גוב’, ומכיוון שהתוכנית הסתובבה סביבו, הוא היה הקובע הסופי והלך עד הסוף עם הטעם האישי המאוד ברור והחלטי שלו. הוא לא ויתר על דברים שהיו חשובים לו להגיד, גם אם חטף על כך ביקורת נוקבת. תמיד הלך ועדיין הולך עם האמת שלו”.
קריירת הסולו 1978־עד היום
במסגרת קריירת הסולו שלו הכניס גוב לקונצנזוס הישראלי לא מעט שירים שעד היום נחשבים לנכסי צאן ברזל: “אין לי כסף”, “יש אי שם”, “למה לבך כמו קרח?”, “תנו לגדול בשקט”, “הו מה יהיה”, “חורף”, “כלים שלובים”, “אני שוב מתאהב”, “שלל שרב”, “נאחז באוויר”, “אין עוד יום” ו”מי תרצי”.
“בשבילי גידי מאוד מיוחד”, מסביר המוזיקאי והמעבד משה לוי. “בניגוד לזמרי רוק שניסו להישמע כמו זמרי רוק מחוץ לארץ, גידי בא מעולם הרוק, אך לא ניסה להישמע כך, אלא הוא נשמע מאוד ארץ־ישראלי. הוא הביא לרוק הישראלי משהו שהוא נטו צליל מקומי בדרך הכי טבעית והכי מקורית והכי עממית. כשהתחלתי לעבוד איתו, גיליתי אדם צנוע שמגיע להקלטות בכיף ובהנאה ובחיוכים מלאי נחת. הוא מאוד אוהב את הדרך, את החזרות ואת העבודה הקשה. הוא מביע הכרת תודה למוזיקאים על כל צליל, כאילו הוא יושב ומקנא בנו על שאנחנו אלה שמנגנים ולא הוא. האהבה, התשוקה והכבוד העצום שהוא רוחש למוזיקה ולמוזיקאים זה משהו שאני לוקח איתי מהעבודה עם גידי”.
“המסע המופלא של אהרוני וגידי", 2011־עד היום
מסדרות הדוקו־ריאליטי הקולינריות הארוכות ביותר בטלוויזיה הישראלית, ובמסגרתה גוב חובר לשף ישראל אהרוני למסע במדינות ובתרבויות שונות בעקבות מאכלים שונים. בסדרה הצליח גוב, לא מעט הודות לכימיה עם אהרוני, להמציא את עצמו מחדש דרך אהבתו לאוכל ולשמור על רלוונטיות גם בימינו. “מיום הצילומים הראשון גידי התגלה לי כמקצוען מטורף שיכול לעמוד מול סיטואציה ובהתחלה להיות אנטי, אבל כשהוא מבין את הסיטואציה, הוא תמיד מסכים”, אומר הבמאי עידן לוי, מיוזמי הסדרה. “הדבר היחיד שהוא לא הסכים לעשות זה לאכול רגל קרושה. כשבניתי את התוכנית, הבנתי שגידי הכי טוב בלפרשן את עצמו. הוא שם לב בדיוק ובקשב רב לכל דבר שקורה ונאמר, ומפרק אותו לגורמים בראש. הוא מצחיק מאוד ובלתי צפוי, והמוד הזה הוא חלק מסוד הקסם שלו”.
