מאיר בנאי: השיר של נועם ואהוד בנאי לזכרו מרגש, אך לא סוחף

"כשהכל יגמר" הוא השיר החדש של שרית חדד שיוצא קצת אחרי ה"אסון" שהקליטה עם נטע ברזילי (גרסת הכיסוי ל"בלב אחד") והוא מסוגת הבלדה השקטה שכוללת טקסט מצוין שמקבל משמעות חזקה בתקופת הקורונה והתקווה לחזרה לשגרה והשלכותיה על הפרט.

מלבד הטקסט הטוב, השיר משעמם אותי מאד (ויכול בקלות להוות תחליף לכדור הרדמה) – הוא לא מתפתח יותר מדי, הפזמון לא סוחף והביצוע של חדד נשמע די חלש וטכני ללא יותר מדי רגש ותשוקה וזה מועבר גם למאזין. פספוס.

נועם בנאי, בנו של מאיר בנאי ז"ל, אירח את דודו אהוד בשיר לזכרו של מאיר – "אף פעם לא לבד". הכוונה והרצון מרגשים, טובים וכמובן חשובים וכך גם הטקסט רווי הזיכרון והרגשות מהזמר האהוב ואיש המשפחה הנאמן (אי אפשר שלא להתרגש מכך), אך אם אהיה כן, מבחינה מוזיקלית השיר די מרדים, לא כל כך מסקרן או סוחף את המאזין להאזנה נוספת וחסר "אנרגיות". חבל.

אחרי ההצלחה של פרויקט "כפולים", קרן פלס משיקה את "שקופים 2" ואת השיר הראשון מתוכו – "אין סוף ללילה" שהוא 100% קרן פלס – בפשטות, ברכות ובכנות. ללא קליפים מפוצצים ומושכי אש, ללא דאווינים אלא נטו קרן פלס המוזיקאית הרומנטית, השברירית במקצת והמאד מוכשרת שמגישה קלאסיקה בהתהוות, גם מבחינת הטקסט וגם מבחינת הלחן. השיר מזכיר מדוע פלס היא אחת היוצרות החשובות שלנו והשיר הזה, בעיניי, ראוי להפוך לאחד מהמנוני התקופה.

ריף כהן השיקה השבוע את אלבומה השלישי (Quelle Heure Est-IL) שהוא אחד הדברים המרעננים ששמעתי השנה: היא שומרת על הוייב הגרובי, שורשי, אותנטי וחצוף שלה, היא לא מתפשרת על ההפקה המוזיקלית ונשמעת באלבום הזה מגובשת, נועזת ויותר רבגונית. כל שיר מהאלבום לוקח אותך למחוז מוזיקלי אחר והתמהיל הזה הוא כל כך אופייני לדנ"א של ריף, שגם אם אינך (כמוני) מבין צרפתית, אתה לא יכול שלא להתחבר לווייב המוזיקלי שהיא מעבירה.

השיר מדבר על בדידות, לידה, מוות, נשיות וחיפוש משמעות בחיים: ב"סבא" היא שרה בעברית על סב שהלך לעולמו, ב"בורא עולם" היא נכנסת לשאלות של חיפוש התשובה וקיומו של האלוקים, ב"מלאך" היא שרה על המלאך השומר של כל אחד מאיתנו בבלדה נוגה ומצמררת (אולי אחד השירים שהכי נגעו בי באלבום), ב"בואי אגלה לך" היא שרה על הבדידות במלנכוליה קודרת וכך גם ב-Rise Up האנגלי.

לצד האווירה הקצת "כבדה" של החלק העברי, האלבום זוכה גם לפן "מסיבתי": ב-Pink Sun היא מרימה את האווירה בסלסול באנגלית, ב-Dis Moi היא מגישה מוזיקה אתנית כובשת וב-Quelle Heure Est IL היא מביאה אותנו למחוז ההיפ הופ הכובש.

הבחירה לחתום את האלבום עם קטע אינסטרומנטלי מזרחי שבעצם מסכם את המסע האישי והמוזיקלי שעברה ריף באווירה מדברית כזו (לדעתי) היא מצוינת ובעצם העובדה שהיא שרה בעברית, אנגלית וצרפתית וחולשת על כל רצועה ורצועה באלבום בפדנטיות רק מוסיפה ריגוש וייחודיות לאלבום הנפלא הזה.