הוא אומנם חי בצרפת, אך בששת עשורי הקריירה שלו הופיע אנריקו מסיאס בישראל עשרות פעמים, ובעתות מלחמה הוא אף הופיע בפני חיילי צה"ל במוצבים השונים. “אני אוהב את ישראל, חי ונושם אותה, היא זורמת בעורקיי ונמצאת במחשבותיי בכל רגע", אומר מסיאס כעת. “ישראל תמיד תהיה בית ראשון עבורי. אני אוהב את הגיוון במדינה הזו ואת הדרכים השונות להיות יהודי בארץ".
מהם המקומות שאתה הכי אוהב לבקר בהם בישראל?
“ירושלים בשל ההיסטוריה והמקומות הקדושים; תל אביב בשל החיים הטובים; הצפון בשל היופי; אשקלון ודימונה בשל החברים והקהל; באר שבע בשל האווירה; ואילת בשל המנוחה והחופש".
מה אתה חושב על הישראלים?
“הישראלים הם כמו משפחה ראשונה שלי, אמיצים, ישירים ולעתים קשוחים. אני אוהב את אחיי הישראלים".
סיבוב ההופעות הקרוב של מסיאס בישראל, שייערך במסגרת חגיגות 60 שנות הקריירה שלו, יתחיל באופן סימבולי דווקא ביום העצמאות ה־74 למדינה, בליווי התזמורת סימפונט רעננה בניצוחו של דודי זבה. במהלכו יבצע מסיאס את מרבית להיטיו מכל הזמנים. “אני יהודי שמשפחתו הוגלתה לצרפת, אבל יש לי את הזכות וההזדמנות להרגיש את המדינה ולחגוג עם הישראלים את יום העצמאות המיוחד הזה", הוא אומר. “ישראל היא חלק מהנשמה היהודית שלי. אני מתרגש להופיע, בייחוד בישראל, ולנגן את המוזיקה שלי. מוזיקה גורמת לי תמיד למצב רוח טוב".
אתה עוקב אחרי מוזיקה ישראלית?
“כן, אני מאוד אוהב את זהר ארגוב, אני אוהב מוזיקה תימנית שנוצרת בישראל כמו של A־wa, Yemen Blues וריף כהן".
מסיאס (83) נולד בעיר קונסטנטין באלג'יריה למשפחה יהודית ספרדית. אביו, סילביאן, היה כנר נודע שניגן בתזמורת של המוזיקאי היהודי האלג'יראי שייח' רמונד לריס. “נולדתי לתוך המוזיקה, וכשגדלתי יותר התחלתי ללמוד לנגן על גיטרה מחברים צוענים", הוא מספר. “בגיל 15 הצטרפתי לאבא שלי וניגנתי כגיטריסט בתזמורת של שייח' רמונד ולמדתי המון על מוזיקה מאנשי התזמורת. שם למדתי את המוזיקה האלג'יראית המסורתית. זה עיצב את עולמי התרבותי ואת אישיותי".
מתי הבנת שיש לך כישרון למוזיקה?
“אני לא חושב שזה כישרון או מתנה, אלא אני מאמין שהמוזיקה הייתה מאז ומתמיד השפה הטבעית שלי".
במקביל לנגינתו בתזמורת, התפרנס מסיאס כמורה בבית ספר יסודי והחל באותה עת לכתוב את שיריו הראשונים. “הרקע המוזיקלי שלי מגיע מאלג'יריה וקורטוב הנוסטלגיה מהתקופה ההיא שזור בנשמה של השירים שלי מאז ומתמיד", הוא אומר. “זה חלק ממי שאני, והחוויות שחוויתי באלג'יר עיצבו אותי כאמן".
בשנת 1961 נרצח שייח' רמונד בידי קנאים מוסלמים. מסיאס, שהרגיש שחייו וחיי משפחתו בסכנה, היגר לפריז, שם גם נישא לסוזי, בתו של שייח' רמונד. לזוג נולדו שני ילדים: בת בשם ג'וסייה ובן בשם ז'אן קלוד. חמשת נכדיהם מנגנים והולכים בעקבות סבם המפורסם.
בצרפת שילב מסיאס בין המוזיקה האלג'יראית ובין יצירה מקורית ומוזיקת פולקלור בינלאומית, מה שהיה פורץ דרך באותן שנים. בשנת 1962 הקליט את שירו הראשון, Adeiu Mon Pays (“להתראות, מולדתי") שהפך ללהיט. “השיר נכתב בסירה בדרך מאלג'יריה לצרפת", הוא אומר. “הוא ביטא את הרגשות הקשים שלי לגבי עזיבת מולדתי, הגעה לארץ חדשה וניסיון להתחיל חיים חדשים. זה השיר הכי חשוב בשבילי כי הוא בישר את תחילת הקריירה שלי".
זמן קצר לאחר צאת השיר, הוא ביצע אותו בהופעה חיה בטלוויזיה הצרפתית, ומכאן הקריירה שלו החלה לנסוק; בשנת 1963 יצא אלבומו הראשון (“אנריקו מסיאס"), והוא יצא לסיבוב הופעות בינלאומי ראשון והחל לכבוש את מיטב הבמות הבינלאומיות: “אולימפיה" בפריז, אולם “דינמו" במוסקבה, “קרנגי הול" בניו יורק, “אלברט הול" בלונדון ועוד.
מה שמר אותך עם רגליים על הקרקע לאור ההצלחה הבינלאומית?
“המשפחה והחברים. זה חינוך שהגעתי איתו מהבית. ידעתי לשמור על זה היטב".
תחושת קדושה
בקריירה שלו הספיק מסיאס להוציא 53 אלבומי אולפן, 226 תקליטונים וסינגלים ו־103 אלבומי אוסף. רבים משיריו של מסיאס תורגמו לעברית והושרו בפי מיטב האמנים. מסיאס עצמו אימץ את השיר “זינגרלה" של להקת “הפסגות" (במקור שיר קרואטי) והפך אותו ללהיט בינלאומי. לאורך הקריירה הוא גם שיתף פעולה עם מיטב האמנים הישראלים כמו ירדנה ארזי, חיים משה, עוזי חיטמן, אילנית, יסמין לוי ואבי טולדנו, ואף הקליט גרסאות משלו בעברית לשירים כמו “ירושלים של זהב", “הפרח בגני" ו"עושה שלום במרומיו". “אני מאוד אוהב לשמוע את הלחנים שלי מושרים בעברית, זה מרגש אותי מאוד", הוא אומר. “אני גם אוהב לשיר בעברית, זה נוסך בי תחושת קדושה".
הרומן של מסיאס עם ישראל החל בשנת 1966, אז הגיע לראשונה לביקור עם הוריו בארץ הקודש. “זה קרה אחרי שאחי הצעיר נפטר, ובאותו ביקור עם הוריי הרגשתי שישראל היא חלק בלתי נפרד ממני", הוא מספר. “בשנת 1967, ביום העצמאות ה־19 של מדינת ישראל, הופעתי לראשונה בישראל בהיכל התרבות בתל אביב בהפקתו של שמוליק צמח ז"ל, שהפך לאח עבורי, והיינו כמו משפחה. מאז אותה הופעה שמוליק ואני הפכנו לבלתי נפרדים עד פטירתו, ובשנים האחרונות אני עובד צמוד עם הבן שלו, יואב, שהוא כמו בן עבורי".
אחד הרגעים הבלתי נשכחים עבורו הוא ההופעה בפני נשיא מצרים אנואר סאדאת, בשנת 1978, בעיצומו של המשא ומתן להסכם שלום בין מצרים וישראל. “סאדאת הזמין אותי ועוד כמה אמנים להופיע בפירמידות בקהיר", הוא משחזר. “אחרי ההופעה הוא הזמין אותי לביתו, ישבנו ושוחחנו במשך שעה. בסיומה של השיחה הוא אמר לי משפט שעד היום חקוק במוחי: ‘השלום שעשיתי עם ישראל בלתי ניתן לביטול, אני לא אשנה את דעתי'. רגע מכונן נוסף בקריירה שלי היה הפגישה עם שמעון פרס, אדם מעורר השראה".
בשנת 1981, עם הירצחו של סאדאת, כתב עליו מסיאס את השיר Un berger vient de tomber (“רועה נפל"). באותה שנה הכתיר אותו מזכ"ל האו"ם בתואר “זמר השלום". בשנת 2006 קיבל מסיאס משר הביטחון דאז שאול מופז ומשמעון פרס עיטור מיוחד על תמיכתו בחיילי צה"ל.
שלווה ושלום
התנאי של מסיאס לראיון עמו היה שלא נדבר על פוליטיקה בנימוק: “אני מוזיקאי, לא פוליטיקאי". לאורך השנים הוא הגיח גם למסך הגדול כשחקן, כשלאחרונה גילם את עצמו בקומדיה של נטפליקס, “עסק משפחתי". “המשחק בסדרה הזו היה חוויה נהדרת עבורי והייתי מאוד רוצה לשחק יותר בסדרות וסרטים", הוא אומר. “זה כיוון שמאוד מסקרן אותי".
איך עברה עליך תקופת הקורונה?
“קשה. נדבקתי פעמיים בנגיף. זה היה קשה עבורי לא לקיים קונצרטים ולא להרגיש או לראות קהל, אבל אני מרגיש מבורך לחזור לבמה".
אתה מרגיש בן 83?
“לפעמים, אבל הקהל משאיר אותי צעיר".
אתה עדיין מתרגש לפני הופעה כמו בעבר?
“ההתרגשות לפני הופעה היא הסיבה להופעה חיה. ברגע שתאבד את זה, עדיף שתישאר בבית".
מה עם אלבום חדש? אולי בעברית?
“אני מקווה לעשות זאת! אלבום ישראלי!".
לסיום, מסר לקוראינו?
“אני מאחל רק שלום, שלווה ושוב שלום לישראל".
ההופעות הקרובות:
היכל התרבות תל אביב, 6.5, 14:00
אמפי יבנה, 7.5, 21:15
היכל הספורט אשקלון, 9.5, 20:00
היכל התיאטרון קריית מוצקין, 11.5, 20:00
היכל התרבות דימונה, 12.5, 20:00
קרדיט צילום: יובל אראל