"חצוף", באמת חצוף, אדם מילשטיין. רק בן 20, הנער וכבר הוא מוציא אלבום בכורה מקצועי, כמו גדול. "למעשה, לא הייתי בעניין של מוזיקה ולמדתי במגמת קולנוע, דווקא, בתלמה ילין", הוא מעיד, "זה קרה, כשלטיסה לחופשה בחו"ל עם הורי, הם הצטיידו בשירים כדי להעביר את הזמן. אז שמעתי את 'הנה הנה', שיר של מתי כספי, שבכלל לא הכרתי - ונסחפתי לשמוע לא רק אותו, אלא גם שירים אחרים משנות ה-70, בשילוב של מוזיקה ישראלית עם 'סול'. זה הפך אצלי למעין תרפיה". 

מילשטיין, שעוד קודם לכן ניגן קצת בפסנתר, נכנס עמוק לעניין של המוזיקה והתחיל לחבר שירים ולשיר אותם בעזרת חבריו ממגמות הג'ז והמוזיקה הקלאסית בבית הספר - וגם להופיע איתם. כשהחל להקליט שירים לקראת האלבום, עלה בידו לגייס נגנים מהשורה הראשונה, כמו המתופפת קרן טפרברג, הצ'לנית מאיה בלזיצמן ונגן הגיטרות אדם בן-אמיתי.

בשיריו הוא מגיב למצב סביבו. ב"אוויר", למשל, הסינגל הקודם שהוציא, התייחס ישירות לקורונה. "זה היה בתקופה של לחץ וחוסר ודאות מוחלט לגבי החיים שלי", הוא מספר. "הרגשתי שהכל חומק לי מהידיים, שאין לי בסיס להיאחז בו ושאני נשאר לבד במרוץ מתיש מאוד בין חוסר מעש לבין בדידות קיומית".

כך גם "אולי זו את", שיר הפתיחה של האלבום, שנפתחת עם  שורה טעונה כמו "עוד פעם אחת טילים ברקע" ולא הרבה אחריה באה שאלה דוגמת ו"מה כבר מחזיק אותי לחיות/ בין מלחמות?"

כך גם השיר "יד ביד": "את השיר הזה כתבתי לאחר מותו של ארי נשר (בנו של הבמאי אבי נשר, שנספה בתאונת דרכים - י. ב-א), ברגעים של עצב תהומי וכאב שלא הכרתי לפני כן. מתוך התחושות האלה כתבתי שיר שדווקא נתן לי הרבה תקווה וגרם לי להאמין, שהדרך להתמודד היא ביחד, 'יד ביד' עם אלה שאנחנו אוהבים".

מה היה הקשר שלך עם ארי נשר?
"ארי היה החבר הכי טוב הראשון שלי מאז גן הילדים ובהמשך בבית הספר לאמנויות ובתלמה ילין והמוות שלו היה בשבילי 'שוק' שאין לתאר. אם השיר 'יד ביד' היה תגובה מיידית, אחרי הרבה זמן ברגע של געגוע כתבתי (באנגלית) את השיר 'ארי', שהוא ממש לזכרו עם השאלה למה הוא הלך כל כך מהר".

מילשטיין בא מבית ספוג תרבות. הוא בנם של השחקנית והפסיכותרפיסטית מרית יפה-מילשטיין ושל דרמטורג בית ליסין, אבישי מילשטיין, שראיון עמו הופיע כאן לפני ארבעה חודשים. "עם אבא כזה הייתי הרבה בתיאטרון שלו", הוא מעיר. "כמי שבא מבית כמו זה שבו גדלתי, לא מפתיע לומר שהאמנות תמיד זרמה לי בדם, אם כי ניסיתי למצוא כיוון משלי, תחילה בקולנוע וכעת במוזיקה. מאז שהיא נכנסה לחיים שלי, זה כאילו טרף את כל הקלפים".



לאן מועדות פניך?
"להמשיך במוזיקה, בתקווה שהאנשים יאהבו את מה שאני יוצר ומשמיע - ויתחברו. זאת, למרות שאני יודע שקשה להתקדם בלי ריאליטי. כשהציעו לי, אמרתי שזאת לא החשיפה שאני מעוניין לקבל. אני מעדיף ללכת בדרך עצמאית משלי".