המדור "קו הזינוק" הוא מדור שבועי חדש שנועד לטפוח על השכם, לפרגן ובעיקר לתת במה וחשיפה הולמות ליוצרים בתחילת דרכם (בשלל הסגנונות המוזיקליים) שיש בהם את הפוטנציאל לעשות זאת בגדול ורק צריכים את ה"פוש". אמנם המדור הזה לא יכול לספק את הפריצה הגדולה והמיוחלת (שכן זה תלוי בכל כך הרבה גורמים נוספים), אבל תמיד כיף לתת עידוד, פרגון וחום ליוצרים ראויים.
Nala Blu – Nothing Lasts Forever
להקה חדשה שלוקחת אותנו בכישרון רב ובחינניות וכריזמה למחוזות הרוק והסול בשיר לועזי מקורי שמתעסק בעניינים של הלב אך משתמש בכך כתירוץ להעביר מסר וזווית התבוננות אמיתית על החיים ועל השיט שלהם. גם חבורת נגנים מעולה, גם זמרת (שי רוז) עם קול מצוין, מיוחד שבטוח שעוד נשמע אודותיה וגם שיר שמצליח לסקרן למן השמיעה הראשונה.
Raanan Havusha Quintet – Inner Journey
לא בכל יום אני נתקל בפנינת ג'אז מוזיקלית אינסטרומנטלית חדשה ומקורית שמצליחה לגרום לי להאזין לה עד הסוף מבלי להתעייף וב-Inner Journey של הקווינטט של רענן חבושה נתקלתי ונהניתי – לא רק בגלל הדיוק הרב והכימיה בין חבורת הנגנים אלא בשל המשמעות, הנשמה והאמוציות שמועברות ביצירה לכל אורכה, ההתפתחות הנעה בין דרמה לשלווה ומסע החיפוש הפנימי שמרחף בנונשלנטיות בין הצלילים.
נועם גרוס – לעוף
נועם גרוס, יוצרת צעירה יוצאת "רימון", מביאה פופ עכשווי ומקורי עם העצמה אישית ונשית רבה בשיר "לעוף" שחושף זמרת עם קול מעולה, אג'נדה מוזיקלית מיוחדת ולא נוסחתית ופוטנציאל ששווה לסמן אותו. בעיקר מה שמושך, בייחוד לקראת סופו של השיר, זה המשחק האבסולוטי של נועם עם קולה, משהו שאינו מובן מאליו. יריית פתיחה טובה.
Shay Wize – All The Things I’ve Done
שי ווייז שבה אותי כשרק התחיל לשיר, הקול המאד מיוחד שלו הוא הדבר הראשון ששמים לב אליו בשירו החדש, אחרי כן בלחן המלודי והקליט (קיטשיות אינה מילה גסה, לעתים) ובטקסט הרומנטי שמשתלב היטב במכלול. השיר הוא מתוך אלבומו הראשון של שי (Fairytales) הצפוי לראות אור בסוף 2020.
ניצן גולן – ריסטארט
ניצן גולן היא זמרת נשמה וסול בכל רמ"ח איבריה וזה בולט למן האקורד הראשון בשיר "ריסטארט", שמזכיר את הסגנון הרוקיסטי והבלוזי הבועט של שנות ה-60 וה-70, סגנון שתמיד מברווז את הלב. השיר הכי לא מיינסטרים שיש (לכן הוא מתאים למדור, אגב) ובעיקר חושף זמרת אדירה שראויה להישמע עוד ועוד.