"כולם מדברים עליי" הוא שם שירו החדש של שלומי סרנגה. לרוב אני מרגיש שסרנגה תופר במדויק ובמדוקדק את השירים שהוא בוחר להקליט ולבצע אבל הפעם נדמה לי שהוא די מתפספס.

השיר כשלעצמו הוא מעולה: פופ "עומר אדמי" נוסחתי וגנרי, ודווקא בגלל הנוסחא הזו סרנגה לא נע בשיר בטבעיות, קצת הולך לאיבוד ולא מוציא ממנו את כל הפוטנציאל והאיכויות הקוליות שלו כמו מנסה להישמע מה שהוא לא.

כל הייחודיות של סרנגה בעיניי זו העובדה שהוא תמיד "עוף מוזר" (בקטע טוב) שהולך בדרכו שלו ובסגנון האופייני לו, אבל הפעם זה נשמע כמו ניסיון התמסחרות שלא הולם טוב את קולו והטכניות המשוועת בביצוע השיר נשמע לי חסר רגש, חסר כוונות וחסר עניין. 

עוד מהימים שהייתה בצמד עם בן זיני, טיילור מלכוב (כמו שותפה לצמד) הוכיחה שהיא כבר לא יודעת לשיר, שהיא מזייפת ושכישרון שירה אין לה. אבל זה עבר כי היא כריזמטית, אנרגטית, מוכשרת בלהיות כוכבת רשת, שחקנית ודוגמנית. 

בימים אלה השיקה שיר בכורה, שיצא רגע לפני גיוסה לצבא ורק מוכיח את העובדה שמלבד קליפ ויזואלי, מושקע ומצוין – אין בשיר "אהלן" שום עניין. היא שרה בצורה טכנית ללא שום שליטה טונאלית, השיר עצמו לא מתרומם יותר מדי ולא מלהיב את המאזין להמשיך ולשמוע אותו עד הסוף ויש הרגשה שהוא שוחרר ברמת סקיצה.

אני לא אומר שטיילור לא יכולה להיות זמרת (היום לא חובה לדעת לשיר כדי להיות זמר) ועם עבודה קשה ויותר דיוק ופדנטיות היא יכולה להקליט שירים שמתאים לה ולמגבלותיה הקוליות – אבל הפעם זה פשוט לא עובד.

אמיר ובן שבשנה שעברה הפגיזו עם "תל אביב זה אני ואת" (עם ג'יין בורדו) השיקו השבוע את שירם החדש – "תקופות" שנשמע מאולץ, גלגל"צ ומאומץ מדי כדי להביע בצורה אותנטית את האמת האמנותית של הצמד המוכשר הזה. 

הטקסט מעולה ומביע היטב את רחשי הלב בתקופה זו אך הלחן כל כך מנסה להיות קליט שהוא הולך לאיבוד, זה נשמע כמו פופ שיוצר במעבדה ולא יוצר מהנשמה ולכן פחות מצליח להלהיב אותי. השניים מציגים גם הפעם הרמוניות מעולות וכימיה טובה, אבל נדמה שהשיר והעיבוד האפלוליים פחות משחקים לטובתם הפעם. אולי  בשיר הבא לא אתאכזב.

נוי אייזן לעומת זאת יודעת היטב לעשות פופ. אייזן, יוצרת משופשפת עם וותק של שנים, לוקחת את הזמן בין סינגל לסינגל כשהיא עסוקה בליצור לאחרים וכשזה נוגע לעצמה – היא פרפרקציוניסטית וזה בולט בשירה החדש "זרוקים על הספה" שמשלב שירה מסולסלת (לא, לא ים תיכונית) עם פזמון קליט, טקסט סטנדרטי על היחסים של "בינו לבינה" שמתאים היטב ללחן שמשנה את הקצב מרגע לרגע ויוצר סקרנות לאוזניים.

 ככה יוצרים פופ אמיתי: בלי התפלספויות של טקסטים מתחכמים ופלצנים, בלי דאווינים של הפקה מלאת אפקטים שמפספסת את העניין ובלי רעש וצלצולים למעט רגש אמיתי ופשטות. 

חם בחו"ל

השיר "34+35", אחד מלהיטיה הגדולים של אריאנה גרנדה בתקופה האחרונה מאלבומה האחרון ("Positions") המרמז לתנוחה המינית הידועה (והטקסט שבו עורר לא מעט פרובוקציות), זכה השבוע לקליפ מיני וסקסי במיוחד ולביצוע משותף של גרנדה עם דוג'ה קאט (שהשנה פרצה היטב לתודעה) ומגאן די סטליון בביצוע נוטף חושניות, הרמוניות וכימיה משולשת.

קרול ג'י, ג'יי באלווין ואנואל איי איי חברו יחד אף הם למשולש מוזיקלי לשיר החדש – "Location" המביא עבורם (ועבורנו) את הקיץ בפופ לטיני סטנדרטי, לא מעניין או סוחף במיוחד אבל מצליח להרקיד.