"לכל  דבר יש מציאות, מציאות משלו/ והמציאות עולה, עולה, עולה,/ על כל דמיון/ ואני רוכלת מציאות/ קונה, קונה מציאות חדשה/ קונה, קונה מציאות יד שנייה/ קונה, קונה מציאות זמנית..."

אם לא ניחשתם, דומה שרק הזמרת והיוצרת טובה גרטנר מסוגלת לקרוא לעצמה "רוכלת מציאות", כשם אלבומה החדש, שעמו היא מגיעה בעיצומם של ימי הקורונה לתחנה העשירית במסעה הבלתי נלאה ברכבת ההפתעות הפרטית שלה בין אוהדיה מושבעים. כן, כן, אלבום עשירי מאז שנחשפה לקהל לראשונה לפני 33 שנה עם אלבום הבכורה שלה "קת תום", שנים לאחר שיצאה בשאלה ושיריו לקוחים ממה שהיא קוראת לו "מופע ווטסאפ כיס שלי", שהיא מעבירה מדי שבוע למנוייה.

טובה גרטנר היא "רוכלת" בלתי שגרתית ומרואיינת בלתי ממושמעת בעליל. כשאני מבקש ממנה בהתייחס לשם אלבומה לתאר את המציאות שלה והיא משיבה בדרכה הקסומה ש"בעצם, המציאות לא מעניינת אותי", אני מעדיף לוותר על השאלות ולהפקיד את ההגה בידיה. יהיה מעניין, נראה לי.   

"אני לא מסוגלת להיות אדם בנאלי", היא מצהירה. "אם תשאל מי אני, אני אומן ומחוברת בעיקר לדמיון שלי, שהוא מאוד חכם ומאוד פורה. איך הפזמון שאני שרה בשיר 'הוא אמר לי תשתני'? - 'העולם הוא אוסף של שחקנים שמעצבים לכולם את החיים/ גם אני רוצה לעצב את החיים/ ישבתי בתוך קונכייה, הקשבתי לצליל הים שלה/ לא, לא רוצה, לא רוצה להשתנות.../ לכל אחד יש הקול שלו/ לא רוצה להשתנות/ לכל אחד יש הקול שלו...

"אני חושבת, שעולם הדמיון יותר מעניין מעולם המציאות של כמה זה עולה וכמה זה עולה, או איך שאני שרה על 'סתם יום של חול'. אתה אומר שזה שם של שיר של שמעון ישראלי? - לא ידעתי. חשבתי שאריק איינשטיין שר משהו כזה. אכן, זאת לא שורה שהמצאתי, אלא משהו שהיה באוויר".

אני מנסה לעצור את שטף דבריה ולהשחיל שאלה אם היא הילדה הנצחית של הפזמון הישראלי, או אולי היא משחקת אותה. "זה לא הוגן", היא מוחה ומציעה להציג לעצמה שאלה חילופית. לכי על זה, אני אומר לה והיא תוהה מדוע השתמשתי במילה 'ילדה'. גרטנר משיבה לעצמה: "אם התכוונת לתמימות שבמילה הזאת, מה שאני כותבת לא תמים, אבל יצירתי.

"עם זאת, אני כותבת בשיר 'זאת הזדמנות' - 'הנחמדה כבר לא גרה פה יותר' ומוסיפה 'הכספומט של האמפטיה כבר לא מוציא יותר/ זאת הזדמנות לשינוי רדיקלי/ האשראי של האמפטיה כבר לא נותן יותר'. כלומר, כבר אין לי רזרבות רגשיות. שנים יש לי בראש צירוף המילים לגבי האשראי של האמפטיה וציפיתי לשעת כושר להשתמש בו".

גרטנר יכולה להמשיך בכך עוד ועוד, אבל בהגיעה לאלבומה העשירי, אני מרשה לעצמי לשאול אותה למי היא עמלה, אם היא מודרת מהטלוויזיה וגם תחנות הרדיו השונות אינן מפנקות אותה.

"זאת שאלה נכונה", היא מצל"שת את עבדכם הנאמן, "אבל במקום להתעסק איתה אני מעדיפה להמשיך לכתוב, להקליט ולהופיע. זאת הקביעות שיש לי בחיים האלה ואני עושה את שלי בלי לצפות לקבל קביעות מהאנשים, מה גם שאף אחד לא יכול לפטר אותי ואני אפילו לא יוצאת לחל"ת".

סליחה על השאלה, האם אפשר לחיות מזה?
"אי אפשר. אבל הלו, אנחנו מדברים עכשיו על אלבום ועל שירים, כלומר משהו רוחני. אז מה פתאום להכניס לתוך זה משהו גשמי אם אפשר לחיות מזה? אם כבר, אומר שהאלבום הוא הפקה לגמרי פרטית שלי, שאותו הוצאתי עם אשר לוי וגלעד בלושטיין, המרכיבים איתי את להקת 'נפקא מינא'".

משהו על הקורונה?
"זה ישנו בשיר 'זה עכשיו לא תקופה קלה' (למען הזהירות, אני מעדיף לא לשאול אותה מדוע זה ולא זו - י. ב-א), שבו אני שרה - 'ועכשיו צריך לדבר/ הכיכרות מלאות/ ושקט מפחיד'. אני חושבת שהקורונה הזאת גרמה לכולם לדבר כמה קשה להם".

רגע, את רומזת שאין נגיף?
"אני אומרת, שיש כעת נגיף, כמו שיש תמיד, אבל אף פעם לא דיברו עליו. הקורונה הייתה פה מאז ומעולם. תמיד הייתה אטימות, אבל לא אמרו כמה קשה. היום לכולם קשה. כך כרגע גם אני, גם שלמה ארצי, לא מופיעים בקיסריה. פתאום נהיינו אותו דבר. כולנו מופיעים בסלונים ובחצרות. לא בזום. זה נראה לי מזעזע!"