מה שסגר הקורונה עשה למוזיקאי הצעיר תומר עפרון. 55 שנה לאחר שסבו הנערץ, נחום היימן, הפליא לחבר עם לאה נאור את המחזמר לילדים "זרעים של מסטיק", הנכד שגדל על הקלאסיקה המוזיקלית הזאת, מפתיע עם "בצד השני", אלבום שירי-ילדים קסום שהוא יצר, כששותפתו בביצוע השירים היא זהר, אחותו בת העשר.

זהו סיפור על קורונה, מוזיקה ומשפחה, אולי בעיקר משפחה. כשעפרון בן ה-30, המוכר כבנה המוכשר של סי היימן, חזר בינואר ממסעו במזרח, קרי הודו, הוא החליט להמשיך את הפנאן בלהבים שבנגב, הרחק מהמרכז, במחיצת אביו, המוזיקאי רן עפרון ומשפחתו. בקיצור, הקורונה תפסה אותו בלהבים, עם ראש פנוי ליצירה, כשלצידו אחותו, שאותה הוא מכנה זוזיק.

"זוזיק לא רק גילתה עניין, אלא גם הצטרפה אלי בכתיבת המילים של השירים מנקודת המבט שלה",  מספר עפרון, שמגדיר את סגנונו כרוק רך. "לא חשבנו על אלבום, אלא כשהתקדמנו משיר לשיר, הגענו בסופו של דבר לאלבום של 11 שירים, כשאיתי בהפקה המוזיקלית תאיר סיבוני, שלמד איתי ברימון ואני עובד איתו על עוד אלבום".

"באמת הופתענו", אומר האב, רן עפרון. "הם התחילו עם שיר אחד ופתאום נהיה אלבום שלם, נורא נורא מתוק. אם את הכישרון של תומר אנחנו מכירים מזמן, אחותו הקטנה נותנת ביטוי לכשרונות האמנותיים שלה. זהר רוקדת מדהים, מציירת, שרה במקהלה ועושה תכשיטים. ילדה מאוד סקרנית וידענית, שכאשר היא לוקחת על עצמה לעשות משהו, אפשר לסמוך עליה שהיא תעשה".

ותומר?
"נראה שתומר הולך בעקבות סבו במלודיות של השירים שלו ובאיך שמוזיקלית הוא רחוק מהרוק'נ'רול. אני הרוס על הילד הזה ומתפעל ממה שהוא יוצר".

ובאשר לאביו?
"זזתי מהמרכז בעקבות נישואיי ליעל, אשתי השנייה, אמא של בעז, בן 13 ושל זהר. אני עוסק בדברים שמחוץ למוזיקה, אם כי אני ממשיך ביצירה באולפן הקטן שיש לי בבית. בקרוב אחזור קצת לעניינים עם סינגל חדש שאוציא".

עפרון הבן גדל כשהוא מוקף במוזיקה, כשברקע סבו המפורסם, ש"דיבר איתי הרבה על החיים, לא רק על מוזיקה והיה אדם מרתק" ולצד אם, ש"לא עובדת בשביל אף אחד" ובמו ידיה בנתה את עצמה כזמרת. "יש לי אמא פייטרית ואני מתפעל ממנה איך שהיא מצליחה להופיע גם בתקופת הקורונה", הוא אומר. "אם יש מישהי שיודעת להוציא מהלימון לימונדה, זו אמא".

משיחה עמו ניתן להתרשם כי התבשל לכיוון של מוזיקה על אש קטנה. רק בגיל 17, ה"מאוד קשיש" הוא התחיל ללמוד גיטרה. "זה קצת מאוחר", הוא יודע. "הגעתי לכך כשרציתי להרשים איזו נערה. למדתי לנגן כדי לשיר לה שיר - ונשארתי עם הגיטרה".

בצבא שירת בתותחנים, דווקא, לא בלהקה צבאית, "מה שלא לי עלה בראש". לאחר שחרורו, למד שלוש שנים ברימון. בדרכו הצנועה, לא רק שלא נפנף בייחוס המשפחתי שלו, אלא גם הסתיר אותו. "היה לי חשוב להצליח בזכות עצמי ולפני שידעו מאיפה באתי ולהגיד שאני מוזיקאי, רציתי להגיע לרמה מסוימת", הוא סח.

בתקופת רימון התחיל להופיע בהרכב שלו קרא "הפרחים של עפרון" ומשלים הכנסה במלצרות . ב-2016 הופיע בפסטיבל הפסנתר עם השירים של נחצ'ה, כפי שהוא קורא לסבו. לא היה עליו להרחיק לכת כדי למצוא מעבד שיריו ואביו עשה זאת למענו באהבה. כעבור שנה הוציא אי.פי של שישה שירים, שלו קרא "הולך לאיבוד". לא לדאוג. שם השיר איננו מתקשר אישית לעפרון, שעושה רושם, כי יגיע רחוק בקריירה.

וכעת האלבום עם זוזיק. "אני מצפה שהוא ישמח את האנשים וירגש אותם", אומר עפרון בלי שמץ של שוויץ - ועושה כבוד למורשת היימן.