פתאום זה קורה לדוד קריבושי. כ-60 שנות קריירה - כן, כן, לא פחות - גדושות מעש וחוויות מרגשות נושא הבנ'דם על כתפיו וללא כל התראה מוקדמת במופעו הנוכחי, "כל החלומות", הוא על הבמה בגפו, נטו "קריבו", כפי שמכנים אותו הכל עם ב' רפה, בלי תזמורת, או זמרים לנצח עליהם, אפילו בלי קובי אשרת, בן גילו ודורו, בעל הקריירה העשירה המקבילה לשלו, אך הכה שונה, שאיתו הוא חולק מופע אחר.

הפעם זה רק הוא, הפסנתר, השירים (שאינם כה רבים כפי שניתן לחשוב), שלשם שינוי הוא שר אותם בעצמו (ובכלל לא רע...), הפרסומות שהלחין ומתגלות כפצצות-נוסטלגיה וים הסיפורים, הבלתי מתכלים ומלווים בקטעי וידאו נדירים. "מוזר לי הלבד הזה ומצד שני גם כיף לא נורמלי", מודה "קריבו".

"לפעמים נדמה לי שעבדתי עם כל הזמרים (של אז)", הוא מעיר. "כולם עברו אצלי בסלון, אכלו מהקציצות של אמא שלי ולגמו מהוויסקי של אבא שלי".

בתל-אביב של שנות ה-50 אביו של "קריבו" היה קצב, "שבתקופת הצנע עזרתי באטליז שלו בהדבקת התלושים". ברקע הסיפורים מהשואה, שמהם עולה כאוד ניצל מאש דמותו ההרואית של דודו, מרדכי טננבוים, מפקד המרד בגטו ביאליסטוק. דירת שני חדרים צנועה בצפון הישן של תל-אביב, אפופה בצלילי מוזיקה עם תמהיל שריחף בין קטעי חזנות, השמאלציאדה של סאן-רמו, להיטי פרנק סינטרה ושירי הה-הו העבריים של אז.

"כילדון הייתי הולך עם ההורים לערבי הריקודים בקפה 'גינתי ים' בטיילת, שם הייתי נעמד ליד הנגנים וכאילו מנגן בכינור-צעצוע מפלסטיק", משחזר "קריבו", שעם הפסנתר, חברו הנאמן מגיל שבע,  היה מעין נער-פלא, שצליליו הכתיבו ריקודי-סלואו צמודים במסיבות הסלוניות, כשעם לב הומה ורוגש נאלץ להסתפק ב"ריקוד" עם מנענעי הפסנתר השחורים-לבנים - ולקנא.

תזמורת חיל האוויר בניצוחו של אריך טייך האגדי. "במקום קריירה מוזיקלית, יכולתי לשבת היום על פנסיה שמנה מ...התעשייה האווירית", מעיר "קריבו", בוגר מגמת קירור בתיכון מקצועי. מהתזמורת - למופע "אריק והאיינשטיינים". "בווספה שלי הייתי מביא את אריק, בחור מאוד צנוע, אך כוכב ענק, לחזרות במועדון 'הסנטר הכפול', ביפו", הוא מתרפק על המונומנט.

עם "הגשש החיוור" הוא יצא באוניית-משא טורקית למסע סביב הגלובוס. אגב כך הלחין להם כמה שירים שלא צלחו את מבחן הזמן. "תמיד העדפתי על פני ההלחנה את מלאכת העיבוד, שבה ראיתי יצירה בפני עצמה", הוא מציין. "קריבו" ניצח על תוכניות רדיו וטלוויזיה רבות, גם מופעי זמרים, שמהם יצאו להיטיו. הראשון שבהם היה "בתי את בוכה או צוחקת", משירי תקופת מלחמת ששת הימים, שכתב עם יובב כץ ושרו דבורה דותן ועליזה רוזן.

ב-70' הגיע בגיל 26 לשיאו. פרסומת שלו ל"עלית" הפכה ללהיט העל שלו "אני חולם על נעמי", שעם מילותיה של תרצה אתר כבש את טוקיו והפך שם את מבצעיו, חדוה ודוד, לכוכבי-על. "התקליט עם השיר נמכר ביפן בשלושה מיליון עותקים והקדים אפילו את אחד השירים האחרונים של הביטלס", הוא נפעם. "לא היה לי ראש עסקי. רציתי הביתה".

"קריבו" לא הכה בברזל בעודו חם, חזר הביתה וכששב לטוקיו כעבור שנה, הפעם עם גלי עטרי כמבצעת השיר "יש לך שמש" שהלחין עם מוטי המר למילותיה של שמרית אור, לא חזרה ההצלחה. "הפעם השמש לא האירה בכיוון שלנו", הבין. הזמרת הייתה מתגליותיו, כמו גם נינט טייב, עברי לידר,לירון לב, מאיה בוסקילה ואחרים שלדבריו גילה בתחרויות לכשרונות צעירים.

בין השירים שהלחין במרוצת השנים היו "כל החלומות" (לאריק לביא) ו"לא יודעים" (לאושיק לוי) וגם שיר ההתנדבות הטלוויזיוני "עם אחד שיר אחד". למרקע הוא הביא גם את "מריומה", שהלחין למילותיו של אלון אבידר. "לחנה לסלאו, שהיא פצצת אנרגיה, מאה אחוז צחוק, צירפנו ב'סיבה למסיבה' את ג'קי מקייטן, שלו קראתי הסטיבי וונדר של התימנים", הוא נזכר. "איך שאתה רואה אותי, עבדתי לא מעט עם הזמר המזרחי".

"קריבו" נזכר בעבודתו עם יהורם גאון ועם דודו פישר, אבל יותר מכולם הוא מתרפק על יוסי בנאי, לאחר שניהל מוזיקלית את מופעי הלהיט שלו "אני וסימון ומואיז הקטן" ו"שיכור ולא מיין". "יוסי היה איש-אשכולות פורה, שכל מילה שלו הייתה פנינה", הוא מציין. "שתיתי בצמא מה שהוא אמר". 

ההופעה הקרובה מחרתיים בקרית מוצקין