"אלבום משפחתי' הוא המשך לאלבום 'בכורה', שהוצאתי לפני הרבה שנים", אומר אוהד בן-אבי, שמחר יושק אלבומו החדש בקפה תיאטרון הקאמרי, במסגרת פסטיבל הפסנתר. "האלבום הוא משפחתי בכך שהאחים שלי מנגנים בו ואשתי שרה בו וגם בשירים, המוקדשים לדמויות קרובות אלי. אני מאמין, שהמראות הכי קרובים, שבן אדם משתקף דרכם, הם דרך הסביבה המידית שלו. באלבום החדש אני מסתכל למראה הזאת בלבן של העיניים".
"הרבה שנים", אתה אומר ונמנע מלנקוב את המספר המדויק - 14! היכן החבאת תקופה כה ארוכה את מגוון כשרונותיך, כמלחין, כתמלילן וכזמר נעים להאזנה וזאת מעבר לפניך המגוונות כמפיק מוזיקלי וכנגן. מה יש לך לומר להגנתך?
"על מאיר אריאל, אולי המשורר האהוב עלי בזמר העברי, כתב בספרו עליו נסים קלדרון, שאמו ויתרה על חלומותיה בשביל המשפחה. מאיר אריאל אמר, שאם אתה מוותר על החלומות שלך, הם ממשיכים לבעבע בתוך הנפש ולא מוותרים עליך. אולי זה היה תירוץ, אבל ויתרתי בשביל עבודה ובשביל פרנסה, אולי גם מפני שהייתי קצת פצוע אחרי האלבום הראשון, כשחשבתי שהעולם ייעצר לכבודי ומה קרה? - כדי לתת לי סטירה".
אתה יודע למה הביאה אותה עצירה? אם תלך ברחוב עם שלומי שבן, יזהו אותו ולא אותך, למרות הופעותיך הרבות בטלוויזיה.
"אני מודה שאחרי כל מה שעשיתי, רבים לגמרי לא מכירים אותי. זה מחיר שניסיתי לחיות איתו בשלום. אבל למזלי, כשהכל נעצר בקורונה, כבר לא הייתה לי ברירה והייתי חייב להשלים את הפרויקט הזה. גיליתי, שכעת אני במקום אחר, אולי יותר בוגר מאשר בזמן האלבום הראשון, וצברתי ניסיון חיים שמעודד אותי לתת לקהל יותר מהכישרון שיש בי".
כאן אני זורק את הכפפה לעברו של בן-אבי ומציע לו לספר בתמציתיות על 13 שירי האלבום, והוא מרים בחפץ-לב את הכפפה:
"להיוולד": "שיר על המרחק בין המרחק הפיזי לבין המרחק הנפשי, על מחסומים ופחד בקשר בין אנשים, כפי שכתוב בפרשת 'וייגש', כשיהודה ניגש ליוסף וגרם לו להתוודות סופית שהוא האח".
"בועז": "עם ה-1.83 מ' שלי ביליתי את ילדותי ואת נעוריי במאבק בין להיות ילד-קונסרבטוריונים תחת משטר אימונים קפדני, כמעט קומוניסטי, לבין התשוקה לשחק כדורגל וכדורסל. שחקן הכדורסל המנוח קווין מגי, מס' 13 האגדי ממכבי תל-אביב, היה גיבור ילדותי. כשעבדתי עם יוני רכטר בהצגה בחאן, גיליתי שגם הוא שיחק כדורסל בנעוריו וכולנו פריקים של האן.בי.איי, שרואים בלילות את המשחקים משם. זה מכנה משותף בינינו חוץ מזה שהוא מוזיקאי אדיר".
"שיר בלב ים/ לליה": "שיר שכתבתי בלב האוקיינוס האטלנטי בירח הדבש שלי עם אלינור. ההשראה לשיר הייתה ליה, ילדה מתוקה של חברים".
"סשה": "שיר מדומיין ובו קולאז' של ציטוטים משירים שסשה ארגוב, המלחין שכולנו גדלנו עליו".
"נפשי בנפשך": "שיר ששרתי לאשתי אלינור אהרון בחתונה שלנו והשתמשתי בו בשורה שג'קי מקייטן כתב לזוהר ארגוב בשיר 'אלינור' - 'אלינור, את יפה כמו מלאך'. גם אם זה הביך אותה, תפסתי טרמפ על השורה הזאת. עכשיו אתה שואל איפה הכרנו. באלבום הראשון שלי היה שיר על סולו הכלבה, אבל חלמתי חלום שייפתח עם סולו מיתרים וזמרת תשיר ולא אני. יצאתי לחפש את הקול שחלמתי. נפגשתי עם כל מיני זמרות וכששמעתי את אלינור, כאילו ממש חלמתי אותה. מאז אנחנו יחד".
"שביל של זהב": "שיר אימהי לבן שהאבא שר אותו. במקור כתבתי אותו לזמרת ובסוף הסבתי אותו לביצוע שלי. כאן הסגנון המוזיקלי הוא רוק רך, לא כפי שהיה באלבום 'בכורה'. מתרככים עם השנים".
"הו, אחותי": "'או, סיסטר' היה אחד השירים שגרמו לי לאהוב את בוב דילן. הוא זיעזע את עולמי כשהטיח את קולו במיקרופון ונתן לי כמו לאחרים אומץ לשיר, בתור אחד שלא מחשיב את עצמו כזמר במובן הקלאסי, אלא רק כדרך ביטוי. השיר מוקדש לאחותי הבכורה, הילה,שנתנה לי כתף ברגעים לא קלים, כאחד שהייתה לו נטייה מלנכולית עוד מימי הנעורים למשוך למטה".
"כמה אני רוצה": "שיר על כמיהה להיות אבא וזה לפני שהפכנו להורים לאביגיל לאחר הרבה ניסיונות. השיר נכתב לאחר שראיתי בשפת הים ילדה מורטת לאביה את שערות הרגל. 'אדוני, אדוני!', הוא קרא לה וזה נורא הצחיק אותי ועשה לי געגוע לילדים שעוד לא היו לי. מזה יצא שיר".
"להיות בנך": "שיר, המוקדש לאמא שלי, עדנה, שהיא אלופת אירופה באימהות. באלבום הקודם הקדשתי את השיר 'געגוע ישן' לאבא שלי".
"צופה מהצד": "הפוגת בלוז, המביאה הרפיה מהרגשיות הרבה שיש באלבום".
"מבעד לחלום": "שיר לזכרו של שי מיבר, מוזיקאי שהיה החבר הכי טוב שלי. הוא הספיק לנגן באלבום שהוצאתי ב-2007 ואז נספה בתאונה מוזרה בברזיל".
"לרקוד ביחד": "שיר שאלינור ואני כתבנו ביחד כמתנת חתונה לאחי ומלווה אותנו מעין מקהלת משפחה משני הצדדים".
בן אבי, 43, הוא בן למשפחת זבלדוביץ', אבל לא מצד ה...מיליארדרים. "לצערי, אין לנו קשר", מעיר המוזיקאי, שנעול על פסנתר מגיל שש ונהיה עם השנים תזמורת של איש אחד בשלל מחזות הזמר וההופעות המוזיקליות שהפיק. בן-אבי הוא בוגר תלמה ילין, שם התרחק לפחות זמנית מהעולם הקלאסי ותזמורת צה"ל, ושם פגש את המנצח הנערץ עליו, יצחק גרציאני. לאחר מותו, מסרה לו בתו את שרביטו.
לא תייבש אותנו עוד 14 שנה עד האלבום הבא.
"לא, יש לי כבר שלושה בקנה".
עכשיו...קיסריה?
"הפוך! כמו שופן בזמנו, אני מעדיף מקומות קאמריים".