מאחורי וילון ענק שכיסה את הבמה מקצה לקצה, כשחושך מוחלט אופף את הוואדי העמוק של בריכת הסולטן, התמקמו להם בשקט 25 נגנים, 4 זמרים מלווים ואיברהים טטליסס אחד. המתנה. שוב שקט. "שלום ישראל!" בקע מן החושך ומיד תשואות מחרישות אוזניים. "שלום ישראל!" שוב. תשואות. הווילון הוסר בחשאי, האור דלק, כינורות, תופים ושאר כלי נגינה הרימו באחת את הוואדי אל על עם שירת "Leylim Ley".
בשלב הזה, בדיסוננס חושי ששמור רק למוזיקה הטורקית, החל הקהל שבבריכה לרקוד ולדמוע בו זמנית. האמן בן ה-70, עם חצי גוף משותק וג'קט זהב מנצנץ, נתן את כל כולו למעריצים המסורים והאוהבים. ונכון, "איבו" של שנות ה-80 וה-90 זה לא אותו איבו. בטח אחרי ניסיון ההתנקשות שפגע בגופו ובקולו, אבל הקהל חיבק וידע.
זו הייתה הופעה בשלושה מימדים. האחד – המימד הגשמי. זה שקרה בבריכה עצמה. עם המוזיקה ועם איברהים של 2022. השני – המימד האישי, של כל צופה ומאזין עם משפחתו, חבריו והמוזיקה שהשתרשה בבית. השלישי – המימד הנוסטלגי, זה שזכר היטב את קולו המקורי והתנגן בצורה שמימית בראש לצד כל שיר ושיר, כי זיכרון של אמן בסדר גודל כזה הוא חזק וזכיר והתממשק באופן פלאי עם ההווה. מימד שחיבר את הכל לכדי הופעה שלמה.
איברהים רצה לדבר עם הקהל. להתקרב. אחרי כל שיר ואפילו באמצע של חלקם, הוא קרא למתורגמנית והחל לדסקס עם הישראלים. הוא סיפר על הקושי שלו אחרי הפגיעה וציין כי אם הדבר היה מתאפשר, הוא היה רוקד ומקפץ על הבמה כמו לפני 20 שנה. הוא דיבר על כך שעל אף המגבלה, הוא ייתן לרוכשי הכרטיסים את הכל, והבטיח שינגן את הרפרטואר העשיר והמוכר שלו האהוב על הישראלים. הוא זכר חסד נעורים לקהל הישראלי ועל כך יש לו פינה חמה למדינת ישראל - לא דבר שמובן מאליו בעולם ובטח כמוסלמי במזרח התיכון.
איברהים לא פראייר. הוא יודע איך להחזיק קהל. גם בגילו ובמצבו וביקש להרעיף על חום והאהבה שיישמעו עד לטורקיה הרחוקה. 58 אלבומים ו-34 סרטים, תוכנית האירוח הגדולה בטורקיה מזה 30 שנה, בעלות על חברת תיירות, מזון ומדיה זה הספק שלא מגיע בקלות. ואם צריך לתת שואו עם גרון משתנק וכיסא למנוחה אחרי עמידה מפרכת – הוא ייתן. ואכן, הוא נתן. והערב, שוב בבריכת הסולטן, ההופעה השנייה שנפתחת במיוחד לקהל שלא הצליח להשיג כרטיס למופע הראשון.
צפו: פתיחת ההופעה של איברהים טטליסס