"אני כותבת שירים מגיל 13, אבל לא חשבתי שאהיה משוררת", טוענת שמרית אור, שבשני הקרוב יוענק לה אות הוקרה על מפעל חיים, בכנס "מי אני? - שיר ישראלי!" ה-17, שייערך באוניברסיטה בר-אילן בשיתוף עם גלי צה"ל. "ידעתי שלא אוכל להתמודד עם אבי, המשורר יעקב אורלנד, לימים חתן פרס ישראל. לעומת זאת, כמי שלמדה שנים בלט, חלמתי להיות בלרינה. החלום הזה נופץ בגיל 16, כשהודיעו לאמי שאני גבוהה מכדי להיות בלרינה. אז כנערה הלכתי ללמוד משחק בבית צבי, ברמת-גן, שם נולד 'סתיו'', השיר המוקלט הראשון שלי".
"הרוח הביא את הסתיו/ ואת גשם עלי הזהב אל הבוסתן./ נותר עוד בגפן עינב/ שאפילו התן לא גנב, אפילו התן", כך התפייטה אור בתום בפתיחת השיר, שהיה גם שירו המוקלט הראשון של שלום חנוך. "שלום, בן קיבוץ משמרות, למד בבית צבי שנה מעליי, ובערבים החברתיים היה מנגן את לחניו היפים", היא מפליגה באחת אל שנות ה-60 הרחוקות. "סתיו' היה השיר הראשון שחיברנו יחד".
"השיר התגלגל איכשהו לחדוה (עמרני) ודוד (טל), שהיו אז צמד 'חם' והוא התפרסם בביצוע שלהם. לקח לי זמן להבין שנפל איזשהו פור בעניין שלי, כאשר כפזמונאית נבדלתי מאבי המשורר ופילסתי לי דרך משלי".
"ראיתי ילדה עצובה/ שלבד בחולות נעזבה/ ככה סתם", כתבת בהמשך השיר. מה זה?
"הייתי ילדה עצובה ומאוד בודדה, כשבחיי הצעירים החלפתי בתי-ספר מכל מיני סיבות ויצא שכל פעם קטפו אותי מחברת ילדים זו או אחרת ונשתלתי בחברה חדשה. זה גרם לי לא מעט עצב".
סיפורו של "סתיו" הוא המבוא לסיפורנו. כמחוות הוקרה לקראת הענקת האות היוקרתי בבר-אילן, בחרנו לצלול למעמקי עשרה משיריה הגדולים ולדלות את הרקע שלהם, כולל חשיפת פרטים לא ידועים. השירים אינם מובאים לפי סדר כרונולוגי, גם לא לפי שמות מלחיניהם ומבצעיהם, אלא לפי סדר אלף-ביתי אקראי. היכונו להפתעות.
"אני חוזר הביתה",דורון מזר, 1984: "מפריז חזר זמר צעיר אחרי תקופה שהוא לא היה כאן. קראו לו דורון מזרחי והוא הביא בקלטת את השיר 'לה איטליאנו' (האיטלקי), שהיה להיט ענק באירופה ונכתב ובוצע על-ידי טוטו קוטוניו האיטלקי. כשהשמיע לי את השיר, מאוד אהבתי מה ששמעתי. בהרבה מהשירים הגדולים שלי המוזה באה לי מתוך הלחן. מכיוון שיש לי אוזן מאוד מוזיקלית, יש לי היכולת לשמוע את המוזיקה של המילים, בחלקן בעלות צליל שדומה לאיטלקית שאותן הלבשתי על הלחן על-פי מה שדורון סיפר לי על שובו לישראל. השיר קיבל מימד נוסף, כשאומץ על-ידי החיילים ששבו הביתה משירותם בלבנון והפך למעין המנון שלהם".
"אצלי הכל בסדר", בעז שרעבי, 1984: "המפיק שלמה צח הביא את בעז. הוא השמיע לי עם הגיטרה לחנים שהלחין והוקסמתי מהם. לגבי אחד הלחנים, הוא אמר שיש לו משפט חוזר בפזמון. 'אם יתאים לך, תשתמשי בזה', הציע ואמר 'אצלי הכל בסדר'. לקחתי את זה במשמעות הפוכה, כשבת הזוג הולכת עם מישהו אחר. אגב, שנים לאחר שכתבתי את השיר, הבנתי שהשורה בו 'היום כבר לא מתים מאהבה' מתכתבת באופן לא מודע עם המשפט 'לבבי מת מאהבה', המופיע בשיר 'עץ הרימון' של אבי".
"הללויה", גלי עטרי וחלב ודבש, 1979: "ככל שהשיר, זוכה האירוויזיון, הוא נהדר ולמשך תקופה הפך למעין שגריר של מדינת ישראל בעולם, אני לא מחשיבה אותו כפסגת היצירה שלי. אם כבר, אולי 'שיר היונה'. רבים יודעים איזו הצלחה זו הייתה ולא מודעים למה שקדם לכך.
"יש כאן סיפור שהחל שנתיים קודם. ב-77' הזמינה אצלי רשות השידור שיר שייצג את ישראל באירוויזיון. השיר 'ולנטינו', שכתבתי למטרה הזאת עם קובי אשרת, נפסל בתואנה שהוא נשמע לועזי מדי מכדי לייצג את ישראל. לכן, לקראת פסטיבל הזמר כעבור שנה, שהיה למעשה קדם האירוויזיון הראשון, החלטתי לכתוב שיר שיצלח אצל השופטים ובאותה מידה יצוד את האוזן האירופית. באיזה צהריים פתאום בא לי 'הללויה'. 'מצאתי!', אמרתי בטלפון לאבא שלי כמו ארכימדס בשעתו. 'אין טובה ממך!', הוא הגיב. כשהתקשרתי לבשר לקובי אשרת, הוא סיפר שהיה לו לחן שהתלבש בול על המילים שלי.
"אם כן, היה לנו שיר וגם מבצעים - 'הכל עובר חביבי' - אבל באורח פלא 'הללויה' לא התקבל באותה שנה, שבה 'אבניבי' זכה גם באירוויזיון. כעבור שנה, שלמה צח החליט להגיש שוב את השיר, חביבי ויתרו ובמקומם הורכב הרכב דומה - סולנית - גלי עטרי ושלושה בחורים - שמוליק בילו, ראובן גבירץ ויהודה תמיר. אני נתתי להם את השם 'חלב ודבש', שבתרגומו לאנגלית, 'מילק אנד האני' מאוד קליט.
"על הזכייה באירוויזיון דומה שסופר הכל. בעקבותיו כל המעורבים בו נסעו לחו"ל, חוץ ממני, כותבת המילים. טמבלית נשארת טמבלית, אבל את אהבת הקהל אף אחד לא ייקח ממני. אם מישהו חושב שהתעשרתי מהצלחת 'הללויה', הוא יכול להירגע. נהיה לנו (אור ובעלה המנוח, השחקן יוסי וירז'נסקי) כסף, שאיתו חיינו איתו די טוב, טיילנו עם הילדים ונהנינו מהחיים".
"יחד", "חלב ודבש", 1980: "מלהיטי הענק של 'חלב ודבש', שהיה מבוקש מאוד לתשדירי בחירות (של ארבע מפלגות!) ולתשדירי פרסומת ובאחרונה הוא היה שיר ה...קורונה. במקור השיר הולחן על-ידי שייקה פייקוב ולא קרה איתו שום דבר. כשהיה צורך מהר-מהר לשירים להרכב בעקבות 'הללויה', נתתי אותו להלחנה לקובי (אשרת). המשמעות שלו תפסה יותר מכל שירי הביחד האחרים. הוא בוצע לראשונה בשירותרום השני. והשורה 'עוד נמתיק מימיו של ים המלח'? - את האופטימיות ירשתי מאבא שלי".
"יש לך שמש", גלי עטרי, 1971: "מהשירים שיש להם גלגולים. היה זה דוד קריבושי, שהביא את הלחן שיצר עם מוטי המר, מחבר 'רקמה אנושית אחת'. יום אחד בשנות ה-90 קיבלתי שיחת טלפון, שבה התבשרתי כי ענבל פרלמוטר, סולנית להקת 'המכשפות', הקליטה לפרויקט 'עבודה עברית' גרסה רוקיסטית לשיר. זה בסדר, אבל גם היא הוסיפה בית בלי רשותי..."
"נסיך החלומות", גלי עטרי, 1978: "על מה שקרה עם השיר, דיברנו. במקור ולנטינו בסוגריים כדי שידעו באיזה נסיך מדובר. האמת היא, שלא כל כך ידעתי את סיפורו של רודולף ולנטינו, כוכב הסרט האילם, שמת בגיל 31 ולמעשה, שמעתי עליו מאמי בת-אל. נשאלתי לא פעם מה לו ולפרדס ולקלמנטינות - וזה פשוט חרוז עם שמו, מה גם שבאיטליה יש הרבה עצי פרי הדר".
"עוד תראי את הדרך", מתי כספי, 1981: "בתקופה ההיא שכבתי בבית-חולים עם חיידק מסתורי, שלרופאים לקח זמן לברר מהו. כחבר טוב, מתי בא לבקר אותי. כמתנה, הוא הביא לי קלטת ובה מנגינה יפהפייה. שכבתי שם ליד החלון, הקשבתי עוד ועוד למנגינה עד שיצא לי שיר-נחמה שכתבתי לעצמי, כפי שזה מתבטא כבר בשם השיר".
"צרות טובות", "השלושרים", 1969: "יום אחד צלצל אלי, אז שחקנית די מתוסכלת, שלום חנוך, מי שכתב איתי את 'סתיו'. הוא בישר לי על שלישיית 'השלושרים', שהקים עם בני אמדורסקי וחנן יובל והציע לי לכתוב את המילים לשני שירים שישלח אלי. אחד מהם, ''איזידור', התפרסם בביצועה של שולה חן ואת השני, צרות טובות', ביצעה השלישייה עם חנן יובל כסולן. את הקהל העסיקה זהות העלמות שבשיר ומשמעות הקשר ביניהן, בעוד שלמעשה היה כאן חלק מחרוז. רק כעבור שנים הראתה לי בבתי, יערית, את 'שתי בנות', שירו של ביאליק על צילי וגילי. אז הבנתי שכתבתי מהשפעה לא מודעת".
"שיר היונה", נתנאלה, 1974: "השיר שלי, שאבי הכי אהב. הוא נכתב עם הכמיהה לשלום שבו במהלך מלחמת ההתשה ללחן של מתי כספי - ולא התקבל לפסטיבל הזמר והפזמון 1972. לא אשכח את המפגש הראשון שלי עם מתי, איך שבא אלי בחור צעיר עם ראש מלא תלתלים ופוקר-פייס - וניגש ישר למקרר. קיבוצניק! לאחר מלחמת יום כיפור הושמע השיר בפסטיבל הזמר והפזמון 1974 וקיבל משמעויות חדשות עם היונה, סמל השלום, שדואה במרחב בעקבות המלחמה הנוראית. המבצעת שלו, נתנאלה, אז חניכתו של מתי, הגיעה במדי צוות ההווי של חיל האוויר, שהיא הייתה בו הסולנית. נדמה לי שבגלל המדים היא שרה מחוץ לתחרות וריגשה את הקהל בבנייני האומה".
"תני לי יד", בעז שרעבי, 1984: "השיר היחיד באלבומו דאז של בעז שהוא לא הלחין. נורית הירש, מוזיקאית מוכשרת ומלאת סגנונות ואני היינו חברות טובות. יום אחד היא השמיעה לי לחנים חדשים שמהם בחרתי אחד שנגע בי במיוחד. כתבתי לו מילים, אך למרבה ההפתעה לא נמצא לו מבצע והוא נשאר במגרה, לאחר שזמרים לא ששו לבצע אותו. כשהאחים ברבש, יוצרי הסרט 'מאחורי הסורגים' ביקשו שנכתוב את שיר הנושא, נזכרתי בשיר. בעז, זמר ומלחין-נשמה אמיתי, שאיתו עבדתי אז על האלבום שלו, התבקש לבצע אותו ובעקבות זה קיבל תפקיד מרכזי בסרט".