המדינה בוערת. הקורונה משתוללת. הכלכלה קורסת. הממשלה מתמוטטת. ואילו אתה, זאב טנא, משתעשע בקידום אלבומך ה-11. "מה זה, התברגנת?!" - אני יורד לפתע על מי שתואר לא אחת כנביא הזעם של הרוק הישראלי. טנא איננו נבהל מ"ירידת" הפתע, כאילו שחשבנו שאפשר אחרת. "קודם כל אין ברירה, מה שנקרא", הוא משיב בנינוחות. "זה חלק מהתפקיד שלי בעולם - לקדם את האלבומים שלי. קורונה או לא קורונה, ממשיכים. האלבום החדש יצא על הסף. התחלנו בטור דה ארץ הקודש ואז בא הנגיף וסגר לנו את הברז. נשארנו בסירה, כשהמשוטים באוויר".
אם לא להופיע, כנושא דגל המהפכה לא בא לך לשחרר קיטור בבלפור?
"מי אמר שלא בא לי. דווקא בא לי ואני שם. אפילו במוצ"ש האחרון הייתי בין המפגינים".
סליחה, האם השתגעת? בגילך, 73, כשאתה בקבוצת סיכון?!
"כשאין ברירה, מסתכנים. לקחתי את הבנים שלי, מיכאל ואיתמר ועלינו לבלפור. זרקתי אותם שם לתוך ההמון ושיסיתי אותם בביבי. ליתר ביטחון, נעמדתי בצד וחיכיתי שהקיסר יצא למרפסת ויאמר למפגינים, 'תודה רבה ולהתראות', אבל זה לא קרה. אם לא הייתי בקבוצת סיכון, היית עף בראש החזית. אולי אתלה על אחד הגשרים שלט ענק של ' Make Israel small again', המאופסן אצלי מהפגנה קודמת".
איך המרגש מול המפגינים בבלפור?
"לי ולאשתי, עפרה, יש מלא מלא הפגנות מאחורינו. תמיד התפלאנו איך רק אנחנו באים, כשאם נמות, ההפגנות ימותו איתנו. פתאום בום יש דור חדש, תוסס כזה של מפגינים. עכשיו תורם. הם אלה שצריכים להילחם. זאת, כשאני מאשים את עצמי ואת החברים שלי שנתנו למצב להתדרדר למה שקורה היום. על זה אני מבקש סליחה מהדור הצעיר על שלא עצרנו את זה בזמן".
בסיכומו של דבר, על מה אתה מוחה כיום?
"צורך השעה זה להעיף את החבר ביבי, להוציא אותו מהתמונה. תמיד נפנפתי את דגל 'הלאה הכיבוש!', כי לדעתי זה שורש כל רע, עכשיו יש שורשים אחרים שהם התוצאות של השורש הזה. אם נעקור את העשבים השוטים, אולי יהיו כאן חיים יותר יפים. לא ייתכן שבראש ממשלת ישראל ימשיך לעמוד אדם מושחת ושקרן, כשברור כשמש שכל המהלכים שלו נועדו לחלץ אותו מכתב האישום. עליו להתפטר ולהתמודד עם בית המשפט, אולי הוא יצא זכאי, אני מאחל לו, העיקר שיעזוב אותנו במנוחה. הבעיה היא שהוא לא רוצה לצאת מבלפור, אלא אם שרה תגרש אותו מסיבות אחרות".
אתה מפגין וממשיך להנדס מזון?
"אני ממשיך לתחזק את העסק החמוד שלי שנקרא נקניקיות פרנק'. יש לי שלושה שותפים ואני מפתח שם את המוצרים. כשבא לי רעיון, אני מעיף אותו לאוויר. לאחרון, שילוב של חזיר ושרימפס, קראתי 'חטא על פשע'. ההמצאות האלה הן השעשוע שלי. יש שם ציור-קיר, המוקדש ל'חתול שחור, האלבום הראשון שלי".
שעה שאתה משתעשע במיני מזונות, יש מעמיתיך בתעשיית הבידור שיציגו מקרר ריק.
"יש בה חבר'ה צעירים שנגמר להם הכסף והם אוכלים את החסכונות שלהם. כשהקורונה תחלוף והם יישארו בלי פרנסה, הם פשוט ייסעו מפה. לא יישאר פה דור המשך, חוץ מ'לה פמיליה' וחברים שלהם".
אם על-פי שיר הפתיחה, "פעם בשנה", ניתן לחשוד בזאב הבועט של הרוק הישראלי, שהוא התמתן, כבר בשיר הבא, "זורקת", הוא מבהיר שהתמתנויות אינן ברפרטואר שלו. "הייתי ונשארתי אותו זאב טנא עם אותה זעקה שאני משמיע מתחילת הדרך והתרגלו לשמוע ממני", הוא מבהיר. "כשרציתי קצת להרגיע, לא נתנו לי ודרשו את האטרף שלי. אבל אחרי כל השנים רציתי שיהיו קשובים גם לרגשות היותר מופנמים שלי. כאן נכנס לתמונה ימי ויסלר, המפיק המוזיקלי של האלבום".
ל-ויסלר, איש להקת "הבילויים", הצעיר מטנא ביותר משנות דור, מניות נכבדות ביותר באלבום ה-וירטואוזי החדש, התיאטרלי עד כדי להדהים של טנא. "בחור חכם", הוא מחמיא ל-ויסלר. 'אחרי שצעקת בראש חוצות מה שיש לך להגיד, בוא נעשה ניסיון ללחוש את זה ואז הם יתקרבו ויקשיבו', הוא הציע, אם כי הלחישה שלי נשמעת לא פעם כמו צעקה של מישהו. זרמתי עם ימי, כי הרגשתי שיש לי מה להציע במקומות היותר עמוקים שלי שלא חשפתי, בעיקר מפאת חוסר ביטחון ביכולות שלי להגיע למקומות כאלה".
אמרת לי פעם שאינך יודע עד מתי תוכל להשתולל עלי במות. האם לגילך המתקדם משהו עש השפעה ממתנת בנידון?
"ברור שהגיל ממתן. אני כבר לא בכושר הגופני שהיה לי פעם. אמנם כשאני עולה על הבמה, אני מתמלא באדרנלין, אבל כשאני קופץ, יוצאת לי הברך מהמקום וכשאני מתכופף, קצת כואב לי הגב. עם זאת, לא נורא, הכל בסדר, אם כי אני מגיע הביתה מפורק לגמרי. אחרי שאני בהופעה בהיי מטורף, למחרת אני לא יכול לזוז. לא במקרה נקרא שם הנושא של האלבום 'מקולקל'. יש תסמינים של זיקנה ואין מה לעשות נגד זה. אף אחד לא חי לנצח".
"בכלל לא חלמתי להיות זמר", טוען טנא, בן להורים ניצולי שואה, שנולד בפולין עם השם זיגמונד טננבאןם, פרץ לשדה הזמר בעקבות מלחמת יום כיפור עם שחר המחאה המריר "איפה טעינו", שהלחין חברו מנוער, נפתלי אלטר ושר אושיק לוי.
"מתישהו, בראשית שנות ה-80, הלחנתי את 'לא לגעת', השיר המולחן שלי", הוא משחזר. "חייבים להקליט את זה', אמר יהודה עדר, חבר שלי. אז נכנסנו לאולפן. הוא הביא נגנים, גם את מיקי (קם), אשתו, שעשתה קולות ואני הבאתי את עפרה, אשתי, שגם היא עשתה קולות. השיר יצא לרדיו ואז חטפתי את הג'וק".
זה עדיין לא הניע את מהנדס המזון, בוגר הטכניון, לצאת להופעות. ב-87', עם הופעת אלבום הבכורה שלו, 'טנא והזאב', ארגנה לו בהפתעה זוגתו מסיבת יום הולדת 40 בבריכת גורדון. "במקום לקפוץ למים, נאלצתי לקפוץ לבמה', הוא נזכר. "זה היה פחד-אלוהים, אבל כנראה השתכרתי שם מספיק כדי לעשות את זה. ומאז? - נו, כשאני קופץ כבר למים, אי אפשר להוציא אותי משם..."
את "אוד מוצל", השיר החותם את האלבום, הוא כתב עם איתמר, בנו בן ה-32, העוסק בשיווק אינטרנטי והוא גם מוזיקאי. "זה 'התקווה' שלי", מצהיר טנא שמצליח להטמיע בשיר את השקפת עולמו.
מיכאל, בכורו, עוסק בעיצוב תעשייתי וחוטא בכתיבה. הוא נשוי ולבנו, אסא, יש סב שמשתולל על הבמות. לו ולאביו הבלתי שגרתי יש תחביב משותף - גלישת גלים. אכן, שום דבר לא יעצור את טנא והוא עודנו על הגל. "אתמול גלשתי בים מול הרצליה", טנא מדווח. "עם זאת, כעת אני מתבייש ביכולות הגלישה שלי. זה לא מה שהיה פעם".
בראיון שערכנו לפני שש שנים סיפרת על תוכניתכם לצאת לגלוש בסרילנקה. "שמענו שיש שם אחלה גלים", הערת.
"אכן, לפני שנתיים נסעתי עם שני הבנים שלי לסרילנקה. זה היה טיול נפלא. מיכאל הוא גולש מצוין, בעוד שאיתמר הבטיח ללמוד, אבל לא למד. בינינו, הגלים היו גדולים עלי. לא בדיוק לזה התכוונתי והייתי מבוהל שם מהגלים. ניסיתי. נהניתי. היה כיף אדיר".
לאן אתה מתכוון לגלוש מכאן ואילך?
"זה ברור. אני רוצה להופיע, להופיע ולהופיע. גם להשפיע כמה שאפשר".
כדי להשפיע, צריך קהל. איך ניתן להוציא אותך ממקומות ההופעה הקטנים, שבהם אתה נוהג להתחפר?
"בכוח!".
ואז מה?
"כנראה, כבר לא אספיק להופיע בקיסריה. אבל גם 'בארבי' טוב. כשראיתי כמה קהל היה שם בהשקת האלבום הקודם שלי, לא האמנתי למראה עיניי...".