אחד הדברים הכי מרגיזים בתקופה האחרונה הוא השילוב המאוס והטחון בין טכנו למה שמכונה מוזיקה "מזרחית" (תכלס, מוזיקה ישראלית מסולסלת): רגב הוד עשה את זה עם "טכנו ומזרחית", איתי לוי עשה את זה עם "בארכה", ליאור נרקיס עם "עזוב אותי מטכנו" ועדן בן זקן עשתה את זה עם "'WTF". 

מי שלא יכל לשבת בצד ולראות את הקולגות משפילים עצמם מוזיקלית ויורדים לאשפתות הוא מאור אדרי, שהיה מוכרח להוציא שיר טראש טכנו בעצמו והשיק בימים אלה את "טכנו ושכונה", שמתבסס על הקצב ולא על הטקסט, הלחן או הביצוע שהם בינוניים מינוס. אדרי הוא זמר מצוין ויוצר מוכשר, אבל לירות לעצמו ברגל עם שיר גרוע כזה מבייש לא רק אותו אלא גם אותנו, המאזינים לדבר הזה.

ואם בטכנו עסקינן, אז שוב איתי לוי חובר לעידו שוהם (איתו שיתף פעולה בשיר "בארכה") ולסטפן לגר לשני שירים במקביל: "אפטר אמאל'ה" ו"אום כולת'ום". רק מלקרוא את שמות השירים אפשר להניח שמדובר בזוועה אומנותית, עוד בטרם לוחצים PLAY.

אבל אני לחצתי על PLAY עבורכם, ואם נתעלם מהקליפים המאד מושקעים וטובים, מבחינה מוזיקלית אין בשירים האלה יותר מדי: "אפטר אמאל'ה" הוא בעיקר גיבוב ג'יבריש מ'פרם פם פם' ל'גידים דים דים' ופזמון נרקסיסטי בו השניים שרים על עצמם. זה אולי מתאים לקצב ולאווירה אבל מעניין, מסקרן, איכותי - זה לא. אפילו לא ברמה של להיקרא "בנאלי".

 "אום כולת'ום", לעומת זאת, מוכר את אותו השטאנץ של טכנו, הפעם עם מילים שמגיעות לשיא כשלסטפן נשאר אחוז בפון, ואמנם בניגוד ל"אפטר אמאל'ה" פה אפשר איכשהוא להתחבר ללחן, לטקסט הבלייני (אך השימוש בשמה הקדוש של אום כולת'ום מיותר פה, לטעמי) ולכימיה בין השניים, אך עדיין החזרה על המנטרה המוזיקלית הזהה די מעייפת ומייגעת שמוציאה לתהום הנשייה עוד שיר סתמי שדומה למיליארד שירים נוספים שסביר להניח ששבוע הבא נשכח מקיומם. ציפיתי מהשניים המוכשרים האלה ליותר – והתאכזבתי. 

מושיקו מור והצל חוברים יחד לשיר חדש – "פאפי", שהאמת די הפתיע אותי לטובה. ציפיתי לעוד שיר משעמם שמשלב בין ראפ לסלסולים ומתיימר לרכב על איזה טרנד דבילי כמו טכנו או וואטאבר, אבל השניים דווקא הלכו על האולדסקול של פזמון קליט ופשוט מצדו של מור, וקטע היפ הופ מעולה של הצל, בלי יותר מדי דאווינים ובלי ניסיון להתחקות אחר משהו שהוא לא הם.

"פאפי" מצליח להכניס את המאזין לאווירה הכיפית שהשיר מנסה להעביר לו, תוך שימוש בסיפור הידוע והלא חדש של גבר המנסה להחזיר אליו את אהובתו ולשכנע אותה שכסף לא קונה אהבת אמת.

מי שכן שיחקה אותה היא מאיה דדון עם "יאללה ביי", שיר שמגיע אחרי שתי בלדות והפעם ממתג אותה כזמרת פופ ים תיכוני מוכשרת, כריזמטית וכיפית שיודעת להחזיק שיר כמו שצריך. השיר קליט מאד, כיפי וקליל שבדומה להלך הרוח שהנחילה לאחרונה אנה זק עם "לך לישון", גם בו הזמרת מנהלת לכאורה דיאלוג בשיר עם גבר, ומציגה עוצמה נשית חזקה כשמנפנפת את מי שמשחק איתה משחקים.

מה שדי צרם לי, אני חייב להודות, זו ההגהה של דדון, היא שרה בשיר "אם מישהו יוריד ביטחון, אני זה שייתן לך ת'גב", למרות שבטקסט נכתב, כראוי כמובן, "אתן לך ת'גב". הייתי מצפה ממי שעובדים עם הזמרת לשים לב לדקויות כאלה מביכות כי חבל לקלקל ולהנחיל זאת לזמרת בתחילת דרכה, שמזכירה לי במובן מסוים את אגם בוחבוט מימי "כמו בריו". בכל מקרה – אהבתי.